מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת

יערות עד      הָאִם נִתָּן לוֹמַר כִּי יַעֲרוֹת-עָד כְּבָר לֹא רֶלֶוָנְטִיִּים לֹא בַּמּוּבָן הַגֵּיאוֹגְרָפִי מֶרְחָבִי סְתָם,  בַּמוּבָן שֶׁאֲנִי לֹא אֶתְעֶה אַף לֹא בְאֶחָד וְלֹא אִירָא וְלֹא אִחַד בְּאַפְלוּלִית לַחָה וְחוֹנֶקֶת. אוֹ שֶׁיַּעֲרוֹת הַבָּתִּים בַּג'וּנְגְל הָהֲפַכְפַּךְ סְבִיבִי כִּמְעַט לֹא-רֶלֶוָנְטִיִּים – אֲנִי תוֹעָה בִּפְנִים   זֶה קְצַת מַפְעִים אֵיךְ הַיְּעָרוֹת לָעָד חָדְרוּ לְתוֹךְ תּוֹכִי וְכָךְ אֲנִי בָדָד, פּוֹחֶדֶת וְרוֹעֶדֶת בְּאַפְלוּלִית חוֹנֶקֶת וְלָחָה תּוֹעָה בַּהֲפַכְפָּכוּתִי ...

       עתה עַתָּה שֶׁהַיָּרֵחַ לוּט בַּעֲנָנִים אָמַר לִי הַמַּלְאַךְ חַכִּי רֶגַע זֶה הוּא הַטּוֹב בְּיוֹתֵר אֶחֱזִי בוֹ הַחֹשֶׁךְ – עוֹד לֹא כָּבַשׁ הַכְּאֵב – עוֹד לֹא נוֹאָשׁ וְאִם הוּא בְעֵינַיִךְ כְּאֶלֶף שָׁנִים.     1995

שמירת הלשון: אזהרות ותיקונים וִּדּוּי הוֹפֵךְ נֶמֶק לְפֶצַּע פָּעוּר כְּמוֹ, לְדוּגְמָה, כְּוִיָּה מְטֻפֶּלֶת בְּמַחְלָקָה פְּלַסְטִית מְשֻׁכְלֶלֶת: נִתָּן כַּמּוּבָן לְהַשְׁתִּיל עוֹרוֹת מִפֹּה וְשָׁם וּלְהֵפֶךְ לְהַטְלִיא, לְהַחְטִיא, לְחַסֵּר, לִדְחוֹת, הַבָּשָׂר הַחָרוּךְ לֹא יִכְאָב פָּחוֹת וְיִפָּגַע מִזִּהוּמִים וּמֵגִדּוּלֵי פֶּרא מִשְׁמוּעוֹת וּמִלְמוּלִים וּמֵרוּחוֹת רָעוֹת.   הַנֶּמֶק כְּמוֹ הַוּוּדוּ נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים חֲשָׁאִי וְסוֹדִי וּמָחְלָט וּמְסֻכָּן הָרָקָב מִסְתַּתֵּר בְּבוּשָׁה גוֹבֶרֶת אֵינוֹ מַצִּיג אֶת מוּמוֹ בְּיֹהָרַת קַבְּצָנִים וּמְכַלֶּה אֶת עַצְמוֹ בִּיסוֹדִיּוּת שׁוֹמֵר ...

שמחה גדולה תפרוץ שם     הַשֶּׁמֶשׁ תִּבְעָר מִחֵמָה הַיָּרֵחַ יַחְוִיר, יִצְטַמְצֵם דָּקִיק עֵת אָפָנִים וְגַלְגָּלִים יַסִּיעוּ אוֹתִי   בַּעֲדִינוּת לֹא נוֹדָעָה   וְיֹאמְרוּ זֶה לַזֶּה שָׁבָה מְנוּחָה.   הַכּוֹכָבִים יְנַקְּדוּ הַכֹּל לְמַעַן בָּאֵי תֵּבֵל.       2011

מַסְעֵי   הָגְלֵינוּ מֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ וּמִיַּבֶּשֶׁת לְאַחֶרֶת וּכְשֶׁהֵתְקַבַּצְנוּ בְּמָקוֹם עָלוּב לְעוּמַת עֲבָרוֹ – הָיָה כְּבַר תָּפוּס וְעוֹיֵן. אַף כִּי הָרוּחַ נָשְׁבָה לָהּ הַרְחֵק – הֵקַמְנוּ בוֹ בַּיִת.   עַתָּה אָנוּ גוֹלִים בְּמַסְוֶה תַיָּרִים: שְׁבוּעַיִם בְּפָּטָגוֹנְיָה, כַּמָּה שָׁעוֹת בַּלוּבְר, תְּקוּעִים בְּמִשְרְדֵי נְסִיעוֹת, לָנִים בִּשְׂדוֹת תְּעוּפָה, מְרֻפָּדִים בְּתַרְמִילִים וּמִזְוָדוֹת גְּדוּשִׁים   כְּמוֹ הַבְטָחָה שֶׁיֵּשׁ לְאָן לָשׁוּב.   וּלְאָן לְאָן אָנוּ הוֹלְכִים, עוֹלִים ...

