מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
גיל אפשרי
אַחֵר הוּא הַגּוּף, הֲפַכְפָּךְ,
נוּקְשֶׁה וְשַׁבְרִירִי –
טָרוּד בִּקְטַנּוֹת לִבְלִי פְּנָאי.
מְשֻׁתָּק כְּמוֹ אַנְטֵנָה פְּגוּמָה נוֹכַח
חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁתָּקְפָּם עוֹד מַתְסִיס וּמֵבִיס.
נִתָּן לְהַרְחִיב אוֹפָקִים:
מִתְגָּלֶה כִּשְׁרוֹן שֶׁלְּמַרְבֶּה הַצַּעַר אוֹ הַמָּזָל מְאוּחָר לְפַתֵּחַ,
מִתְמַכְּרִים לַבִּקּוֹרֶת בִּמְקוֹם לַסִּפּור
הַמַּבָּט הַמִּתְקָהֵה מְטַשְׁטֵשׁ פְּגִימוֹת
וַחֲלוֹם בְּהַקִּיץ טוֹוֶה בִּגְדֵי מַלְכוּת חֲדָשִׁים
בְּגִיל נֶחְרָץ.
גג 14
לילה טוב רות
את טווה לנו את הדרך בשירייך האחרונים
הַמַּבָּט הַמִּתְקָהֵה מְטַשְׁטֵשׁ פְּגִימוֹת
וַחֲלוֹם בְּהַקִּיץ טוֹוֶה בִּגְדֵי מַלְכוּת חֲדָשִׁים
תמיד נהנה משירייך
תודה רות
מאוד יפה שירך רות ויש בו סוג של תקווה
"וחלום בהקיץ טווה בגדי מלכות חדשים בגיל נחרץ"
אם נחלום על זה זה יתממש
אכן אבחנה נוקבת – "אַחֵר הוא הגוף". אחר מהרוח המשוחרר מ"גיל נחרץ".
אך מה יאמרו אלו שאינם יודעים לטוות, שאפילו חלומותיהם בהקיץ טרודים בקטנות?
תמר
היי רות כתבתי תגובה לשירך היפה האם קיבלת אותה
חנה יקרה,
היא נתקעה במנגנון וחולצה לשמחתי הרבה.
תודה ובוקר טוב
רות
רות, השיר מצויין בעיניי. למרות שם השיר, (ודבריה של חנה)לא מצאתי בו אופטימיות. לא ראיתי בו משהו אפשרי…כשגם בגדי המלכות הם רק חלום בהקיץ, נשארים עם הגיל שקמטיו נחרצים ודינו נחרץ…
נורית
רות שלום!
האם זה שיר אופטימי או לא?
הכותרת מעוררת ציפיות בגלל ה"אפשרוּת" שבה אף כי ברור לאיזה גיל הכוונה אשר בו בלשון המעטה, לא הכל אפשרי.
הנטייה שלי לפחות היא ללכת עם האפשרויות האחרות מאלו ש"אַחֵר הוּא הַגּוּף"..
גם בבית השני המנסה לפתוח כיוונים, ההסתכלות מרירה וסרקסטית לתחושתי. יש בה אולי חצי נחמה, כי
"הַמַּבָּט הַמִּתְקָהֵה מְטַשְׁטֵשׁ פְּגִימוֹת
וַחֲלוֹם בְּהַקִּיץ טוֹוֶה בִּגְדֵי מַלְכוּת חֲדָשִׁים" אך השורה הבאה "בְּגִיל נֶחְרָץ." + הנקודה מדגישה את נחרצות הגורל.
שיר עצוב, לטעמי – נחרץ מדי, כי בכל גיל – "נִתָּן לְהַרְחִיב אוֹפָקִים".
במבט שני נראה שהשיר אופטימי ביותר – רק לדמיין את הגיל הנחרץ בה את טווה בגדי מלכות ממלא אותי
.תמרבתקווה!
ערב טוב,
תודה לכולכם על הקריאות השונות בשיר שנכתב אגב לפני כחמש שנים או יותר.
כל טוב
רות