מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת

הוכחה   שְׁנִיָּה לִפְנֵי תֹּם הַזִּכָּרוֹן עָלַי לְשַׁחְזֵר כָּל מַה שֶּׁעוֹד נִתָּן אִם אֶפְשָׁר מִלָּה מִלָּה   אוֹ שִׁכְבָה שִׁכְבָה כְּמוֹ בְּאַרְכֵיאוֹלוֹגִיָּה עֵת מֵעֲרֵמַת אֵפֶר נִשְׁלָף רְסִיס אֶבֶן רוֹמֵז כִּיהָיָה מִבְנֶה הָדוּר מֵאֵין כָּמוֹהוּ   אוֹ שֵׁבֶר חֶרֶס פָּשׁוּט לְמַרְאֶה וּבְקָצֶהוּ חָקוֹק שֵׁם שֶׁהָיָה אָז שְׁמִי   הוֹכָחָה חוֹתֶכֶת שֶׁהָיִיתִי     10.8.12

                  גרפיטי*   אם תקום ועדת חקירה לביבי יש אליבי לא רע לכל תסריט או תחקיר: הוא לא הבין את הכתובת על הקיר.     * מנא מנא תקל ופרסין     15.8.12  

                                                               עליזה קיי

טעם   בְּיָמִים בָּהֵם אֵינִי מְדַבֶּרֶת עִם עַצְמִי אֲנִי מִשְׁתַּגַּעַת מִבְּדִידוּת מֵשִׁעֲמוּם מִנְטִישָׁה   כִּי מִי חָיַב לְדַבֵּר אִתִּי מִלְבַד מִשְׁפָּחָה רוֹפְאִים – עוֹבְרֵי אֹרַח?   וְהִנֵּה אֲנִי מַכִּירָה אֶת הַכַּעַס הַשְּׂטָנִי הַמְחַלְחֵל בַּגּוּף כְּנָחָשָ אַרְסִי וְגַם הוּא דוֹרֵשׁ תַּמְרִיץ שֶׁאֵין בְּכֹחִי לְסַפֵּק. בִּכְלָל, אֲנִי אַכְזָבָה כְּלָלִית לַמְּרוֹת מַקְהֵלוֹת אוֹמְרֵי הָהֵפֶךְ מַה הֵם יוֹדְעִים עָלַי בְּאֱמֶת?   פַּעַם הָיִיתִי. וְאֵיךְ הָיִיתִי. ...

  בשיר היפה "סוף קיץ ישראלי" מאת גיורא פישר נכתב:   "נסב עינינו מפרי התאנה שזבוב הים התיכון עקץ"   ונזכרתי בשיר שלי מתוך "גולים על כוכב זר" 1991:

   *  *     *   לֹא כָּתַבְתִּי לֹא חָשַׁבְתִּי –   הָיִיתִי מֹחַ פָּרוּץ לְרוּחוֹת וְשֵׁדִים אָחוּז פְּחָדִים מִתְלַבֵּט כָּל הָעֵת בְּתוֹךְ קֵן – שֶּלֶד מְרֻפָּט – מִתְחַבֵּט בְּסוּגִיּוֹת רְחוֹקוֹת מִן הַעֲנָנִים   פְּעָמִים בְּמִין יֻמְרָה מְעוֹרֶרֶת סִפּוּק – פְּעָמִים בְּתוֹבָנָה – הַמֻּטֶלֶת בְּקֹשִׁי כְּמוֹ בֵּיצָה גְדוֹלָה מִדַּי שֶׁתַּחְלִיק מִן הַקֵּן.       מרץ 2012

השיר נכתב   הַשִּׁיר נִכְתָּב לְמִי שֶׁזָּקוּק לוֹ בְּשָׂפָה שֶׁמִּתַּחַת לַסַּף הוּא מְחַלְחֵל אוֹ נִסְפָּג נִקְבָּץ אוֹ נֶאֱסָף.   בֵּין הַמִּלִּים לְכוֹתְבָן הַקֶּשֶׁר פִּתְאוֹמִי אֲפִילוּ סְתָמִי  – כְּמוֹ רְשִׁימַת קְנִיּוֹת שֶׁהַמִּצְרָכִים בָּהּ שָׁבִים וְנִשְׁנִים, נִכְתָּבִים וְנִמְחָקִים בְּגִוּוּן יוֹמְיוֹמִי חִיּוּנִי, בָּנָלִי וְחוֹשְׂפָנִי   הַנִּכְתָּב אֵינוֹ הַנֶּחְשָׂף   הוּא מִין אֱלֶקְטְרוֹן תּוֹעֶה שֶָלְעִתִּים נְדִירוֹת נֶאֱסָף לִמְקוֹמוֹ הָהוֹלֵם וּמַשְׁלִים אֶת הַבְּרִיאָה הַפְּגוּמָה   מְחֶסְרוֹנוֹ ...

שִׁירִים רַבִּים מֵאֵלֶה שֶׁכָּתַבְתִּי נֶעֱלָמִים בִּסְבַךְ מַחְשָׁבוֹת מְסֻכְסָכוֹת מֵהֵם יָפִים לְהַפְלִיא שֶׁנִּפְרְשׂוּ – מַרְהִיבֵי רַעְיוֹנוֹת וּצְבָעִים – וְנִבְלְעוּ בְּאוֹר יוֹם אוֹ בְּחֶשְׁכַּת לֵיל, בִּמְהִירוּת דַּהֲרַת הַמִּלִּים, מוֹתִירִים עֲקֵבוֹת וְאוֹתוֹת שֶׁנִּפְלְאוּ מִמֶּנִּי.   הָיָה עָלַי לִזְעֹף עַל אִי הַצֶּדֶק הַבּוֹטֶה בְּחֹסֶר הַיְּכֹלֶת לְשַׁחְזֵר —   זִכְרוֹן הַשְּׁעָטָה הַשִּׁירִית כְּמוֹ חָלוֹם טוֹב, אַף כִּי שָׁכִיחַ, מַרְגִיעַ.   מרץ 2012