מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
אולי היום
אוּלַי הַיּוֹם יִשְׁתַּפֵּר דְּבַר מָה וְאוּכַל לִחְיוֹת
פֶּתַע יָשַׁנְתִּי כַּמָּה שָׁעוֹת
חַפּוֹת מֵחֲלוֹם עַל כְּאֵב.
שָׁמַעְתִּי שֶׁגֵּתֶה חַי בְּהַרְמוֹנִיָּה פְּנִימִית
וְזֶה נָדִיר עַכְשָׁו.
אַתֶּם מְלַגְלְגִים
אַל תַּשְׁוִי עַצְמֵךְ אֵלָיו.
סָבַתִּי שֶׁסָּבְלָה מִלְחֲמוֹת וְחֶרְפַּת רָעָב
עֲבוֹדָה קָשָׁה וּשְׁכוֹל
הָיְתָה אָדָם הַרְמוֹנִי.
וְגַם אָבִי הַמָּנוֹחַ.
הַרְמוֹנִיָּה רְאוּיָה לְחִקּוּי
יֵשׁ מַשֶּׁהוּ בַאֲנָשִׁים אֲמִתִּיִּים
אַנְשֵׁי אֱמֶת –
שֶׁאִם הִיא מְעֻוֶּתֶת לְעִתִּים
מִי הוֹשִׁיבָנוּ עַל כֵּס מִשְׁפָּט?
– מְדֻבָּר בְּמִדַּת הָהִשְׁתָּווּת
EQUANIMITY
שֶׁעַגְנוֹן עָרַג לָהּ.
אָכֵן כָּל הַנֶּחֱשָׁבִים חוֹלְפִים בְּעֵינֵי רוּחִי כְּמוֹ אוֹת
כְּאַנְשֵׁי נִפְלָאוֹת
שֶׁהֻכְרְעוּ בְּרֶגַע אֶחָד, אַחֲרוֹן.
אֲנִי הִתְכַּחַשְׁתִּי לְכָל כָּךְ הַרְבֵּה אֲמִתּוֹת
שֶׁגַּם מַלְאָךְ לוֹטֵשׁ אֶלֶף עֵּינַיִם נִדְהָם.
מַמְתִּין שֶׁאֶתְפּוֹרֵר
כְּכָל גּוּף
בְּתַהֲלִיךְ שָׁקוּף.
מֹחִי כִּמְסַנֶּנֶת בּוֹרֵר בֵּין עִנְיָנִים
אך הַפִּכָּחוֹן שֶׁלִּפְנֵי אִבּוּד הַדַּעַת
מַצְבִּיעַ עַל דְּבָרִים שׁוֹנִים
בְּדַרְגּוֹת חֲשִׁיבוּת לֹא בְרוּרוֹת
לוּ יָכֹלְתִּי – הָיִיתִי מְטַפֶּסֶת עַל קִירוֹת
נֶאֱחֶזֶת בִּרְמָזִים –
אֲפלוּ הַנְּעוּרִים הַנִּבְזִּיִּים
שֶׁטֶרֶם חֲתִירָה אֶל קַו הַמַּשְׁוֶה.
מַעֲלָלַי
גּוֹרָלִי
אֵלִי
נֶהֱדָפִים בִּסְפִינוֹת נִפְרָדוֹת וּמַה כִּוּוּן הָרוּחַ הַבֹּקֶר
הֵן יָשַׁנְתִּי כַּמָּה שָׁעוֹת.
עַל מִי וְעַל מָה אָלִין?
1992
אין כמותך רות לתאר את הפתיתים שאנחנו נאחזים בהם וערכם רב בגלל מיעוטם. תודה שאת נותנת קול מן הצד השירי לקשישות המקוששת ניצנים ומצליחה באיסופם . אני עושה זאת התחום שלי. איזו אמנות שמתקשה להתקבל בלי קשר לגיל, אבל גם הגיל לא מקל על התקבלותי ואני מקוששת ואף נלחמת להתבטא ולהראות. טוב התחלתי בך ואנימסיימת בך גתה שלי.
תחי ההרמוניה הפנימית
מזדהה רות עם החתירה להרמוניה הפנימית או מידת ההשתוות או כל שם אחר שמבטא את התחושה שעומדת מאחורי המילים האלה. לאחרונה אני מוצאת עניין רב בתורתו של שפינוזה, שטען גם הוא שניתן להגיע אל
מה שכינה "אהבת אלוהים השכלית" – כנראה לאנשים שונים יש שמות שונים ודרכים שונות להגיע למקומות דומים.
