הזמנה לסדנת כתיבה. אל תאמרו הר ההליקון ואמיר אור, אימרו :הר המוריה וישעיהו הנביא

בפרקים הקודמים ניסיתי להראות שסיפורי שאול ועליית דוד לשלטון לא שירתו את בית שאול ,גם לא את בית דוד, וגם ה' ושליחו שמואל  "לא יוצאים טוב". הראיתי שככל שהעיבוד האומנותי משמעותי יותר כך קשה ללמוד הסטוריה מהכתובים.
בפרק הזה אנסה לעמוד על תקופת החיבור הפרקים האלה ובדרך אשתדל לפתור את חידת הסיפורים הכפולים ואת בית הגידול של הסיפורים.
הערה:כמעט ואין בידינו ממצאים כתובים בכתב העברי העתיק מלפני המאה השמינית לפני הספירה. לדעת החוקרים זו התקופה בה החלה האורינות ביהודה ובישראל.

קרוא או כתוב

 

חלק מחוקרי המקרא משערים שהסיפורים הם בעיקרם סיפורי עם שעברו בעל פה ממספר למספר עד שהועלו על הכתב.

קשה לקבל גישה זו מהטעמים הבאים:

כפי שהוסבר קודם הסיפורים הם ברובם סיפורים חתרניים שלא יגרמו רוב נחת אצל תומכי בית דוד אך קשה  גם לראותם כיוצאים ממלכת ישראל שאולי צידדה בסיפורי שאול.

 קשה לתאר מי הם אותם מספרים עממיים שיעזו לספר בגלוי סמוך להתרחשות המאורעות סיפורים כל כך קשים על דוד אבי השושלת.

מבחינה ספרותית, הסיפורים כל כך מהודקים וכל מילה בהם משמעותית כך שנראה שאת מירב ההנאה אפשר להפיק מהם כאשר ניתן לקרא אותם ולחזור ולהתענג על כל  ניואנס, אם כי בהחלט אפשרי שמספר סיפורים מיומן (שחקן מוצלח, "אישה חכמה מתקוע") יכול היה בהחלט להפיק את המיטב גם מהסיפור שלפנינו.

אך הסיבה העיקרית להניח שיש פה עט סופר אחד  נובעת  מכך שמורכבות כזו ביחידה כל כך  מצומצמת מחייבת חשיבה ממוקדת ומחושבת שהיא פרי יצירה של אדם אחד, או קבוצת אומנים שעוסקים באותה יצירה באותה עת.

 היא אינה יצירה של "רוח העם".

 

 

 

 המסורת המקראית מכירה בתקופתו של חזקיהו כתקופת פריחה ספרותית. משלי כ"ה מסיים את אחד מקבצי החוכמה באומרו שהם נאספו בימי חזקיהו.

הנבואה הקלאסית הגיעה לשיאה  בשנים אלו.

כתובת השילוח כתובה בסגנון דומה מאד לכתיבה של ספר שמואל, מדהים לראות כיצד במספר משפטים מצליח סופר הכתובת לתאר את הסיטואציה המחשמלת  של פגישת כורי המנהרה.

לא נתפלא אם אותו סופר גם אחראי או שותף לאחדים מהפרקים היפים בספר שמואל.

פירוש הדברים בכתובת:

 

 

גרסאות כפולות

 

בספר שמואל נמצא מספר סיפורים שהם גרסאות כפולות של סיפור דומה.

* שני סיפורים המתארים את פגישתו הראשונה של דוד עם שאול. האחת בפרק ט"ז והשניה בפרק י"ז.

*שני סיפורים המסבירים את היווצרות הפתגם "הגם שאול בנביאים" אחת בפרק י' והשניה בפרק י"ט

*שני סיפורים המפגישים את דוד עם שאול במדבר: כ"ד ו כ"ו ,סיפורים בעלי מוטיבים דומים.

