שלמה אֲבַיּוּ: שיר ושיח
  • שלמה אביו

    יליד איזמיר, תורכיה (6.2.39), עליתי כילד עם הורי (1949) גרתי בנס ציונה ולמדתי תיכון בראשון לציון. באוניברסיטה העברית בירושלים עשיתי (כשהייתי צעיר ובלתי אחראי למעשי...) ב.א. בערבית ובהיסטוריה של ארצות האסלאם, ולאחר מכן עבדתי שנים אחדות כמורה תיכון (שאני מעדיף להתכחש ולשכוח אותן!). למילוי טפסים מגדיר את עצמי כמשורר עברי-ישראלי וכמתרגם שירה מספָרדית, קָטָלָנית ותורכית (פרוזה כתבתי ותרגמתי מעט). אבל, עם יד ללב, מעדיף את ההגדרה: "אני האיש שמָרִיבֶּל אֶסְפִּינוֹזָה אָגִילָר אהבה לרגע קט", ומן הכַּן הזה איש לא יוריד אותי... לפני צאתי לגמלאות עבדתי שנים אחדות באוניברסיטאות תל אביב ובר אילן: בראשונה כעורך לשוני ב"מכון לחקר הציונות" ובשנייה ב"מרכז שלמה מוסאייף לחקר הקבלה", אליו חזרתי אשתקד (2009) לצורך פענוח ותרגום כתבי יד נדירים של בני כַּת הדוֹנְמֶה (= השבתאים שהתאסלמו), הכתובים לדינו ותורכית-עות'מאנית. פרסים בתקופה האחרונה: פרס ראש הממשלה ל 2008, ופרס מדור הספרות בקרן חבצלת (של השומר הצעיר) ל 2009. מ 1979 – חבר קיבוץ געש. גרוש, השבח לאל, אבא לליאור וסבא לשלושת ילדיה. שתי התנסויות הטביעו חותמן עלי כאדם וכמשורר: נוף המטע בעשרים שנות עבודתי בגידולי האבוקדו והאפרסמון, ונוף המדבר בעשרים השנים האחרונות של שירות המילואים כ"תצפיתן ארוך טווח" לאורך הירדן ובדרום. ולסיכום: השירה, הספרות, והאמנות (ציור ומוזיקה בעיקר) אינן חייבות לי דבר וחצי דבר, אני חייב להן את טעם חיי ותכליתם. ספרים שלי שפרסמתי: 2010 – מֵעֵין הבטחה, שירים, קשב לשירה 2009 – Cambio de piel en Estambul, הוצאת Diputacíón de Granada, גרנדה, ספרד 2007 – Vigia de largas distancias, הוצאת Juan de Mairena y de libros לוּסֶנָה-קורדובה, ספרד 2007 – ניווט בגבעות גורל, שירים, קשב לשירה 2006 – רוקי מרציאנו, גיבור נעורי, שירים, קשב לשירה 2000 – Monte de beatitudes, הוצאת Aleph, קָרָקָס, ונצואלה 2000 – El fin de los naranjales, הוצאת El pez soluble, קָרָקָס, ונצואלה 1994 – Caballos en Jerusalén, פלפוט, הרצליה 1994- זְקִיפֵי אַהֲבָה וּנְטִיפִים, סיפורים, ספרית פועלים 1987 – תעוקת השכבות, שירים, ספרית פועלים 1984 – צל מוּכָל, שירים, הקיבוץ המאוחד 1980 – אנקת מדרגות, רומן, הקיבוץ המאוחד 1979 – שורשי הים, שירים, הקיבוץ המאוחד 1976 – במראות הצובאות, שירים, הקיבוץ המאוחד 1973 – עשב על הסף, שירים, מ. ניומן # ספרי אחרים שתרגמתי: 2010 - לוּאִיס סֶרְנוּדָה, (מספרדית), תשוקה ומצוקה, שירים, קשב לשירה 2008 – ז'וֹאָן מַרְגָּרִיט (מקָטָלָנית), מבט במראָה הפנימית, שירים, קשב לשירה 2006 – לוּאִיס גַּרְסִיָּה מוֹנְטֶרוֹ (מספרדית), שיעורים באינטימיות, שירים, קשב לשירה 2004 – ז'וֹאָן מַרְגָּרִיט (מקטלנית), מעולם לא ראיתי עצמי יווני, שירים, קשב לשירה 2001 – "Ausiás March - 10 poemes 10 llengues" Ediciones 3i4, Valencia, España אָאוּזִיאַס מָארְצ' (בתרגומי מקטָלנית לעברית), ספר מחווה לקלסיקון הרנסנסי. 1997 – אוֹרְחָן פָּאמוּק (מתורכית), הספר השחור, רומן, כתר 1997 – לָארִי קִינְג (מאנגלית), לדבר צריך לדעת, ספר-יַעַץ, אחיאסף 1996 – לוּאִיס סֶפּוּלְבֶדָה (מספרדית), הזקֵן שקרא סיפורי אהבה, רומן, כתר לקראת פרסום: 2011 - מעבורת בְּיַם השַׁיִשׁ (בתרגומי מתורכית), אנתולוגיה מהשירה התורכית החדשה, קשב לשירה 2011 – ז'ואן מרגריט (מקָטלנית), "זה לא היה רחוק, זה לא היה קשה" שירים, קשב לשירה #