גם מלאך בעל אלף עיניים אינו קרב אל הייסורים, כי לא עליהם שלטונו, שהרי הם מארץ החיים. עם ייסורי גוף קשה להגיע לשלוה ורגיעה שאין להפריעה, למידת ההשתוות הזאת, כפי שקורא לה עגנון (בשימוש די חריג במלה. הסטואים קצת לפניו קראו לה אפאתייה ואטאראקסייה) אבל מי אני שאדבר בקושי הזה ואת כבר כתבת עליו לאחר שחווית את עוקצם. יש נחמה גם בנדודי השינה אם לשיר הזה מפליגה הרוח.
אחח רות, הנעורים אכן נבזיים ביותר לאחר שהם חלפו ואינם. שיר מצמרר.
רות שלום,
האסוציטיביות הרבה בשיר מלמדת על חיפוש חסר פשרות אחרי אותה נקודה בה ירווח לגוף שהנפש ברשותה ושבה תשמח הנפש שהגוף ברשותה. זה מצב קיומי, אבל הקורא אינו יכול שלא לחוש את הסבל הנקודתי שבגינו מחופשת ההקלה המיידית.
שתי רמות בשיר אחד שעניינן אחד – החיפוש אחר ההרמוניה וההאחווה שבין הנפש לגוף, והמצוקה והייסורים העכשוויים המשוועים להקלה מיידית.
מיוחד מאוד.
צדוק
שיר נהדר !
מטפסת על כל שורה בו כמטפסת על הר לשאוף אויר פסגות !
שאפו ! (משורש ש.א.פ.) 🙂
שלום רות נפלאה
כתיבתך נעשית בכישרון גדול ואני מסתכל על תאריך הכתיבה ושואל עצמי שהרי אדם כותב ובכתיבתו מכניס עצמו
הַרְמוֹנִיָּה רְאוּיָה לְחִקּוּי
יֵשׁ מַשֶּׁהוּ בַאֲנָשִׁים אֲמִתִּיִּים
אַנְשֵׁי אֱמֶת –
שֶׁאִם הִיא מְעֻוֶּתֶת לְעִתִּים
ואל מול הרגשתך בתחילת השיר את מאמידה את האפשרות האחרת שאולי היא האפשרות הטובה
ומי אנחנו שנשפוט
ואז המוח לא מפסיק
מֹחִי כִּמְסַנֶּנֶת בּוֹרֵר בֵּין עִנְיָנִים
אך הַפִּכָּחוֹן שֶׁלִּפְנֵי אִבּוּד הַדַּעַת
מַצְבִּיעַ עַל דְּבָרִים שׁוֹנִים
ואז את כותבת על הנעורים הנבזיים וחוזרת למציאות הקיומית שלך
יפה רות אני אהבתי
השיר מכיל בתוכו כל כך הרבה (כמו כל השירים שלך, רות) שקשה לדעת במה לבחור. וכל הפרטים משתרגים זה בזה. הכאב הפיזי והכאב הנפשי. חשבון הנפש של הגוף שעבר את הקו המשווה. והנפש השואפת לרגיעה, להשוואה, להרמוניה עם עצמה.
ותמיד אנחנו משווים את עצמנו לאחרים, ולא חשוב למי, תמיד אנחנו מרגישים מופסדים.
תודה לכולכם ידידים יקרים,
התגובות הנפלאות והמעניינות תרמו לי לא רק קורת רוח אלא תחושה שיש כאן אנשים מבינים ונבונים ואוהדים, כולכם.
אני מאחלת לכולכם שנה טובה והרמונית ומילוי כל משאלות לבכם לטובה,
רות
שיר יפה שמזכיר לי שוב לשמוח בדברים הקטנים, במה שיש עכשיו. (ואז קול אחר, פנימי אומר לי אבל למה תמיד להסתפק בפירורים, למה?)
הרמוניה פנימית ומידת ההשתוות – כל חיי אני עורגת להם.תודה לך, רות יקרה, שהיטבת לתת להם בטוי
עפרה
שיר צורב וכה אמיתי
ומידת ההשתוות?
הו מידת ההשתוות …..
לוסי, עפרה וחנה יקרות,
תודה על תגובותיכן המעודדות, מכל אחת אני למדה משהו נוסף.
שנה טובה של יצירה פוריה ובריאות לאין קץ,
רות