מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
הוכחה
שְׁנִיָּה לִפְנֵי תֹּם הַזִּכָּרוֹן
עָלַי לְשַׁחְזֵר כָּל מַה שֶּׁעוֹד נִתָּן
אִם אֶפְשָׁר
מִלָּה מִלָּה
אוֹ שִׁכְבָה שִׁכְבָה
כְּמוֹ בְּאַרְכֵיאוֹלוֹגִיָּה
עֵת מֵעֲרֵמַת אֵפֶר נִשְׁלָף
רְסִיס אֶבֶן
רוֹמֵז כִּיהָיָה מִבְנֶה
הָדוּר מֵאֵין כָּמוֹהוּ
אוֹ שֵׁבֶר חֶרֶס פָּשׁוּט לְמַרְאֶה
וּבְקָצֶהוּ חָקוֹק שֵׁם
שֶׁהָיָה אָז שְׁמִי
הוֹכָחָה חוֹתֶכֶת
שֶׁהָיִיתִי
10.8.12
רות, שימחת אותי פעמיים: זיכית אותנו בשיר חדש, מלפני כמה ימים, ושנית — זה שיר מקורי, זורם אלינו ורומז רמז ברור.. אני אוהב את השיר הזה.
רות,
שיר מרשים בדימוייו. ישר חשבתי על שרידי בית המקדש.
אהבתי גם את השכבות הארכיאולוגיות.
יש לך שירים מעניינים, עמוקים, מיוחדים וברורים.
אני אוהבת לקרוא אותם
בברכת שבוע פורה,
גלית
כולנו אוספים הוכחות כאלה. והן חותכות גם את אלה שיראו אותן וגם את אלה שאוספים ומכינים אותן….
נורית
רות הי,
יפה ומעורר מחשבה שמא אין אנו אלא אוסף הזכרונות שלנו.
צדוק
יפה השיר
ואם ימצא חרס שעליו כתוב "רות" זו תהיה התרגשות גדולה 🙂
שיר נוגע ללב.
הצורך והיכולת לכתוב אותו, " לְשַׁחְזֵר כָּל מַה שֶּׁעוֹד נִתָּן", הם הוכחה חותכת שהזיכרון היוצר לא יִתַם.
רוחה
לא לכל אחד יש חרס על שמו – אשרייך שיש לך דברי ערך להותיר לזיכרון.
תמר
שלום רות יקרה
ואני איך נתתי לשיר כזה יפה לחמוק ממני?
כתבתי פעם
״ הזכרון הוא הטבלין של חיינו״
ואת לא תאבדי אותו
שְׁנִיָּה לִפְנֵי תֹּם הַזִּכָּרוֹן
עָלַי לְשַׁחְזֵר כָּל מַה שֶּׁעוֹד נִתָּן
אִם אֶפְשָׁר
מִלָּה מִלָּה
כך תמשיכי לשחזר ולכתוב לנו את שירייך הנפלאים
תודה לכולכם על תגובותיכם היפות והנוגעות,
כל טוב
רות