הסופרת, מאת ריצ'ארד וילבור

  ריצ'ארד וִילבּוּר Richard Wilbur . מגדולי המשוררים ומתרגמי הספרות האמריקנים בימינו. נולד ב 1921 בניו יורק ולאחר שרותו הצבאי במלחמת העולם השנייה למד באוניברסיטת הרווארד. בשלושים השנים הבאות כיהן כמרצה באוניברסיטאות שונות. את ספר שיריו הראשון פרסם ב 1947, באו אחריו עוד כתריסר ספרי שירה ושני קובצי פרוזה. זכה בפרסים רבים, כולל תואר U.S Poet Laureate, נאמן למסורת השירה של  ...

קרא עוד »

עשרים ושבע שנים ישב מנדלה

  עשרים ושבע שנים ישב מנדֶלָה בכלא, על לא עוול בכפו, לפני שהשתחרר ונבחר לנשיא וכו'. אולי זה מיועד לנחם אותך, אלא שגָס לִבך ואינו נוהה אחר מעשיות נחמה ולֶקח. ואף על פי כן, תודֶה, מוטיב עשרים ושבע השנים מסעיר ואינו מותיר מרגוע. מדובר דווקא בגיל העמידה, שבו האדם בונה את עיקרו של מפעל חייו.   דומֶה, קוללו הנפשות להתחבט ...

קרא עוד »

חסדם של החיים נעדרי השגב

       לא מזמן "החלפתי קידומת" משש לשבע. אמנם נאמר ש"ממַשבר למַשבר כוחנו גובר", אבל אני מעדיף מילה פחות דרמתית: "רֵי-אוריֶינְטַציה" – אכן, גיל השבעים מתאים לאי-אלו עדכונים בסולם העדיפויות, אולי לשינויים כלשהם בכתיבה, שלא קל לעשותם. אי לכך, המלצתי בשער האחורי של מעין הבטחה לראות בספר "עוד סיכום ביניים על חסדם של החיים נעדרי השגב".   "בשולי החיים ...

קרא עוד »

גבורת אימהוּת בסבך

      עֲצֵי הָאֲבוֹקָדוֹ מִזַּן "ווּרְץ" הֶם נְמוּכֵי קוֹמָה, סְבוּכִים וְמְעֻקָּמִים, לֹא יְדִידוּתִיִּים לַחַקְלַאי, בִּלְשׁוֹן הַמְעָטָה. פּוֹרִיּוּתָם לֹא מִי יוֹדֵעַ מָה, וְהַקָּטִיף מְאֻחָר וּמְאַכְזֵב. הַחֶלְקָה נִדַּחַת, מֻזְנַחַת לְמַדַּי, קְרוֹבָה לְפַסֵּי הָרַכֶּבֶת. בַּחֲסוּת עַלְוָתָהּ נָמִים צְפָעִים בַּחֹם הַיּוֹקֵד שֶׁל הַקַּיִץ. עָלֶיךָ לִפְקֹחַ עֵינַיִם וְאָזְנַיִם לְכָל רַחַשׁ בָּעֵשֶׂב הַיָּבֵשׁ, הֶם מְסֻגָּלִים לְזַנֵּק מִתּוֹךְ הָעִשְׂבִּיָּה הַפְּרוּעָה, לְהִתְרוֹמֵם וּלְהַכִּישְׁךָ בְּגֹבַהּ הַמִּפְסָעָה, מְזַעֲזֵעַ לַחֲשֹׁב ...

