עֲצֵי הָאֲבוֹקָדוֹ מִזַּן "ווּרְץ" הֶם נְמוּכֵי קוֹמָה, סְבוּכִים וְמְעֻקָּמִים, לֹא יְדִידוּתִיִּים לַחַקְלַאי, בִּלְשׁוֹן הַמְעָטָה. פּוֹרִיּוּתָם לֹא מִי יוֹדֵעַ מָה, וְהַקָּטִיף מְאֻחָר וּמְאַכְזֵב. הַחֶלְקָה נִדַּחַת, מֻזְנַחַת לְמַדַּי, קְרוֹבָה לְפַסֵּי הָרַכֶּבֶת. בַּחֲסוּת עַלְוָתָהּ נָמִים צְפָעִים בַּחֹם הַיּוֹקֵד שֶׁל הַקַּיִץ. עָלֶיךָ לִפְקֹחַ עֵינַיִם וְאָזְנַיִם לְכָל רַחַשׁ בָּעֵשֶׂב הַיָּבֵשׁ, הֶם מְסֻגָּלִים לְזַנֵּק מִתּוֹךְ הָעִשְׂבִּיָּה הַפְּרוּעָה, לְהִתְרוֹמֵם וּלְהַכִּישְׁךָ בְּגֹבַהּ הַמִּפְסָעָה, מְזַעֲזֵעַ לַחֲשֹׁב עַל זֶה!
כְּדֵי לְאַפְשֵׁר מַעֲבָר סָבִיר כָּרַתְנוּ פֹּה וְשָׁם גְּזָעִים בְּגֹבַהּ הַקַּרְקַע. אוּלָם גְּזָעִים גְּדוּעִים נוֹטִים לְהַצְמִיחַ חִישׁ כֶּתֶר-מַעְגָּלִי שֶׁל חֳטָרִים ("חזירים" בפינו)רַעֲנָנִים וּדְשֵׁנִים לְהַרְגִּיז, שֶׁאָנוּ מְכַנִּים "מַעְגַּלֵּי מְכַשֵּׁפוֹת". חָמוּשׁ בְּטוּרִיָּה וּבְנַעֲלֵי עֲבוֹדָה כְּבֵדוֹת רִסַּקְתִּי קְרָאק-קְרָאק אֶת הַחֳטָרִים אֶחָד אֶחָד. כְּמִתְנַפֵּל עַל אוֹיֵב מָאוּס, בְּזַעַם נֶחְרָץ וְאִישִׁי עָשִׂיתִי זֹאת.
בְּלִבּוֹ שֶׁל אֶחָד מִ"מַּעְגְּלֵי הַמְכַשֵּׁפוֹת" שֶׁדָּרַסְתִּי אַרְצָה, הִבְחַנְתִּי לְפֶתַע בִּיצוּר מַשְׁחִיר וְכַדּוּרִי. קָפָאתִי עַל עָמְדִי עֲלוּף חוּשִׁים מִן הַחַמְסִין, כְּשֶׁהַזֵּעָה הַנִּגֶּרֶת מִמִּצְחִי צוֹרֶבֶת אֶת עֵינַי, מֻתָּשׁ מֵעֲבוֹדַת הַכִּסּוּחַ הַקָּשָׁה. לָקַח לִי זְמַן לְהִתְעַשֵּׁת עַד שֶׁיָּכֹלְתִי לְפַעֲנֵחַ מַה מִּתְרָחֵשׁ מוּל עֵינַי: מִסְתַּבֵּר שֶׁהָיְתָה זֹאת קִפּוֹדָה הַשּׁוֹכֶבֶת עַל גַּבָּהּ, גָּדְלָהּ לֹא עָלָה עַל כַּף יַד אִישׁ קְפוּצָה. עַל בִּטְנָהּ, בַּמָּקוֹם הַיָּחִיד בְּגוּפָהּ שָׁאֵינוֹ מְכֻסֶּה מְחָטִים דּוֹקְרָנִים, צְמוּדִים וְיוֹנְקִים מִפִּטְמוֹתֶיהָ אַרְבָּעָה-חֲמִשָּׁה גּוּרִים-כַּדּוּרוֹנִים, גְּדוֹלִים מֵאָפוּן וּקְטַנִּים מִזַּיִת!
לַמְרוֹת רַעַשׁ הַחֳטָרִים הַמִּתְפַּצְפְּצִים מֵעָלֶיהָ וּסְבִיבָהּ תַּחַת נַעֲלַי הַדּוֹרְסוֹת – לֹא נָעָה הַקִּפּוֹדָה, לֹא הִתְכַּדְרְרָה, לֹא הִפְגִּינָה שׁוּם כַּוָּנָה לְהִמָּלֵט. לֹא הָיָה לִי סָפֵק: הִיא שָׁמְעָה הַכּוֹל, רָאֲתָה בְּמוֹ עֵינֵיהָ אֶת הַמָּוֶת קָרֵב, שֶׁהֲרֵי כִּמְעַט הֲרַגְתִּיהָ. אוּלָם, לֹא זָזָה מְלוֹא נִימָה וּנְחוּשָׁה מוּל הַסַּכָּנָה הִמְשִׁיכָה לְהֵינִיק!
מֻכֵּה פְּלִיאָה עַל גְּבוּרָתָהּ שֶׁל הַגַּמָּדָה, וְנִרְגָּשׁ מִכֹּחָהּ הָאָדִיר שֶׁל הָאִמָּהוּת שֶׁאֵינָהּ נִרְתַּעַת אַף מוּל אֵימַת הַמָּוֶת – תָּקְפָה אוֹתִי מְבוּכָה. רַק בְּמִקְרֶה לֹא הָרַגְתִּי אֵם עַל בָּנִים… מְבוּכָה הַמְהוּלָה בְּאַשְׁמָה: "אַל תּוֹסִיף חֵטְא עַל פֶּשַׁע, מַסְפִּיק הִבְהַלְתָּ אוֹתָהּ!" גָּעַרְתִּי בְּעַצְמִי, "הַנַח לָהּ וְלָהֶם! אַל תְּרַסֵּק זְרָדִים לְיַד אָזְנֶיהָ!" בְּשֶׁקֶט וּבִזְהִירוּת הִתְרָחַקְתִּי מֵהַמָּקוֹם, כְּמִי שֶׁהוֹלֵךְ עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת.
19.5.09
שלמה שלום,
נוגע ללב.
תודה שזיכית אותנו בסוג של חווית קיום, הנוגעת בשורשי הוויתנו.
צדוק
שלום צדוק
.
תודה על תגובתך החמה והחברית. אני נזכר שבשעתו חשבתי לכתוב ולכנס סיפורונים על מפגשי עם בעלי חיים במטע האבוקדו ובמדבר יהודה, ומשום מה לא הסתייע הדבר. לא תמיד אנו מצליחים לכתוב את מה שרוצים, לרוב התהליך הפוך הדברים משתמשים בנו כדי להיכתב, כאילו אנו מעין צינורות.
בידידות – שלמה אביו