עורבים
לַהֲקַת עוֹרְבִים שְׁחוֹרָה
קוֹרֵאת קְרַע רַע
מוּל חָלוֹנִי.
מוּל חָלוֹנִי.
וַאֲנִי מוֹדֶה לְגִילִי שֶׁלִּמֵּד אוֹתִי:
שֶׁשָּׁחֹר לֹא רַע
וּצְלִיל קוֹלִי לֹא עָרֵב
מִזֶּה שֶׁל עוֹרֵב.
וַאֲנִי לֹא מַסְפִּיק חָשׁוּב
שֶׁהַקּוֹסְמוֹס יַטְרִיחַ לַהֲקַת עוֹרְבִים
בִּמְיוּחָד בִּשְׁבִילִי.
לרות
תודה
הצעה אחת קיבלתי, על השניה אני עדיין חושב
מקסים אוהבת א הקול הענו הזה אף שהוא אפוף אירוניה דקה, חשה בין השיטין בכמיהה הטמירה הזאת והמכמירה לתשומת לב מהיקום וממי שמנהלו בורא העולם
ברוך שובך גיורא,
השיר טוב וחכם בעיני.
אזכיר שבמיתוס הקדום [אכד?] היונה סירבה לצאת והעורב בישר טוב. [אשמח אם יודעי דבר יתקנו או יאשרו מה שזכור לי]
רות
גיורא, אהבתי מאד. מתחברת לאירוניה שבשיר.
העורבים, כמו החתולים השחורים, נידונו לשאת על גבם את השלכות הרוע האנושי והקוסמי… ואפשר כמובן לזכור שגם אנשים, לפעמים נידונים למלא את התפקיד הזה…
והרוע? הוא הרי קיים ויהיה קיים גם בלעדיהם, לא?
נורית
יפה וצובט.
מה שלומך בדרום?