בננות - בלוגים / / כמונו – כמשפחה!
שלמה אֲבַיּוּ: שיר ושיח
  • שלמה אביו

    יליד איזמיר, תורכיה (6.2.39), עליתי כילד עם הורי (1949) גרתי בנס ציונה ולמדתי תיכון בראשון לציון. באוניברסיטה העברית בירושלים עשיתי (כשהייתי צעיר ובלתי אחראי למעשי...) ב.א. בערבית ובהיסטוריה של ארצות האסלאם, ולאחר מכן עבדתי שנים אחדות כמורה תיכון (שאני מעדיף להתכחש ולשכוח אותן!). למילוי טפסים מגדיר את עצמי כמשורר עברי-ישראלי וכמתרגם שירה מספָרדית, קָטָלָנית ותורכית (פרוזה כתבתי ותרגמתי מעט). אבל, עם יד ללב, מעדיף את ההגדרה: "אני האיש שמָרִיבֶּל אֶסְפִּינוֹזָה אָגִילָר אהבה לרגע קט", ומן הכַּן הזה איש לא יוריד אותי... לפני צאתי לגמלאות עבדתי שנים אחדות באוניברסיטאות תל אביב ובר אילן: בראשונה כעורך לשוני ב"מכון לחקר הציונות" ובשנייה ב"מרכז שלמה מוסאייף לחקר הקבלה", אליו חזרתי אשתקד (2009) לצורך פענוח ותרגום כתבי יד נדירים של בני כַּת הדוֹנְמֶה (= השבתאים שהתאסלמו), הכתובים לדינו ותורכית-עות'מאנית. פרסים בתקופה האחרונה: פרס ראש הממשלה ל 2008, ופרס מדור הספרות בקרן חבצלת (של השומר הצעיר) ל 2009. מ 1979 – חבר קיבוץ געש. גרוש, השבח לאל, אבא לליאור וסבא לשלושת ילדיה. שתי התנסויות הטביעו חותמן עלי כאדם וכמשורר: נוף המטע בעשרים שנות עבודתי בגידולי האבוקדו והאפרסמון, ונוף המדבר בעשרים השנים האחרונות של שירות המילואים כ"תצפיתן ארוך טווח" לאורך הירדן ובדרום. ולסיכום: השירה, הספרות, והאמנות (ציור ומוזיקה בעיקר) אינן חייבות לי דבר וחצי דבר, אני חייב להן את טעם חיי ותכליתם. ספרים שלי שפרסמתי: 2010 – מֵעֵין הבטחה, שירים, קשב לשירה 2009 – Cambio de piel en Estambul, הוצאת Diputacíón de Granada, גרנדה, ספרד 2007 – Vigia de largas distancias, הוצאת Juan de Mairena y de libros לוּסֶנָה-קורדובה, ספרד 2007 – ניווט בגבעות גורל, שירים, קשב לשירה 2006 – רוקי מרציאנו, גיבור נעורי, שירים, קשב לשירה 2000 – Monte de beatitudes, הוצאת Aleph, קָרָקָס, ונצואלה 2000 – El fin de los naranjales, הוצאת El pez soluble, קָרָקָס, ונצואלה 1994 – Caballos en Jerusalén, פלפוט, הרצליה 1994- זְקִיפֵי אַהֲבָה וּנְטִיפִים, סיפורים, ספרית פועלים 1987 – תעוקת השכבות, שירים, ספרית פועלים 1984 – צל מוּכָל, שירים, הקיבוץ המאוחד 1980 – אנקת מדרגות, רומן, הקיבוץ המאוחד 1979 – שורשי הים, שירים, הקיבוץ המאוחד 1976 – במראות הצובאות, שירים, הקיבוץ המאוחד 1973 – עשב על הסף, שירים, מ. ניומן # ספרי אחרים שתרגמתי: 2010 - לוּאִיס סֶרְנוּדָה, (מספרדית), תשוקה ומצוקה, שירים, קשב לשירה 2008 – ז'וֹאָן מַרְגָּרִיט (מקָטָלָנית), מבט במראָה הפנימית, שירים, קשב לשירה 2006 – לוּאִיס גַּרְסִיָּה מוֹנְטֶרוֹ (מספרדית), שיעורים באינטימיות, שירים, קשב לשירה 2004 – ז'וֹאָן מַרְגָּרִיט (מקטלנית), מעולם לא ראיתי עצמי יווני, שירים, קשב לשירה 2001 – "Ausiás March - 10 poemes 10 llengues" Ediciones 3i4, Valencia, España אָאוּזִיאַס מָארְצ' (בתרגומי מקטָלנית לעברית), ספר מחווה לקלסיקון הרנסנסי. 1997 – אוֹרְחָן פָּאמוּק (מתורכית), הספר השחור, רומן, כתר 1997 – לָארִי קִינְג (מאנגלית), לדבר צריך לדעת, ספר-יַעַץ, אחיאסף 1996 – לוּאִיס סֶפּוּלְבֶדָה (מספרדית), הזקֵן שקרא סיפורי אהבה, רומן, כתר לקראת פרסום: 2011 - מעבורת בְּיַם השַׁיִשׁ (בתרגומי מתורכית), אנתולוגיה מהשירה התורכית החדשה, קשב לשירה 2011 – ז'ואן מרגריט (מקָטלנית), "זה לא היה רחוק, זה לא היה קשה" שירים, קשב לשירה #

כמונו – כמשפחה!

