בננות - בלוגים / / שכחתי את המילה אבל לא את המשוררת
טלאים של אור
  • ריקי דסקל

    ילידת חיפה, שחקנית, כותבת, מורה. שיחקה במספר תיאטרות, בין השאר: בית ברנרדה אלבה, הבט אחורה בזעם (תיאטרון באר שבע), טייבלע והשד שלה (הבימה), הפקות פרינג'': בתוכו (הסמטה), רכבת בבואריה (פסטיבל עכו), ספר הזכרונות של בטני (תיאטרון קרוב). עד כה פרסמה ארבעה ספרי שירה: רצועה של אור (הוצאת אלקנה), כולם מייחלים למחווה של אהבה (הוצאת ביתן), ספר הזכרונות של בטני (תמוז ואגודתהסופרים( לחם הפנים (הקבוץ המאוחד). שיריה מתפרסמים בבמות ספרותיות שונות. מלמדת דבור לבמה ועבודה על טכסט בבית צבי, סמינר הקיבוצים ואוניברסיטת חיפה

שכחתי את המילה אבל לא את המשוררת

 

 

 

הַמְּשוֹרֶרֶת הַיָּפָה עָמְדָה בְּגַבָּהּ אֵלַי

 

אֲנִי עָמַדְתִּי בְּפֶתַח הַדֶּלֶת

 

וּבְיָד מְיֻמֶּנֶת

 

שָׁכַחְתִּי אֶת הַמִּלָּה

 

אֶת הַקֶּמַח לְתוֹךְ קְעָרָה גְּדוֹלָה

 

נִפְּתָה !

 

זֶהוּ , נִפְּתָה !

 

וּבְיָד מְיֻמֶּנֶת נִפְּתָה אֶת הַקֶּמַח לְתוֹךְ קְעָרָה גְּדוֹלָה.

 

הִיא כְּבָר נִפְּתָה הַרְבֵּה קֶמַח

 

כִּי הָעֲרֵמָה בְּשׁוּלֵי הַקְּעָרָה הָיְתָה גְּבוֹהָה לְמַדַּי.

 

אֲנִי הִגַּעְתִּי בַּשָּׁלָב בּוֹ הוֹסִיפָה בְּאֶמְצָעוּת

 

שָׁכַחְתִּי אֶת הַמִּלָּה

 

קֹרֶט מֶלַח לְשִׂיא הָעֲרֵמָה

 

כַּף מְדִידָה !

 

זֶהוּ כַּף מְדִידָה !

 

אֲנִי הִגַּעְתִּי בַּשָּׁלָב בּוֹ הוֹסִיפָה בְּאֶמְצָעוּת כַּף 

מְדִידָה קֹרֶט מֶלַח לְשִׂיא הָעֲרֵמָה.

 

כָּל זֹאת עָשְׂתָה כָּאָמוּר

 

בְּיָד מְיֻמֶּנֶת מְאֹד וּבְגַבָּהּ אֵלֵי.

 

אַחַר כָּךְ סִפְּרָה לִי , אֵינֶנִּי יוֹדַעַת מַדּוּעַ

 

עַל בָּחוּר אֶחָד

 

שָׁכַחְתִּי אֶת שְׁמוֹ וְאֶת מַעֲשָׂיו

 

אַךְ אֲנִי יוֹדַעַת בְּבִטָּחוֹן שֶׁהוּא אִישׁ רָאוּי וְעָדִין

 

שֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת אִתּוֹ כָּל יוֹם חֲצִי שָׁעָה

 

נִרְגַּעְתִּי.

 

חשבתי עליה היום אז העלתי אותה בבלוג

 

18 תגובות

  1. משום מה ריקי יקרה, הזכיר לי שירך את השיר"כף יד רשעה"של דליה רביקוביץ,אולי בגלל הטון, הנימה.המילים בשירך דברו עמי ואלי
    עפרה

    • ריקי דסקל

      עפרה יקרה תודה על התגובה המפתיעה
      אוהבת את חדות, עדינות ותבונת הבחנותיך !
      כמו גם את שירייך 🙂

      אגב – פעמים רבות לא נקלטות תגובותי בבלוג שלך

  2. גיורא פישר

    אני קורא את השיר, כשיר ארס פואטי. המשוררת מסתכלת על המשוררת האחרת, והאוירה טעונה "משוררוּת" אפשר לראות את תהליך הניפוי כתהליך בחירת המילה המדויקת האופייני כל כך לכתיבת שירה. ואם רוצים ללכת הלאה ,אפשר לגלות בשיר גם ניצני "קנאת סופרים" ביד המיומנת של המשוררת האחרת.
    אגב, זה מה שקורה לי כשאני קורא את השירים של ריקי.
    שבת שלום

    • ריקי דסקל

      הי גיורא
      איזו קריאה מעניינת של השיר
      תודה ! נורא יפה איך פרשת את תהליך הניפוי

      חוץ מזה אני מתה על הצירוף ארס פואטי
      זה יכול להיות אחלה שם לבר :
      גיורא אתה בא לשתות משהו בארס פואטי ? 🙂

  3. צדוק עלון

    ריקי הי,
    ה"נרגעתי" בסוף הרגיע אותי…

    ניסיון מיוחד ומוצלח — גם בתוכנו וגם במסוגננותו — להעביר תובנה נפשית מורכבת אודות מערכות יחסים (במישורים השונים).
    ד"ש — צדוק

  4. רקפת זיו-לי

    מצטרפת לקריאה הארס פואטית של גיורא (אם לא אכפת לך 🙂
    גם אני, כמו הדוברת, שוכחת כל כך הרבה, בוודאי מילים, שחומקות, לעתים נזכרת ולפעמים לא, אבל יש אנשים שאני לא שוכחת לעולם גם אם ראיתי אותם רק פעם אחת.
    שבת שלום.

    • ריקי דסקל

      הי רקפת
      לזכרון דרכים פתלתלות
      איך אומרת רחל המשוררת :
      "בסתרי עוקמני עלטה
      ודממה בסתרי עוקמני "

© כל הזכויות שמורות לריקי דסקל