בזבוז והעיר הגדולה

לפעמים אני חושבת שמדובר בבזבוז גמור לשים אחת כמוני בעיר כמו פריז. לא איפור, לא נעלי עקב, לא תכשיטים, פרוות, משקפיים מעוצבים, לא ביקור קבוע במספרה ולא קרוב לזה. וזה לא שלא הייתי רוצה או שאיני יודעת להעריך (ולהריח)  איזה צרפתיה טרה שיק טרה אלגנט שעוברת לידי ברחוב. זה פשוט לא קורה אצלי וכנראה (בוא נודה)  גם כבר לא יקרה. זה  תמיד נראה לי מוגזם כשזה עליי או לא נוח או שקר לי מדי או יקר בצורה שערורייתית. כשאני רואה את הילדות הצרפתיות ואיך הן לבושות אני חושבת (חוששת) שצריך לגדול לתוך זה שלא לומר להיוולד עם זה ולמי שנולדה וגדלה ברמת גן זה כנראה אבוד.

        


עם זאת, אפילו עכברה כמוני לא יכולה להישאר אדישה לרעידת האדמה המתקרבת ובאה. הסייל הגדול של החורף יוצא לדרך ביום רביעי. זה תמיד נחוג בשמונה בבקר של יום רביעי השני של חודש ינואר (והשלישי של חודש יוני לסייל הקיץ, לידיעת הימאים בים התיכון). עניין הסיילים נלקח כאן בעיר מאד ברצינות, עד כדי כך שהחנויות באמת נפתחות בשעה שמונה בבקר באותו היום. (לא דבר פעוט עבור פריזאים).באתר העירייה של פריז מדובר בכותרת הראשית כולל פירוט זכויות הקונה בעונת הסייל (כן כן, זה נמשך עד אמצע פברואר) ובאיזה תאריך בדיוק הסייל מתחיל בכל אחת מהקולוניות הצרפתיות (שהרי יש דברים חשובים בעולם לעסוק בהם).השמועות מדברות על הנחות רציניות מאד.

אוסיף ואספר שכיוון שבסופו של דבר הכל נעטף במעיל הפוך השחור והטוב שלי (שבו דווקא השקעתי אגב) אז באמת איני מוצאת סיבה שלא להתפנק מתחת בטייץ צמר וחולצת טריקו חמימה מהארץ א לה דלתא ושימותו כולם (כולן). אני סוגרת את הפינה עם צעיף צמר כרוך היטב על צוואר (באמת לא יזיק אחד נוסף) ומי ידע איזה הפקרות אופנה מתהלכת ברחובות העיר. חבל עלי, זה נכון. הכל יכל להיות (להראות)  אחרת, אבל בינינו: קר ואני אוהבת ללכת הרבה ברגל ושיהיה לי נוח ומאמצע היום יש סיכוי טוב שהבנות ימרחו עלי איזה קרפ נוטלה או נזלת או שאני כבר אמרח על עצמי. מבחינת אמא שלי אני ממוקמת אפשוהו בין תדהמה לכישלון נשי, אני יודעת.

גם כשאני משקיעה בלבושי (לא משהו שאפשר ממש להצביע עליו) אין כיף גדול יותר מלחזור הביתה, להוריד הכל בזהירות ,לקפל יפה בארון, ולהתסער חזרה על הטריניג וחולצה חמימה א לה דלתא. אנחת רווחה גדולה וטובה.

אוסיף ואספר שכיוון שבסופו של דבר הכל נעטף במעיל הפוך השחור והטוב שלי (שבו דווקא השקעתי אגב) אז באמת איני מוצאת סיבה שלא להתפנק מתחת בטייץ צמר וחולצת טריקו חמימה מהארץ א לה דלתא ושימותו כולם (כולן). אני סוגרת את הפינה עם צעיף צמר כרוך היטב על צוואר (באמת לא יזיק אחד נוסף) ומי ידע איזה הפקרות אופנה מתהלכת ברחובות העיר. חבל עלי, זה נכון. הכל יכל להיות (להראות)  אחרת, אבל בינינו: קר ואני אוהבת ללכת הרבה ברגל ושיהיה לי נוח ומאמצע היום יש סיכוי טוב שהבנות ימרחו עלי איזה קרפ נוטלה או נזלת או שאני כבר אמרח על עצמי. מבחינת אמא שלי אני ממוקמת אפשוהו בין תדהמה לכישלון נשי, אני יודעת.

גם כשאני משקיעה בלבושי (לא משהו שאפשר ממש להצביע עליו) אין כיף גדול יותר מלחזור הביתה, להוריד הכל בזהירות ,לקפל יפה בארון, ולהתסער חזרה על הטריניג וחולצה חמימה א לה דלתא. אנחת רווחה גדולה וטובה.

יש לי המון שאלות שאין לי את מי לשאול או שאין לי די צרפתית. האם זה כולל גם חנויות מעצבים קטנות ושובבות?  מוצרים חשמליים? האם זה כולל חנויות וינטג'? (לא לצחקק בבקשה, וינטג' כאן זה עניין רציני , לא סתם חנות יד שנייה).האם יישארו לי מספיק פריטים כשאחזור מליווי הטיול של הגן באותו הבקר? (ומה בדיוק חשבתי לעצמי כשהסכמתי). יש לי רשימה סודית בראש של דברים שאני פשוט חייבת. התאפקתי היטב עד הסייל הגדול. הנה זה בא.