מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
שיווי משקל
לְהִתְבּוֹנֵן בַּגּוֹלְשִׁים עַל קֶרַח הֲרָרִי
עַל רַקְדָּנִים מַחֲלִיקִים בַּזִירָה לִתְּשׁוּאוֹת קָהָל
הַלָּלוּ אֳמָנֵי שִׁוּוּי מִשְׁקָל
לֹא מוֹעֲדִים
לֹא מוֹעֲדִים כְּלָל
וְאֵיךְ נִמְלַט דּוֹדִי מִן הַשֶּׁבִי
אַף חָצָה אֲגָם קָפוּא בִּשְׁוַיְץ
בְּבֵית הַחוֹלִים נָתַן לוֹ חַיָּל אוֹסְטְרִי קְטוּעַ רַגְלָיו
אֶת מִכְנָסָיו
וַאֲנִי בַּכּוּרְסָה
מַאֲכֹלֶת קִנְאָה וְהִתְעֲלוּת
בַּנִּשְׂגָּב
30.8.12
כולם מועדים, אך בטח שאנו משתוקקים אל הנשגב.
ויש רגעים שהוא מתקרב. ורגעי ההתעלות שלנו עצמנו משום מה חומקים מאיתנו, אולי מתוך ביטול מה.
שיר יפה.
מתבוננים בקנאה מאכלת בשווי המשקל המופלא והקסום באחרים, ואחרים מתבוננים בנו…..
רות שלום!
בסוף השיר השורות:
"מַאֲכֹלֶת קִנְאָה וְהִתְעֲלוּת
בַּנִּשְׂגָּב"
מסיטות את רוח המחשבה המרחפת ומתבוננת בשיווי משקל ואיזון מעניין, בקטעים המתארים מראות של אנשים בתנועה לעומת סיפור חיים רחוק וכואב, אל צירוף מילים שמנסה לתאר מצב נפשי מוזר:
האפשר בתוך מאכולת* קנאה , לְהִתְעַלוֹת וּלְהִתַלוֹת בנשגב?
הכוונה כנראה לשאיפה לְהִתְעַלוּת הנפש.
*הגדרת "מילה במילה" /איתן אבניאון למילה – מַאֲכֹלֶת: אבדון, כיליון, כליה, שרפה [אסון].
בברכה, רוחה
שיר מסתיר סיפור מרתק
אגב , אני זוכרת שלפני שנים אחדות ראיתי בשידור ישיר כיצד נהרגה על המסלול אלופת סקי (לא זוכרת של איזו מדינה)
מועדים לשמחה ושנה טובה רות 🙂
לאביטל, מירי, רוחה וריקי,
תודה על התובנות מן השיר ועל התגובות,
שנה טובה ומבורכת
רות
איני יכולה להתאפק ועלי להוסיף משהו אישי: הנשגב בעיני הוא החייל הנאצי [אוסטרי] שנותן לשכנו, מי שנמלט מן השבי הגרמני [יהודי] את מכנסיו.
שנה טובה לכולם
רות
הקנאה וההתעלות בנשגב זו גם כמיהתי.כל כך יפה בנית את התמונות בשיר.נפלא
עפרה
תודה לך עפרה על תגובתך היפה,
שנה טובה, ומילוי כל משאלות לבך לטובה
רות
למיטב הבנתי הקשר בין הבית הראשון לשני הוא רק הקרח, כי הציפיה בטלויזיה הביאה למחשבות על דודך. אז האם הקנאה נבעה מהמחליקים וההתעלות מהסיפור? מעורר מחשבות…
שנה טובה ושבוע טוב!
מיכל יקרה,
לדעתי החלק השני מאפיל על הראשון, שכן הנאצי המובס בגוף ובפועל נותן ליהודי שניצל מן השבי את מכנסיו…
שנה טובה ומוצלחת
רות