מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת

מְאוֹת שָׁנִים מָלְכוּ מַלְכֵי הַמָּאיָה בְּמִקְדָשִׁים מְדֻרָגִים כְּפִירָמִידָה, כְּזִיגוּרָת כְּסֻלָּם לַעֲלוֹת הַשָּׁמַיְמָה; וְסוֹדָם בְּיַעֲרוֹת גֶּשֶׁם מַצְמִיחַ עִשְׂבֵּי בָּר.  עַל אַף מִשְׁלָחוֹת שֶׁל טוֹבֵי הַמּוֹחוֹת לָנוּ אֵין שֶׁמֶץ מֵאוֹתוֹ קֶסֶם- הַקּוֹסְמוֹס שֶּלָּנוּ, מְקֻמָּט וְשָׁטוּחַ. וְאִם הוּא מַחְסִיר פְּעִימָה אֵין בּוֹ הַלְמוּת הַלֵּב שֶׁבְּתֹם הַטִּפּוּס בְּגֶרֶם מַעֲלוֹת תָּלוּל אֶל מְקוֹם הַפֻּלְחָן וְהַכֹּחַ שֶׁאֵין בִּלְתָּם הַנִּשְׂגָב הַפֶּלִי תָם עִם אוֹתָם מַלְכֵי מָאיָה שֶׁעָלוּ בַּמַּדְרְגוֹת מְאוֹת ...

מתושלח   הָאִם מָאַס בְּזִקְנָתוֹ, בִּסְבִיבוֹתָיו, הָיָה מוֹפֵת לְצֶדֶק וּמִשְׁפָּט, אוֹ הִתְעַלֵּם מִן הַחָמָס סָבִיב – יָשִׁישׁ שָׂשׂ לְאוֹר עוֹד יוֹם וּמְיַחֵל לְשֶׁמֶשׁ הָאָבִיב?

שֶׁלֶג נָמֵס טֶרֶם שַׁחַר עַיִן אֶחַת שֶׁשְּנָתָהּ נָדְדָה צִיְּנָה לְעַצְמָה: הַשֶּׁלֶג קָר.   אֵלִי בָּרָאתָ עוֹלָם קָר לְתַכְלִית שֶׁפִּשְׁרָהּ סָתוּם אַךְ יֵשׁ הַחָשִׁים אֶת הָאֵשׁ. וּבַנְּקוּדוֹת שֶׁבֵּין רְתִיחָה לְקִפָּאוֹן רוֹחֵשׁ הַמֵּטָאפִיסִי,  הַיְּקוּם מִתְקָרֵב לַתְּחוּשׁוֹת דַּרְכֵּנוּ  דַּרְכִּי בְּעִקָּר.   אַתָּה מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ אוֹ סוֹבֵל, זֶה עִנְיָן לְנִחוּשׁ מִצִּדֵּנוּ אֲנַחְנוּ סוֹבְלִים   אֲנִי עַד מְאֹד.   הַכֹּחוֹת לֹא שָׁוִים אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ כָּאן סוֹד ...

  עם מי אדבר?   לְמִשְׁמַע הַדְּבָרִים הַנֶּהְדָפִים אֲלֵיהֶם וּמֵהֵם כְּכָדוּר גּוּמִי – הַקִּירוֹת נִרְדָּמִים.   שׁוּב אֵין זֶה מִשְׂחַק יְלָדִים מִבְחַן כֹּשֶׁר – שִׁחְרוּר מְעוֹרֵר הֲנָאָה – אַף לֹא עֲבוּרָם   תְּקוּעִים כְּכָל שֶׁיִּהְיוּ.     19.6.12  

    למרבה השמחה ראה אור השבוע גם ספרה של חברתנו למטע המשוררת ומבקרת הספרות עדינה מור-חיים ושמו  "הקול הנכון" [הוצ' ספרי 77]. שמחתי במיוחד למראה הספר ובו ביקורת מקסימה בעדינותה על ספרי הראשון "המלאך" – שבו כונסו סיפוריי. תודה לעדינה שהירשתה לי לשתף אתכם בכתוב.       

