מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
יערות עד
הָאִם נִתָּן לוֹמַר כִּי יַעֲרוֹת-עָד כְּבָר לֹא רֶלֶוָנְטִיִּים
לֹא בַּמּוּבָן הַגֵּיאוֹגְרָפִי מֶרְחָבִי
סְתָם,
בַּמוּבָן שֶׁאֲנִי לֹא אֶתְעֶה אַף לֹא בְאֶחָד
וְלֹא אִירָא וְלֹא אִחַד
בְּאַפְלוּלִית לַחָה וְחוֹנֶקֶת.
אוֹ
שֶׁיַּעֲרוֹת הַבָּתִּים בַּג'וּנְגְל הָהֲפַכְפַּךְ סְבִיבִי
כִּמְעַט לֹא-רֶלֶוָנְטִיִּים
– אֲנִי תוֹעָה בִּפְנִים
זֶה קְצַת מַפְעִים
אֵיךְ הַיְּעָרוֹת לָעָד חָדְרוּ לְתוֹךְ תּוֹכִי
וְכָךְ אֲנִי בָדָד, פּוֹחֶדֶת וְרוֹעֶדֶת
בְּאַפְלוּלִית חוֹנֶקֶת וְלָחָה
תּוֹעָה בַּהֲפַכְפָּכוּתִי וּמְבַקֶּשֶת
אֵיזֶה מֶרְחָב
מִין שַׁלְוָה שֶׁל נְאוֹת דֶּשֶׁא וּמֵי מְנוּחוֹת
הִתְנַהֲלוּת אִטִּית וּמְהֻרְהֶרֶת שֶׁל כֶּבֶשׂ אוֹ עֵז
לִפְנֵי שֶׁהַצֶּמֶר מַכְבִּיד
לִפְנֵי הַגֵּז.
1998
רות, שיר נפלא. כל כך קל ללכת לאיבוד ביערות שבתוכנו…
נורית
יפה.
למרות שהייתי משמיטה כמה שורות לפני הסוף שכאילו מפרשות.
אבל זה מין שיר םסיכולגיסטי חלומי כמו הרבה משירייך.
חג שמח.
באיזה מרחב, שם הייתי מסיימת.
ומתחילה שיר חדש עם השורות הבאות. הרי את מעיין של שירה.
תודה אביטל, אבל לא נראה לי.
רות
השיר יפה.
אבל יערות העד רלוונטיים, וכך גם הבתים בג'ונגל. הם המרחב, היחיד. אסור לעזוב אותו. לא ליותר מביקור פנימה.
בינתיים, תודה לכם נורית, אביטל ואייל.
חג שמח
רות
אייל,
השיר אינו מפריך את חשיבותם של יערות העד.
רות
שיר מופת. תודה רות שאת מעמתת את הקוראת הזו עם אפלותיה ומובילה אותה ביד בטוחה החוצה
תיקונים קלים…
וְלֹא אִירָא וְלֹא אֶפְחַד –
אֵיךְ הַיְּעָרוֹת חָדְרוּ לְתוֹךְ תּוֹכִי לָעָד –
או:
אֵיךְ יְעָרוֹת הָעָד חָדְרוּ לְתוֹךְ תּוֹכִי –
שיר המעביר תחושה מעורבת של מרחב פנימי ושל פחד חונק באחת, מקום שהיינו בו פעם.
חג שמח!
מרתקת הדרך בה את בונה את הפער בין יערות העד, לעד, בדד, לבין נאות הדשא.
ממש ניתן לראות איך תהילים כ"ג משתחל לתוך ההרהורים של הבית הראשון עד שהופך לנושא הבית השני, וגם שם מקבל בסוף תפנית.
מרוב עצים לא רואים יער
מרוב בתים לא רואים עיר
חג שמח לך רות יקרה
אני יכול רק לשמוח על מה שאני רואה עכשיו ברגע זה כשאני כותב לך
מוזמנת לבקר
תודה לכולכם, מירי, רוחה, גיורא ודוד על תגובותיכם לשיר.
תודה על ההזמנה דוד, הייתי קופצת עליה, בינתיים אסתפק בתמונות.
מועדים לשמחה
רות
יפה וצורב שירך, רות יקרה, על יערות העד הפנימיים בהם אנו תועים תמיד אבל יפה שרמזת על אותו מזמור נוגד פחד
בנאות דשא ירביצני גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע
יערות העד שבתוכנו מבהילים לא פחות
שתהא שמחה מגרשת פחד רות
תודה חנה על קריאתך היפה והמעודדת בשיר,
מועדים לשמחה,
רות
תמונת יערות העד הפולשת לתוך הנפש ומשרה אפלוליות, לחות,בדידות,מחנק ,אכן חונקת בגרון
עפרה
חג שמח עפרה,
תודה על דבריך בעניין הפחד,
רות
רות הי,
בעיניי השיר מבטא כמיהה שנרגיש על אף יערות העד שבעולם ושבנפש כי העולם החיצוני והפנימי ביתנו הוא. ואני מסכים לכל התובנות היפות של חברינו כאן.
תבורכי בכול — צדוק
תודה צדוק על דבריך היפים.
שמחתי.
חג שמח לך ולאשר לך
רות