הַמְּשוֹרֶרֶת הַיָּפָה עָמְדָה בְּגַבָּהּ אֵלַי
אֲנִי עָמַדְתִּי בְּפֶתַח הַדֶּלֶת
וּבְיָד מְיֻמֶּנֶת…
שָׁכַחְתִּי אֶת הַמִּלָּה
… אֶת הַקֶּמַח לְתוֹךְ קְעָרָה גְּדוֹלָה
נִפְּתָה !
זֶהוּ , נִפְּתָה !
וּבְיָד מְיֻמֶּנֶת נִפְּתָה אֶת הַקֶּמַח לְתוֹךְ קְעָרָה גְּדוֹלָה.
הִיא כְּבָר נִפְּתָה הַרְבֵּה קֶמַח
כִּי הָעֲרֵמָה בְּשׁוּלֵי הַקְּעָרָה הָיְתָה גְּבוֹהָה לְמַדַּי.
אֲנִי הִגַּעְתִּי בַּשָּׁלָב בּוֹ הוֹסִיפָה בְּאֶמְצָעוּת…
שָׁכַחְתִּי אֶת הַמִּלָּה
… קֹרֶט מֶלַח לְשִׂיא הָעֲרֵמָה
כַּף מְדִידָה !
זֶהוּ כַּף מְדִידָה !
אֲנִי הִגַּעְתִּי בַּשָּׁלָב בּוֹ הוֹסִיפָה בְּאֶמְצָעוּת כַּף
מְדִידָה קֹרֶט מֶלַח לְשִׂיא הָעֲרֵמָה.
כָּל זֹאת עָשְׂתָה כָּאָמוּר
בְּיָד מְיֻמֶּנֶת מְאֹד וּבְגַבָּהּ אֵלֵי.
אַחַר כָּךְ סִפְּרָה לִי , אֵינֶנִּי יוֹדַעַת מַדּוּעַ
עַל בָּחוּר אֶחָד
שָׁכַחְתִּי אֶת שְׁמוֹ וְאֶת מַעֲשָׂיו
אַךְ אֲנִי יוֹדַעַת בְּבִטָּחוֹן שֶׁהוּא אִישׁ רָאוּי וְעָדִין
שֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת אִתּוֹ כָּל יוֹם חֲצִי שָׁעָה
נִרְגַּעְתִּי.
חשבתי עליה היום אז העלתי אותה בבלוג
משום מה ריקי יקרה, הזכיר לי שירך את השיר"כף יד רשעה"של דליה רביקוביץ,אולי בגלל הטון, הנימה.המילים בשירך דברו עמי ואלי
עפרה
עפרה יקרה תודה על התגובה המפתיעה
אוהבת את חדות, עדינות ותבונת הבחנותיך !
כמו גם את שירייך 🙂
אגב – פעמים רבות לא נקלטות תגובותי בבלוג שלך
תודה ריקי יקרה
עפרה
אני קורא את השיר, כשיר ארס פואטי. המשוררת מסתכלת על המשוררת האחרת, והאוירה טעונה "משוררוּת" אפשר לראות את תהליך הניפוי כתהליך בחירת המילה המדויקת האופייני כל כך לכתיבת שירה. ואם רוצים ללכת הלאה ,אפשר לגלות בשיר גם ניצני "קנאת סופרים" ביד המיומנת של המשוררת האחרת.
אגב, זה מה שקורה לי כשאני קורא את השירים של ריקי.
שבת שלום
הי גיורא
איזו קריאה מעניינת של השיר
תודה ! נורא יפה איך פרשת את תהליך הניפוי
חוץ מזה אני מתה על הצירוף ארס פואטי
זה יכול להיות אחלה שם לבר :
גיורא אתה בא לשתות משהו בארס פואטי ? 🙂
ריקי הי,
ה"נרגעתי" בסוף הרגיע אותי…
ניסיון מיוחד ומוצלח — גם בתוכנו וגם במסוגננותו — להעביר תובנה נפשית מורכבת אודות מערכות יחסים (במישורים השונים).
ד"ש — צדוק
הי צדוק
תודה !
ברגוע 🙂
מצטרפת לקריאה הארס פואטית של גיורא (אם לא אכפת לך 🙂
גם אני, כמו הדוברת, שוכחת כל כך הרבה, בוודאי מילים, שחומקות, לעתים נזכרת ולפעמים לא, אבל יש אנשים שאני לא שוכחת לעולם גם אם ראיתי אותם רק פעם אחת.
שבת שלום.
הי רקפת
לזכרון דרכים פתלתלות
איך אומרת רחל המשוררת :
"בסתרי עוקמני עלטה
ודממה בסתרי עוקמני "