 

 

דמיון מדהים נמצא בין שמואל א' כ"ה לבין ישעיהו ל"ב

 

שמואל א כ"ה  ישעיהו ל"ב

 

 

וְדָוִד אָמַר, אַךְ לַשֶּׁקֶר שָׁמַרְתִּי אֶת-כָּל-אֲשֶׁר

לְחַבֵּל ענוים עֲנִיִּים) בְּאִמְרֵי-שֶׁקֶר

 

נָבָל, כִּי כִשְׁמוֹ כֶּן-הוּא–נָבָל שְׁמוֹ, וּנְבָלָה עִמּוֹ;

נָבָל נְבָלָה יְדַבֵּר,

 

וַיָּמָת לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ, וְהוּא הָיָה לְאָבֶן

וְלִבּוֹ יַעֲשֶׂה-אָוֶן–

 

וְאִישׁ בְּמָעוֹן וּמַעֲשֵׂהוּ בַכַּרְמֶל,

וְהָיָה מִדְבָּר לַכַּרְמֶל,

 

 

וַתְּמַהֵר אבוגיל (אֲבִיגַיִל) וַתִּקַּח מָאתַיִם לֶחֶם וַתְּמַהֵר

 וַתָּקָם אֲבִיגַיִל, וַתִּרְכַּב עַל-הַחֲמוֹר,

נָשִׁים, שַׁאֲנַנּוֹת–קֹמְנָה, שְׁמַעְנָה קוֹלִי

 

וְהָאִישׁ גָּדוֹל מְאֹד …וְלָקַחְתִּי אֶת-לַחְמִי, וְאֶת-מֵימַי, וְאֵת טִבְחָתִי, אֲשֶׁר טָבַחְתִּי לְגֹזְזָי; וְנָתַתִּי, לַאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי, אֵי מִזֶּה הֵמָּה

 

לֹא-יִקָּרֵא עוֹד לְנָבָל, נָדִיב וּלְכִילַי, לֹא יֵאָמֵר שׁוֹעַ

 

וּתְדַבֶּר-נָא אֲמָתְךָ, בְּאָזְנֶיךָ, וּשְׁמַע, אֵת דִּבְרֵי אֲמָתֶךָ. 

תְּמַהֵר לְדַבֵּר צָחוֹת

 

כֹּה-יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים לְאֹיְבֵי דָוִד, וְכֹה יֹסִיף:  אִם-אַשְׁאִיר מִכָּל-אֲשֶׁר-לוֹ עַד-הַבֹּקֶר, מַשְׁתִּין בְּקִיר לב וַיֹּאמֶר דָּוִד, לַאֲבִיגַל:  בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר שְׁלָחֵךְ הַיּוֹם הַזֶּה לִקְרָאתִי.  לג וּבָרוּךְ טַעְמֵךְ, וּבְרוּכָה אָתְּ:  אֲשֶׁר כְּלִתִנִי הַיּוֹם הַזֶּה, מִבּוֹא בְדָמִים, וְהֹשֵׁעַ יָדִי, לִי.  לד וְאוּלָם, חַי-יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר מְנָעַנִי, מֵהָרַע אֹתָךְ:  כִּי לוּלֵי מִהַרְתְּ, ותבאתי (וַתָּבֹאת) לִקְרָאתִי–כִּי אִם-נוֹתַר לנְָבָל עַד-אוֹר הַבֹּקֶר, מַשְׁתִּין בְּקִיר. 

 

ד וּלְבַב נִמְהָרִים, יָבִין לָדָעַת

 

 

 מה הן הסיבות להיווצרות סיפורים כאלה:

מחקר המקרא מציע שמדובר במאורע היסטורי אחד שהניב גרסאות שונות לאותו סיפור.

ברצוני להציע אפשרות אחרת:

 המקור לסיפורים אלו כמו רוב סיפורי ספר שמואל מקורם בחבורת חכמים (מעין גילדת סופרים) שחיה ביהודה  כנראה בימיו של חזקיה המלך.

נראה שכדרך "סדנאות כתיבה" או אמנות אנו נתקלים פה באותה תופעה: למשתתפים ניתן נושא והם צריכים לבנות סביבו את יצירת האמנות שלהם. האם יתכן שהדמיון בין שמואל א' כ"ה וישעיה נובע מכך ששניהם השתעשעו עם אותה מטלה שהוטלה עליהם :האחד תפר את סיפור דוד ואביגיל ובאותם ביטויים האחר השתמש  כחומר לנבואה.

האם יתכן שנבואות אחרית הימים של מיכה וישעיהו דומות כי הם השתייכו לאותה "גילדה" וכפי שציירים מפורסמים תרמו את עזרתם אחד לשני כך עשו גם הנביאים, וקשה היה לדעת מי הוא "המקור" ומי "העוזר"?