קרא עוד »

תפוזי לחם בנס ציונה

  מַעֲרֶכֶת בְּחִירוֹת בְּסוֹף הַיְסוֹדִי אוֹ בְּרֵאשִׁית הַתִּיכוֹן. רְאִיתִים נִכְנָסִים מִשַּׁעַר הַגִּינָה לַבְּלוֹקוֹן: שְׁנַיִּם בָּחוּרִים שְׂעִירֵי רַגְלַיִם, שֶׁנִּבְצַר מִמִּכְנָסֵיהֶם הַקְּצָרִים לְכַסּוֹת אֶת עֶרְוָתָם שֶׁהֵצִיצָה מִיָּמִין וְהִשְׁתַּרְבְּבָה מִשְּׂמֹאל. מִהֵר אַבָּא וְנִצַּב עֲלֵיהֶם לְשַׁרְתָּם: רוֹצִים מַיִם קָרִים? רוֹצִים תַּפּוּזֵי-לֶחֶם? כָּךְ קָרָאנוּ לְעָבֵי-הַקְּלִפָּה, טְעִימִים וּמַשְׂבִּיעִים. אוּלַי בָּאוּ מִמַּפָּ"ם, מֵאַחְדוּת הָעֲבוֹדָה, מִקּבּוּץ נֵצֵר-סִירֵנִי אוֹ מֵחוּלְדָה הָרְחוֹקָה. לֹא קִבַּלְתִּים בְּעַיִן יָפָה. לְבַסּוֹף נִבְצַר מִמֶּנִּי לִשְׁתֹק: ...

קרא עוד »

כמונו – כמשפחה!

  כְּשֶׁאִמִּי הִסְגִּירָה אוֹתִי לַמַּאֶיסְטְרִיקָה, מֵעֵין מְעוֹן פָּעוֹטוֹת שֶׁל מָאדָאם רֵיינָה, שֶׁנַּפְשָׁהּ עָלֶיהָ מָרָה. כְּבָר סִמָּן לַבָּאוֹת! כְּשֶׁאִמִּי שָׁבָה לְהַסְגִּירֵנִי לְמוּסְיוּ בִּיטוֹן, מְנַהֵל תַּלְמוּד תּוֹרָה: יְתוֹמִים יַלְדֵי עֹנִי, פְּקָעַת צִפְעוֹנִים, קָרַחַת-כִּנִּים. שִׁמָּמוֹן. בְּבֵית-חִנּוּךְ-זֶרֶם-הָעוֹבְדִים בְּנֵס צִיּוֹנָה. גִּימְנַסְיָה-רֵיאָלִית-רִאשׁוֹן-לְצִיּוֹן-מָרְשׁ, בְּנֵי פַּרְדְּסָנִים מְנֻפָּחִים, לְשׁוֹן הַמְעָטָה. בְּבוֹא שְׁעָתִי לְהִתְיַצֵּב כְּטִירוֹן בְּסָרָפֵנְד, בְּסִיס הַדְרָכָה אַרְבַּע. לִמּוּדֵי מִזְרְחָנוּת בִּירוּשָֹלַיִם, וּפְּרוֹפֶסּוֹרִים יֵקִים שֶׁסָּלְדוּ מִן הַלֶּבַנְט, וּמִלּוּאִים בִּיחִידַת חָקָ"שׁ, ...

קרא עוד »

בוא לב, סבול!!