 

כְּשֶׁאִמִּי הִסְגִּירָה אוֹתִי לַמַּאֶיסְטְרִיקָה,
מֵעֵין מְעוֹן פָּעוֹטוֹת שֶׁל מָאדָאם רֵיינָה,
שֶׁנַּפְשָׁהּ עָלֶיהָ מָרָה. כְּבָר סִמָּן לַבָּאוֹת!
כְּשֶׁאִמִּי שָׁבָה לְהַסְגִּירֵנִי לְמוּסְיוּ בִּיטוֹן,
מְנַהֵל תַּלְמוּד תּוֹרָה: יְתוֹמִים יַלְדֵי עֹנִי,
פְּקָעַת צִפְעוֹנִים, קָרַחַת-כִּנִּים. שִׁמָּמוֹן.
בְּבֵית-חִנּוּךְ-זֶרֶם-הָעוֹבְדִים בְּנֵס צִיּוֹנָה.
גִּימְנַסְיָה-רֵיאָלִית-רִאשׁוֹן-לְצִיּוֹן-מָרְשׁ,
בְּנֵי פַּרְדְּסָנִים מְנֻפָּחִים, לְשׁוֹן הַמְעָטָה.
בְּבוֹא שְׁעָתִי לְהִתְיַצֵּב כְּטִירוֹן בְּסָרָפֵנְד,
בְּסִיס הַדְרָכָה אַרְבַּע. לִמּוּדֵי מִזְרְחָנוּת
בִּירוּשָֹלַיִם, וּפְּרוֹפֶסּוֹרִים יֵקִים שֶׁסָּלְדוּ
מִן הַלֶּבַנְט, וּמִלּוּאִים בִּיחִידַת חָקָ"שׁ,
נְפֹלֶת נְמוֹשׁוֹת-מִקְרִים-סוֹצְיָאלִיִּים גַּם.
וַאֲפִלּוּ בַּקִּבּוּץ, וּבְלֹא מְעַט הָעֲבוֹדוֹת
שֶׁנֶּאֱלַצְתִּי, לֹא שָׁכְחוּ לְהַבְטִיחַ נֶאֱמָנָה:
עוֹד תִּרְאֶה שֶׁאֶצְלֵנוּ כָּמוֹנוּ כַּמִּשְׁפָּחָה!
הִרְגּוּנִי הָרוֹג, כַּחֲלוֹף שָׁבוּעַ-שְׁבוּעַיִם
אוֹ פָּחוֹת, רָצִיתִי לִהְיוֹת אַלְמָן עֲרִירִי
גַּם פָּרוּד, וּבְעִקָּר, רָחוֹק, רָחוֹק מִכֻּלָּם…
 
‏12 ינואר 2011
 
 

4 תגובות

  1. שלום שלמה
    שיר יפה שבו הומור ואינדיבידואליזם המאפיינים את כתיבתך המתריסה בלא רחמים עצמיים.

    • שלום יובל,
      .
      דווקא הבוקר נכנסתי לבלוג שלך וקראתי פוסטים אחדים. אני מכבד את רגישותך וגם את פתיחותך ליצירה של הנידחים למיניהם – מבלי להסתיר שאיני מתפעל ממנה, ובעיקר מן הניתוק שלהם מקריאה ארוכה, מתמדת ורצינית שבלעדיה – הכתיבה ענייה. רגשות בלבד אינם מתכון טוב לכתיבה טובה. צריך תיבת תהודה בשביל שהצליל לא יהיה מתכתי ודל.

      בידידות – שלמה אביו

      • הי שלמה
        אני אכן חובב יוצרים נדחים אבל לא ברור לי למי אתה מתכוון בדברייך כי בבלוג טרם כתבתי על כאלה. ציינתי כמה לא מוכרים ברשימותיי על שני כתבי עת, כי שירה נהדרת מתפזרת לפעמים גם לעטם של הלא בכירים ומיומנים בכותבים. ולשם כך יש כתבי עת.
        כמובן שנדרשת קריאה רצינית ומעמיקה כדי להבשיל ככותב ולייצר קול ייחודי המודע לקולות אחרים, אבל לפעמים הפסילה של קולות נדחים נובעת מרצון לרומם את כתיבת מעביר הביקורת.
        כתבתי על שני משוררים ישראלים בכירים מאד לדעתי: עמוס אדלהייט ויהונדב פרלמן, שאינם במרכז רשימת מכבדי הכיבודים הישראלית, אבל הם משוררים משובחים ביותר ומלומדים גם כן (כפי שגם אתה משורר משובח וטרם זכית להכרה הראויה מצד הממסד).

        • יובל יקירי,
          .
          אין בינינו מחלוקת על כך שאמן טוב, משורר, צייר מוזיקאי וכו' – עומד על כתפיהם של קודמיו, גם כאשר הוא מתעמת או אפילו בועט בהם. לא התכוונתי חלילה לפגוע במשוררים שנקבת בשמותם, גם מפתחות הפנתיאון, למיטב ידיעתי, לא הופקדו בידי שאפסול פלוני. נימת הביקורת שלי למרבית המשוררים הצעירים היא, שבגלל שגדלו על ברכי הטלביזיה, תיבת התהודה הלשונית שלהם דלה להחריד. אין זו פסעלה או קטילה – אפשר להם לתקן וללמוד. אני לומד יום ביומו, וזו דרכי. תודה לך על השבח לשירתי. אני מאמין שהשירה העברית אינה חייבת לי דבר – אני חייב לה את טעם חיי ותכליתם. אז שבת שלום לך וכל טוב – שלמה אביו

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לשלמה אביו