רות בלומרט
ילידת חיפה תש"ג, מתגוררת בירושלים.
למדתי מיקרוביולוגיה וביוכימיה, עברתי לספרות עברית ולשירת ימי הביניים.
תקופה מסוימת שהיתי עם משפחתי בניו יורק ומ - 1979 מתגוררת בירושלים.
ביקורת ספרים,עריכת במה רבעון לדרמה, תרגום ספרות, עיון ושירה; עריכה לשונית עסקתי בכתבי יד [מעט],פירסומים בעיתונות. שירים, סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים, שני ספרי שירה
מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
.jpg)
שיר מאד יפה רות. מגביה עוף.
שבת שלום.
אביטל יקרה,
שמחה שאהבת את השיר.
שבת שלום
רות
יפה. פרידה בנסיעה ופרידה מחיים שלמים…
נורית
אכן רות כל המראה/פרדה סופה נחיתה במקום חדש – גם אם לכאורה חזרנו הביתה.
שירך הזכיר לי את שירו של ביאליק "עם זמדומי חמה": ההמראה והנחיתה בארץ לא ארץ, בציה.
אהבתי כל שורה
עפרה
תודה לכן נורית, ענת ועפרה יקרות על תגובותיכן היפות והרגישות.
אתוודה שהאזנה לחדשות ההווה הזכירה לי את השיר, לא במובן הפוליטי, ואולי גם.
בוקר אור
רות
מדיקים אותנו לעפר בלי ארץ
-הרגשה כה מדויקת. והשיר ממחיש יפה את הפרידה
חנה יקרה,
שמחה על השותפות בהרגשה. תודה על דבריך.
בוקר טוב,
רות
רות בוקר טוב!
שיר פרידה מלא תנועה ואווירה של זרות והִתכּלוּת.
מְדִיקים כמו מְשיבים : האם לא חזק יותר (ואולי מדוייק (עד-דק) לומר; מְדַקְּקִים אותנו…?
רוחה חביבה,
מדייקת במלים, ואני בשלי.
תודה על תגובתך
רות