הזיכרון הוא קופסה מוזרה. משהו נעלם ממנה, אבל לחיצה קטנה יכולה להעלות מהאוב פרט הכי קטן ושכוח. זה קרה לי כשקראתי אצל אליענה את הרקוויאם לתחנת אוטובוס ופסיכולוגית.   ונזכרתי בפסיכולוגית שלי ובתחנת האוטובוס שלי ובבחור שלי. אלא שאצלי זה לא היה רומנטי, אלא בעיקר מוזר. אולי בגלל שדברים מוזרים תמיד קורים לי, או שנדמה לי שקורים לי. אולי ...

  אומרים שלכל ילד במשפחה יש תפקיד, לרעה או לטובה. אצלנו, אני קיבלתי את תפקיד הביוגרפית המשפחתית. נדמה שהתפקיד הזה הוטל עלי כבר עם לידתי. ואז, אפילו לא ידעו שעוד תצא ממני סופרת. אבל כנראה שייעדו אותי להיות זו שתזכור ותתעד את המשפחה לעד, כמו שאחי ואחותי הם המטפלים והביצועיסטים של המשפחה, ואחותי נכת הנפש היא הכבשה השחורה. אז עלי ...

  ראיתי שפתחו חנות ראשונה של "סברובסקי" בארץ. ישר חזרתי ארבעים שנה אחורנית במכונת זמן, אל הגלויות שהיו נשלחות אל אבי מחברת "סברובסקי", אחת לשנה, בחג המולד, שנשלחו לכל הלקוחות שלהם ברחבי העולם. אבי קיבל לחג המולד המון גלויות ברכה מכל הספקים שלו באירופה וביפן, משם ייבא פנינים מלאכותיות, יהלומים מלאכותיים ואת שאר אבני החן שמכר בחנותו. אבל גלויות הברכה ...

  נשבעתי לא להיכנס בחופשתי לבנניה (אני נורא משתדלת להמשיך בכתיבת איזה רומן תקוע שלי), אבל הצצתי אצל יהודית אוריין, ונפגעתי.   יהודית היקרה, אנחנו מכירות כבר המון שנים, ואפילו נהנינו פעם ברוסיה ושתינו וודקה כיין והשתכרנו כמו חבורת קוזקים רעשנית, ודיברנו על רחל איתן ששתינו אוהבות, אני עוד זוכרת… וואו, עשרים שנה עברו מאז.   ולא סיפרתי לך על מוצאי, ...

  שרון אוסבורן היא יהודיה בריטית בעלת קול צווחני וטונות של אנרגיות. היא אשתו של כוכב הרוק לשעבר אוזי אוסבורן. בשנת 2002 היא השיגה לו ולה ולבני המשפחה תוכנית מציאות בשם "משפחת אוסבורן", שמצלמת את משפחתה המטורפת והמסטולית יום ולילה. היא עשתה הרבה כסף בזכות הסדרה הזו, בטח הרבה יותר ממה שהרוויח בעלה כל חייו כזמר רוק ששוחט עטלפים על ...

  המקום שלי בבית הכנסת היה על הברכיים של אבא שלי. בעיני, הברכיים של אבא שלי והריח שלו היו בית הכנסת. הוא היה בית הכנסת. לא הייתה הפרדה בעיני בין גופו לבין בית הכנסת כמושג או כמקום. הריח של הטלית שלו סימל בעיני את בית הכנסת, ואת אלוהים כמובן. גם לטָלֶגָה שלו, התיק שבו נמצאים כלי הקודש: ספר התפילות, התפילין ...

  ביום שבו הוכרז שם הזוכה בפרס נובל לכימיה, פרופ' יונת, האישה הראשונה בארץ שזכתה בפרס נובל, נזכרתי בדברים מעצבנים שאמר לי פעם רופא בחדר מיון: "עוד לא הכרתי אישה שיודעת מה היא עושה." בעצם נזכרתי בכך כבר אתמול, כשבמקרה התגלגלתי למוקד רפואה דחופה, שהוא המקבילה השפויה והיעילה יותר לחדר מיון בבית חולים. שם כמו נזכרתי פבלובית בכל הפעמים בחיי ...

  ביום כיפור לפני שלוש שנים העליתי ב"רשימות" פוסט על שנותיי כמבקרת קולנוע, ובה גם האנקדוטה המצחיקה שקרתה לי עם ז'ראר דפרדייה. הפוסט הסעיר נפשות, כפי שחזיתי, ובידר את בלוגרי וקוראי רשימות במשך כל יום כיפור המשמים. כמה תגובות היו, כמה! וכמה כניסות! כמו לאיצטדיון בגמר גביע אירופה. טוב, הרי לכולנו יש פנטזיה "איך זה יהיה" עם כוכב קולנוע. כרגיל, ...

  לא פעם ולא פעמיים כתבתי על כך שהארכת החיים באמצעות כל הטכנולוגיות הרפואיות החדשות והתרופות מאריכות החיים, היא חרב פיפיות איומה ונוראה. מצד אחד, יופי טופי. כל שנה מודיעים לנו שתוחלת החיים הממוצעת עולה. עכשיו היא עומדת על 80  שנים לגברים ו-83 לנשים.   הנה, אימי אפילו "מצליחה" להביס את הממוצע. היא מתקרבת לשנתה ה-84. היא זו שהצליחה, באמת? ...

  לכבוד החג, אני מעלה פוסט ישן מלפני שלוש שנים מ"רשימות", כי הוא תמיד מזכיר לי שאפשר לחיות בדו קיום עם כולם. הרומן שלי עם שלמה לפני שבוע עבר לגור אצלי גמל שלמה. הוא נכנס בלילה בחשש, עופף בעדינות ממקום למקום בעזרת כנפיו הדקיקות, מצא מקום גבוה על הקיר ובדק אם נעים לו לשבת שם, ונדמה לי שכבר התכונן למנוחת ...