    פִּיר שוּלְטָן עַבְּדָל Pır Sultan Abdal   כמצופה מסוגת הגָזֶל (שמוצאה מאזור אפגניסטן ופרס) – הבית האחרון הוא פנייה אישית של המשורר לקהל שומעיו, ופה ושם – פרט על שמו או על חייו. לא פעם סיומים אלה הם הדבר היחיד שאנו יודעים על המחבר. השיר נלקח מתוך כתב יד הרווארד, אחד מחמשת כתבי היד ששרדו משירת השבתאים המוסלמים.הימצאותו של ...

קרא עוד »

היפתחו שערים – הבה נלך למלך!

  פִּיר סוּלְטָן עַבְּדָל (מאה XVII ? ) היה משורר תורכי, צוּפִי נודע, ואחד מראשי מסדר ה Alevi, כלומר, חסידי עָלִי [אִבְּן אַבִּי טָאלֵב, חתנו של הנביא, הקדוש בעיני השיעים יותר ממוחמד עצמו]. הכיתות הנוטות לאסלאם השיעי [וגם חשודות באהדה לאיראן, השכנה…] היו לצנינים בעיני השושלת העות'מאנית ובעיני מרבית העם התורכי, הנאמן לאסלאם הסוני). פיר סולטן עבדל וחסידיו, שהתגוררו אז בצפון ...

קרא עוד »

בין ים שחור לים לבן

    לְנִילִי מֵהַפֵיסְבּוּק, שָׁלוֹםרַב! פָּאקוֹ דֶּה לוּצִ'יָה וּמְלַוָּיו מֵעוֹלָם לֹא אִכְזְבוּ בִּנְגִינָתָם. תָּמִיד לָפְתוּ אוֹתִי בַּמֵּעַיִם, קִרְעֵי גַּעְגּוּעִים הוֹפִיעוּ בִּי, כְּאוּבִים. אֵינִי עֲתִיר אַהֲבוֹת: אַף תַּרְנְגוֹל עִוֵּר מוֹצֵא גַּרְגֵּר, נָהַגְתִּי לַחֲמֹק בְּחֵן. יָדַעְתִּי . שֶׁלֹּא מַמָּשׁ הִתְכַּוְּנוּ לִשְׁמֹעַ. אַבָּא, הֲרֵי אַתָּה גֶּבֶר מְבֻקָּשׁ, נִסְּתָה לָאַחֲרוֹנָה בִּתִּי לְנַחֵם. אָכֵן, אֵין כָּמוֹהָּ בַּת נֶאֱמָנָה. אֶלָּא שֶׁבִּקּוּשׁ זֶה גּוֹרֵר לַתְּהוֹם אֶת הָאִי ...

קרא עוד »

מֶרְקָדָה קוראת גורלות

  מֶרְקָדָה מִקוּסְקוּנְז'וּק, רֹבַע הָעֹנִי שֶׁל אִיסְטַנְבּוּל רַבָּתִי, הִיא, בַּעֲלָהּ לִיעֶזֶר וּשְׁנֵי יְלָדֶיהָ הָרַכִּים הָיוּ שְׁכֵנֵינוּ בַּבְּלוֹקוֹנִים, דֶּלֶת מוּל דֶּלֶת. הוֹרַי, מָאדָאם קְלָרָה וּמוּסְיוּ אַבְרָם, שֶׁהָיוּ מְבוּגָרִים וּמְנֻסִּים מֵהֶם כָּלְשֶׁהוּ – פָּרְשׂוּ עֲלֵיהֶם אֶת חֲסוּתָם. כְּתַלְמִיד כִּיתָה הֵ"ה אוֹ וָא"ו וַחֲנִיךְ נִלְהָב בְּ"הַנֹּעַר הָעוֹבֵד וְהַלּוֹמֵד" בְּבֵית הַסֵּפֶר הָאֻמְלָל לְיַלְדֵי הָעוֹלִים בְּסָרָפֵנְד-אַל חָרַאבּ – הִצְטַיְּנוּתָהּ שֶׁל מֶרְקָדָה בִּקְרִיאַת גּוֹרָלוֹת בְּמִשְׁקְעֵי הַקָּפֵה ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לשלמה אביו