מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
טעם
בְּיָמִים בָּהֵם אֵינִי מְדַבֶּרֶת עִם עַצְמִי
אֲנִי מִשְׁתַּגַּעַת
מִבְּדִידוּת
מֵשִׁעֲמוּם
מִנְטִישָׁה
כִּי מִי חָיַב לְדַבֵּר אִתִּי מִלְבַד מִשְׁפָּחָה
רוֹפְאִים –
עוֹבְרֵי אֹרַח?
וְהִנֵּה אֲנִי מַכִּירָה אֶת הַכַּעַס הַשְּׂטָנִי הַמְחַלְחֵל בַּגּוּף
כְּנָחָשָ אַרְסִי
וְגַם הוּא דוֹרֵשׁ תַּמְרִיץ
שֶׁאֵין בְּכֹחִי לְסַפֵּק.
בִּכְלָל, אֲנִי אַכְזָבָה כְּלָלִית לַמְּרוֹת מַקְהֵלוֹת אוֹמְרֵי הָהֵפֶךְ
מַה הֵם יוֹדְעִים עָלַי בְּאֱמֶת?
פַּעַם הָיִיתִי.
וְאֵיךְ הָיִיתִי.
אֲנִי עַתָּה מַעֲמָסָה עַל הַשֶּׁלֶד וְהַמִּשְׁפָּחָה, עַל כָּל מַעְרֶכֶת.
בַּמֶּה אֲפָצֶה אוֹתָם כְּשֶׁאֲנִי מְפֹרֶרֶת לְאָבָק
שֶׁהֵם מַדְבִּיקִים בִּמְסִירוּת כְּמִין פֶּסֶל, שֶׁמֶץ מַזְכֶּרֶת.
פֹּה וְשָׁם נִשְׁמַעַת שִׂיחָה סְבִירָה לָאֹזֶן הַשּׁוֹמַעַת
הַמְבַקֶּשֶׁת לִשְׁמֹעַ
לְהֵרָגַע
לְהַמְשִׁיךְ
אֲנִי עוֹד מְסֻגֶּלֶת לְמַשֶּׁהוּ
אֲבַל עִם עַצְמִי חָדַלְתִּי לְשׂוֹחֵחַ.
מַה טַּעַם?
הַיֵּאוּשׁ מֻכָּר
וְהַעָבָר יִטַּשְׁטֵשׁ וְיֵלֵךְ
עִם הַמַּעֲשִׂים הַהַשָּׂגוֹת וְהַשִּׁגְיוֹנוֹת
הֶעָבָר
יִטָּמֵן בְּעָפָר.
17.5.12
כל כך הרבה לרשותך ואת מעלה אפר על ראשך? משפחה שמדביקה חלקים באהבה ועוד וגם עוברי אורח שכמותי.
אלה המשקפיים. צריך להחליף . וסליחה על הגערות הוד משוררותך.
תודה על נדיבות רוחך לספוג את גערותיי רות. הם צודקים המשוררים שפה תני לעצמך ביטוי ויפים שירייך ואמיתיים. מקווה שיום אחר תראי גם את הטוב בכל הרע שיש.חיבוק
מירי יקרה,
את כמובן צודקת בהגיון האנושי, אלא שהוא כבר דפוק אצלי במשהו. נחמתי היא בתמונות ובמילים ביני לביני, לעתים ככה ולעתים אחרת. אינני מזלזלת בתמיכת המשפחה והידידים בכתב או פנים אל פנים. אבל זו דרכו של שיר ספונטני.
שלך תמיד
רות
אין שום דבר טוב ברע.
מתוך נסיון אישי, אני יודע שלפעמים אנשים מבלבלים בין תוכן השיר לבין מלאכת השיר. שיר יכול להיות כתוב מצוין ולא אוהב את תכנו או את המסר שלו.
אז לפנינו שיר מצוין ביותר, המצליח להעביר את המסר הכואב ולהתחמק מהפתטיות שהיה בקלות יכול לפול לתוכו.
ובקשר לתוכן: אני האחרון שיצא נגד התחושות האלו. אני מכיר דומות להן. כתבתי עליהן ולא אפרסם, לא בגלל שאני בוש בהן, אלא בגלל שהשירים שלי לא כתובים טוב כמו השיר שלך.
שלום רות
צודק גיורא השיר נפלא וזה מה שחשוב
אֲנִי עוֹד מְסֻגֶּלֶת לְמַשֶּׁהוּ
אֲבַל עִם עַצְמִי חָדַלְתִּי לְשׂוֹחֵחַ.
מַה טַּעַם?
