שלמה אֲבַיּוּ: שיר ושיח משורר ומתרגם
כְּשֶׁאִמִּי הִסְגִּירָה אוֹתִי לַמַּאֶיסְטְרִיקָה,
מֵעֵין מְעוֹן פָּעוֹטוֹת שֶׁל מָאדָאם רֵיינָה,
שֶׁנַּפְשָׁהּ עָלֶיהָ מָרָה. כְּבָר סִמָּן לַבָּאוֹת!
כְּשֶׁאִמִּי שָׁבָה לְהַסְגִּירֵנִי לְמוּסְיוּ בִּיטוֹן,
מְנַהֵל תַּלְמוּד תּוֹרָה: יְתוֹמִים יַלְדֵי עֹנִי,
פְּקָעַת צִפְעוֹנִים, קָרַחַת-כִּנִּים. שִׁמָּמוֹן.
בְּבֵית-חִנּוּךְ-זֶרֶם-הָעוֹבְדִים בְּנֵס צִיּוֹנָה.
גִּימְנַסְיָה-רֵיאָלִית-רִאשׁוֹן-לְצִיּוֹן-מָרְשׁ,
בְּנֵי פַּרְדְּסָנִים מְנֻפָּחִים, לְשׁוֹן הַמְעָטָה.
בְּבוֹא שְׁעָתִי לְהִתְיַצֵּב כְּטִירוֹן בְּסָרָפֵנְד,
בְּסִיס הַדְרָכָה אַרְבַּע. לִמּוּדֵי מִזְרְחָנוּת
בִּירוּשָֹלַיִם, וּפְּרוֹפֶסּוֹרִים יֵקִים שֶׁסָּלְדוּ
מִן הַלֶּבַנְט, וּמִלּוּאִים בִּיחִידַת חָקָ"שׁ,
נְפֹלֶת נְמוֹשׁוֹת-מִקְרִים-סוֹצְיָאלִיִּים גַּם.
וַאֲפִלּוּ בַּקִּבּוּץ, וּבְלֹא מְעַט הָעֲבוֹדוֹת
שֶׁנֶּאֱלַצְתִּי, לֹא שָׁכְחוּ לְהַבְטִיחַ נֶאֱמָנָה:
עוֹד תִּרְאֶה שֶׁאֶצְלֵנוּ כָּמוֹנוּ כַּמִּשְׁפָּחָה!
הִרְגּוּנִי הָרוֹג, כַּחֲלוֹף שָׁבוּעַ-שְׁבוּעַיִם
אוֹ פָּחוֹת, רָצִיתִי לִהְיוֹת אַלְמָן עֲרִירִי
גַּם פָּרוּד, וּבְעִקָּר, רָחוֹק, רָחוֹק מִכֻּלָּם…
12 ינואר 2011
שלום שלמה
שיר יפה שבו הומור ואינדיבידואליזם המאפיינים את כתיבתך המתריסה בלא רחמים עצמיים.
שלום יובל,
.
דווקא הבוקר נכנסתי לבלוג שלך וקראתי פוסטים אחדים. אני מכבד את רגישותך וגם את פתיחותך ליצירה של הנידחים למיניהם – מבלי להסתיר שאיני מתפעל ממנה, ובעיקר מן הניתוק שלהם מקריאה ארוכה, מתמדת ורצינית שבלעדיה – הכתיבה ענייה. רגשות בלבד אינם מתכון טוב לכתיבה טובה. צריך תיבת תהודה בשביל שהצליל לא יהיה מתכתי ודל.
בידידות – שלמה אביו
הי שלמה
אני אכן חובב יוצרים נדחים אבל לא ברור לי למי אתה מתכוון בדברייך כי בבלוג טרם כתבתי על כאלה. ציינתי כמה לא מוכרים ברשימותיי על שני כתבי עת, כי שירה נהדרת מתפזרת לפעמים גם לעטם של הלא בכירים ומיומנים בכותבים. ולשם כך יש כתבי עת.
כמובן שנדרשת קריאה רצינית ומעמיקה כדי להבשיל ככותב ולייצר קול ייחודי המודע לקולות אחרים, אבל לפעמים הפסילה של קולות נדחים נובעת מרצון לרומם את כתיבת מעביר הביקורת.
כתבתי על שני משוררים ישראלים בכירים מאד לדעתי: עמוס אדלהייט ויהונדב פרלמן, שאינם במרכז רשימת מכבדי הכיבודים הישראלית, אבל הם משוררים משובחים ביותר ומלומדים גם כן (כפי שגם אתה משורר משובח וטרם זכית להכרה הראויה מצד הממסד).
יובל יקירי,
.
אין בינינו מחלוקת על כך שאמן טוב, משורר, צייר מוזיקאי וכו' – עומד על כתפיהם של קודמיו, גם כאשר הוא מתעמת או אפילו בועט בהם. לא התכוונתי חלילה לפגוע במשוררים שנקבת בשמותם, גם מפתחות הפנתיאון, למיטב ידיעתי, לא הופקדו בידי שאפסול פלוני. נימת הביקורת שלי למרבית המשוררים הצעירים היא, שבגלל שגדלו על ברכי הטלביזיה, תיבת התהודה הלשונית שלהם דלה להחריד. אין זו פסעלה או קטילה – אפשר להם לתקן וללמוד. אני לומד יום ביומו, וזו דרכי. תודה לך על השבח לשירתי. אני מאמין שהשירה העברית אינה חייבת לי דבר – אני חייב לה את טעם חיי ותכליתם. אז שבת שלום לך וכל טוב – שלמה אביו