מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
אכן
אָכֵן הַקְּטָבִים מִתְכַּוְּצִים
יָמִים עוֹלִים עַל גְּדוֹתֵיהֶם
מְצִיפִים יַבָּשׁוֹת נְגוּעוֹת
אַפּוֹקָלִיפְּסוֹת הָיוּ אַךְ לֹא תָמִיד נוֹדָעוּ
עֵת חָרַד אָדָם לְקִיּוּמוֹ הַדָּל
לָחַם אוֹ הוּבָס
וְאֹפָקָיו בְּרוּרִים
וְהַכּוֹכָבִים בְּעֵינָיו אוֹתוֹת
שֶׁתִּעֲתָעוּ אוֹ כָּבוּ –
לְאָן נָנוּס
הֵן נִבָּלַע בַּחוֹרִים הַשְּׁחוֹרִים
וּמִי יִוָּתֵר וּמַה יֵעָשֶׂה
בַּיֹּפִי
בָּעֹצְמָה הַשּׁוֹפַעַת וּבַתַּכְלִית
לְבַד תֹּהוּ ad nauseum
בֵּין שְׁבִילֵי חָלָב וְחוֹרִים וּמַפָּץ
כִּי מַה נֶּחְפָּץ
לְבָד הַאֲזִינוּ שָׁמַיִם?!
9.11.12
רות, מכיוון שיש דברים שאין לנו שליטה עליהם, מספיק בעיניי אם נתאמץ לא להיבלע בחורים השחורים שבתוכנו. גם הם יכולים להיות עמוקים ונשנים עד לזרא…
נורית
נורית בוקר טוב,
השיר נכתב בעקבות הימים האחרונים ובכלל מתוך תחושה של חוסר אונים מול הקיים, דבר המאיין את האני, לגבי.
רות
שיר חזק וכה רלוונטי והבית האחרון צורב
מה יעשה ביופי…לבד תוהו
חנה בוקר אור,
תודה על ההזדהות.
רות