 

במקרה שלנו מדובר כנראה בקבוצה שהחוכמה היא הנושא העיקרי שהעסיק אותה. אם נעבור על סיפורי ספר שמואל ניווכח שברובם יופיע פתגם או תובנה חוכמתית כזו או אחרת, שהסיפור לעיתים בדרך מרומזת ולעיתים בצורה מפורשת יגיע אליה, 

 

 שמואל א כ"ד

יג כַּאֲשֶׁר יֹאמַר, מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי, מֵרְשָׁעִים, יֵצֵא רֶשַׁע; וְיָדִי, לֹא תִהְיֶה-בָּךְ.  יד אַחֲרֵי מִי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אַחֲרֵי מִי אַתָּה רֹדֵף:  אַחֲרֵי כֶּלֶב מֵת, אַחֲרֵי פַּרְעֹשׁ אֶחָד. 

 

שמואל א כ"ו

 

 כִּי-יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, לְבַקֵּשׁ אֶת-פַּרְעֹשׁ אֶחָד, כַּאֲשֶׁר יִרְדֹּף הַקֹּרֵא, בֶּהָרִים

 

 

לעיתים המסר יועבר כדבר חוכמה של אדם בעל נסיון:

 

שמואל א' ג':

כה אִם-יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ, וּפִלְלוֹ אֱלֹהִים, וְאִם לַיהוָה יֶחֱטָא-אִישׁ, מִי יִתְפַּלֶּל-לוֹ;

וַיֹּאמַר–יְהוָה הוּא, הַטּוֹב בְּעֵינָו יַעֲשֶׂה

שמואל א' ט"ו:

:  כִּי לֹא, אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם–כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם, וַיהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב. 

 

 

לעיתים הסיפור יוביל לדרך היווצרותו של מנהג או אמרה עממית:

 

שמואל א' ד':

גָּלָה כָבוֹד, מִיִּשְׂרָאֵל

 

שמואל א' י' י"ב:

עַל-כֵּן הָיְתָה לְמָשָׁל, הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִאִים

 

 

שמואל א' י"ט

 

  כד וַיִּפְשַׁט גַּם-הוּא בְּגָדָיו, וַיִּתְנַבֵּא גַם-הוּא לִפְנֵי שְׁמוּאֵל, וַיִּפֹּל עָרֹם, כָּל-הַיּוֹם הַהוּא וְכָל-הַלָּיְלָה; עַל-כֵּן, יֹאמְרוּ–הֲגַם שָׁאוּל, בַּנְּבִיאִם. 

 

כד וּמִי יִשְׁמַע לָכֶם, לַדָּבָר הַזֶּה:  כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה, וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל-הַכֵּלִים–יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ.  {ס}

כה וַיְהִי, מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה; וַיְשִׂמֶהָ לְחֹק וּלְמִשְׁפָּט

שמואל א כ"ה:

 לא וְלֹא תִהְיֶה זֹאת לְךָ לְפוּקָה וּלְמִכְשׁוֹל לֵב לַאדֹנִי, וְלִשְׁפָּךְ-דָּם חִנָּם

 

 כדרך יצירה אומנותית טובה, האומן יכניס את המטלה ליצירתו אך לא אליה תהיה מופנית  תשומת ליבו. הוא ישתמש בה כתירוץ, כפיגום  ליצור משהו מורכב יותר. כך למשל נראה בשלל תמונות  של "מדונה וילד"  שיותר משהן מתארות את ישו ומריה הן מתארות אם ותינוק.

 

ואולי טוב יותר לעניינו הוא הפסל המפורסם של מיכאל אנג'לו :דוד,

אם נחפש בפסל את דוד, אישיותו ,קורות חייו. לא נבין דבר. אך אם נשלים עם כך שלפנינו "רק" פסל של איש עירום, כי אז נחפש את פשר הריגוש בתנוחת הגוף הצעיר, בהבעת הפנים ,ובעיקר בפרופורציות המעניינות המחברות בין ראש מוגדל של נער לבין גוף חסון של גבר. ואולי גם נאבחן את הניגוד שבין חוצפת העירום המתגרה לבין ביישנות ומהורהרות המבט המורכבות הזו.

הרי אף אחד לא חשב שדוד הופיע עירום בשדה הקרב?

גם דוד המאופיין בפרק כ"ה הוא דוד של הסופר ,לא דוד של ההיסטוריה.

"אחדות הניגודים" היא זו שעושה את היצירה מעניינת.  לא "ההיסטוריה" היא שהפכה את סיפורי ספר שמואל לבני אלמוות, אלא המורכבות בעיצוב הדמויות.

                                                                                                    הסיום מתקרב…