שלום לכולכם, הפעם לא שיר כי אם בקורת מ"הארץ,  ספרות" הבוקר, על תרגומי ליצירה הנפלאה של בלייק "ירושלים". גם מי שלא ניסה להתמודד עם הטקסט העצום [4.600 שורות שיר + פרוזה] יוכל לנחש על מה מדובר. אני אסירת תודה לגליה בנזימן,  המומחית בשירה אנגלית,  על מה שכתבה. שבת שלום לכולכם רות  http://www.haaretz.co.il/literature/safrut/print/1.1868406

אכן   אָכֵן הַקְּטָבִים מִתְכַּוְּצִים יָמִים עוֹלִים עַל גְּדוֹתֵיהֶם מְצִיפִים יַבָּשׁוֹת נְגוּעוֹת   אַפּוֹקָלִיפְּסוֹת הָיוּ אַךְ לֹא תָמִיד נוֹדָעוּ עֵת חָרַד אָדָם לְקִיּוּמוֹ הַדָּל לָחַם אוֹ הוּבָס וְאֹפָקָיו בְּרוּרִים וְהַכּוֹכָבִים בְּעֵינָיו אוֹתוֹת שֶׁתִּעֲתָעוּ אוֹ כָּבוּ –   לְאָן נָנוּס הֵן נִבָּלַע בַּחוֹרִים הַשְּׁחוֹרִים וּמִי יִוָּתֵר וּמַה יֵעָשֶׂה בַּיֹּפִי בָּעֹצְמָה הַשּׁוֹפַעַת וּבַתַּכְלִית לְבַד תֹּהוּ ad  nauseum בֵּין שְׁבִילֵי חָלָב וְחוֹרִים וּמַפָּץ כִּי ...

דחף   סְפָרִים נֶעֱרָמִים כָּל הָעֵת בֵּינוֹתָם נְיָר עִם תִּזְכֹּרֶת – לְאַרְגֵּן, לְפָנוֹת –   וְאֵין בִּי רוּחַ   רַק לְדַפְדֵּף, לִרְשֹׁם מִלָּה לְהִזָּכֵר בְּשׁוּרָה וּבְדַחַף נוֹאָשׁ לְהַחְלִיט לְחַלֵּק, לַתֵּת –   וְשׁוּב לְהַנִּיחַ עַל שֻׁלְחָן שֶׁהָפַךְ אָרוֹן סְפָרִים מְמַגְנֵט     1.11.12

אי ודאות יֵשׁ תֹּקֵף זְמַנִּי לְעִקְרוֹן אִי הַוַּדָּאוּת הֶחָתוּל יָמוּת וַאֲפִילוּ תֵּשַׁע נְשָׁמוֹת שׁוֹכְנוֹת בּוֹ. אֲבָל בַּאֲשֶׁר לִי – הַיְיזֶנְבֶּרְג צָדַק גַּם אִם אֵינִי יוֹרֶדֶת לְסוֹף דַּעְתּוֹ כְּפִי שֶׁטּוֹעֲנִים בְּצֶדֶק מְלוּמָדִים שׁוֹחֲרֵי דִּיּוּק– לְדוּגְמָה: רְצוֹנִי אוֹ רֶגֶשׁ מְסוּיָם הַמְקַנֵּן בִּי לְרֶגַע  אֲדַיֵּק, לְאַלְפִּית הַשְּׁנִיָּה – הִנּוֹ חֲמַקְמָק וּמֻשְּׁפָּע מֵאֵינְסְפוֹר גּוֹרְמִים וּמִתְפַּצֵּל בְּיוֹתֵר מִתֵּשַׁע דְּרָכִים – הוֹפֵךְ אוֹתִי לְתַמְצִית אִי הַוַּדָאוּת.   1995