הַיֵּאוּשׁ מֻכָּר
וְהַעָבָר יִטַּשְׁטֵשׁ וְיֵלֵךְ
ואני לא אוכל לדעת עכשיו ואולי מחר אדא
ואני אמשיך עדיין להיות לך לך עובר אורח אופטימי
תודה רות על השיר היפה הזה האמיתי הזה
רות –
הולכת עם המילים שלך והטעם שהן מותירות בי
יש טעם לבדידות, לשעמום, לנטישה, לכעס ולכאב
אך טעם החיים הוא לבחור את הטעם המיוחד שלך עם עצמך
אם בדיבור, אם בשיר, אם במשהו אחר.
כל עוד את זוכרת את הטעמים שלך, תוכלי לבחור, לשוב ולטעום.
אין לי מושג לאיזה כיוון המילים שלי הולכות, מקווה שהן פוגשות את שלך.
רוחה
אני מזדהה עם השיר הזה, רות, באופן מוחלט – גם עם הרגשות שהוא מביע וגם עם איכותו הפואטית.
רות, שיר מרגש ביותר. אני מלווה את הורי הקשישים ונתת לי פריזמה להפנים דברים שאבא אומר. תודה.
בוקס בבטן השיר הזה רות
יופי צורב
עצם נוכחותך היא אור
היא הפיצוי
יקרה
גם אני מדברת עם עצמי ועצמי לא תמיד שומע, הפרעות קשב וריכוז
אז אני מדברת אליו באלם השתיקה
ככה זה
זה מצוין.
הייתי מדייק בשורה "הַכַּעַס הַשְּׂטָנִי הַמְחַלְחֵל בַּגּוּף כארס נחש", שהרי הארס הוא זה המחלחל, לא הנחש עצמו. וכבר שנו חכמנו "וכי נחש ממית" וגו'.
תודה לך ארז על תגובתך האוהדת.
באשר לכעס, אני רואה אותו כמו נחש ארסי ממש, גוף ארוך המשתחל. כמובן שהארס הוא תוספת חיזוק לתחושה של פיצוץ… אבל אשקול את הצעתך הנבונה.
תודה,
רות
רות יקרה,
כואב, כואב השיר הזה… בעיקר כי הוא אמיתי ומוכר כל כך…
את יודעת, מעמסה היא כבדה, אבל גם נותנת אפשרות לזה שמעמיסים עליו לתת ולאהוב. זה משהו מאד משמעותי שאסור לקחת ממנו…
ובעיניים אובייקטיביות – את עוד מסוגלת להרבה אם כתבת את השיר הזה. אז אולי לאולימפיאדה הבאה לא תצאי, אבל את כאן, ואני מחכה לעוד שירים נפלאים…
נורית
שלום לכולכם ותודה על התגובות המאלפות והאיכפתיות והאוהדות שכתבתם.
אזכיר רק את השורה הראשונה "בימים שאיני מדברת עם עצמי" – שגורת בעקבותיה את השאר, המוכר והשגרתי…
אני מאושרת לשוחח עמכם כאן ובכתיבתכם.
בידידות וחיבה רבה
רות
זה שיר שכל מה שאומר
לא יבטא את התחושות והרגשותששיר זה עורר ביהן מבחינת התוכן והן מבחינת הצורה.
עפרה
מקסים רות, אבל את כל הזמן משוחחת דרך שירייך הנפלאים.
שבוע טוב.
כותרת השיר היא "טעם"
ולא "מה טעם"? כפי שמופיע לקראת סוף השיר
שם אני מוצאת את ההבדל הקטן -גדול
יורדת מילת השאלה ונשארת החשובה : ט ע ם
את מצליחה רות למצוא בחושך הבזק אור , הוא השיר
תודה רבה לכן עפרה, אביטל וריקי על דבריכן.
כל תגובה היא צוהר נוסף ושפע אור.
בוקר טוב,
רות
רות, את מרשימה תמיד – בכאבך, בצערך ובכל קשת הגוונים של הבעותייך המלאות בכנות שובת לב. בימים אלה – כשאני חבולה, מוגבלת בתנועה ומגובסת יד, כתוצאה מנפילה – אני מזדהה במיוחד. תחושת הנטישה אף היא מוכרת לי – למרות התמיכה הברוכה מן הכיוונים שמהם היא כן באה… (על ה'לא באה' לא נדבר הפעם).
מפחיד להיווכח כמה שהכל שברירי.
תלמה חביבתי,
החלמה מהירה לשברים ולחבלות, באשר לשאר – זה כנראה המצב האנושי האנוש למהדרין.
תודה על תגובתך היפה לשיר
שכחי מהר את תיבש ימיני או תדבק לשוני –
כל טוב
רות