    שיווי משקל   לְהִתְבּוֹנֵן בַּגּוֹלְשִׁים עַל קֶרַח הֲרָרִי עַל רַקְדָּנִים מַחֲלִיקִים בַּזִירָה לִתְּשׁוּאוֹת קָהָל הַלָּלוּ אֳמָנֵי שִׁוּוּי מִשְׁקָל לֹא מוֹעֲדִים לֹא מוֹעֲדִים כְּלָל   וְאֵיךְ נִמְלַט דּוֹדִי מִן הַשֶּׁבִי אַף חָצָה אֲגָם קָפוּא בִּשְׁוַיְץ בְּבֵית הַחוֹלִים נָתַן לוֹ חַיָּל אוֹסְטְרִי קְטוּעַ רַגְלָיו אֶת מִכְנָסָיו   וַאֲנִי בַּכּוּרְסָה מַאֲכֹלֶת קִנְאָה וְהִתְעֲלוּת   בַּנִּשְׂגָּב                                                                              30.8.12        ...

אולי היום   אוּלַי הַיּוֹם יִשְׁתַּפֵּר דְּבַר מָה וְאוּכַל לִחְיוֹת פֶּתַע יָשַׁנְתִּי כַּמָּה שָׁעוֹת חַפּוֹת מֵחֲלוֹם עַל כְּאֵב. שָׁמַעְתִּי שֶׁגֵּתֶה חַי בְּהַרְמוֹנִיָּה פְּנִימִית וְזֶה נָדִיר עַכְשָׁו. אַתֶּם מְלַגְלְגִים אַל תַּשְׁוִי עַצְמֵךְ אֵלָיו. סָבַתִּי שֶׁסָּבְלָה מִלְחֲמוֹת וְחֶרְפַּת רָעָב עֲבוֹדָה קָשָׁה וּשְׁכוֹל הָיְתָה אָדָם הַרְמוֹנִי. וְגַם אָבִי הַמָּנוֹחַ.   הַרְמוֹנִיָּה רְאוּיָה לְחִקּוּי יֵשׁ מַשֶּׁהוּ בַאֲנָשִׁים אֲמִתִּיִּים אַנְשֵׁי אֱמֶת – שֶׁאִם הִיא מְעֻוֶּתֶת ...

לא שיר   מנגנונים מגוננים על עצמם בשלוחות משלחים אותך אל מישהו ואַחַר לאחֵר והוא, לאחר המתנה [מוסיקלית (דרמטית או שלווה)] מבטיח להתקשר ומנתק.   ובציפייה הם מצמיחים עוד שורשים ופארות ועלים ואז – שלכת. . . עד בוא האביב איש לא יגיב.   שהרי זה צפוי ונתונה הרשות אם העניין כה חשוב להתקשר שוב.   2.9.12

נותרו החלומות     נוֹתְרוּ הַחַלוֹמוֹת. מוּזָרִים כְּכָל שֶׁיִּהְיוּ, גַּם בְּעֵת מַחֲלָה הַגּוּף מְסֻגָּל לְהַפְלִיא: רוֹפֵא עוֹקֵר שִׁנַּיִם מַקִּיז דָּם חוֹסֵם מַשְׁחִיל חוּטִים חוֹתֵךְ מְנַסֵּר — וְהִנֵּה אֲנִי בְּקוֹנְצֶרְט בְּהַצָּגָה יָדִי כֹּותֶבֶת עֵינִי קוֹרְאָה רַגְלַי מְדַלְגּוֹת עַל מַעֲקָשִׁים   וַאֲנִי נֵעוֹרָה לְמוֹרְאוֹת הַיּוֹם.     תשס"א

גיל אפשרי       אַחֵר הוּא הַגּוּף, הֲפַכְפָּךְ,   נוּקְשֶׁה וְשַׁבְרִירִי –   טָרוּד בִּקְטַנּוֹת לִבְלִי פְּנָאי.   מְשֻׁתָּק כְּמוֹ אַנְטֵנָה פְּגוּמָה נוֹכַח   חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁתָּקְפָּם עוֹד מַתְסִיס וּמֵבִיס.       נִתָּן לְהַרְחִיב אוֹפָקִים:   מִתְגָּלֶה כִּשְׁרוֹן שֶׁלְּמַרְבֶּה הַצַּעַר אוֹ הַמָּזָל מְאוּחָר לְפַתֵּחַ,   מִתְמַכְּרִים לַבִּקּוֹרֶת בִּמְקוֹם לַסִּפּור   הַמַּבָּט הַמִּתְקָהֵה מְטַשְׁטֵשׁ פְּגִימוֹת   וַחֲלוֹם בְּהַקִּיץ טוֹוֶה בִּגְדֵי ...