שנת שלום, אחווה ואהבה

בדרך כלל, החבר'ה לא זזים מהקורבן עד שיש וידוא הריגה, אבל הפעם שלמה הקשה עליהם את מלאכת הציד, מפני שהחל לעופף בהיסטריה מצד לצד. באיזשהו שלב הוא נחת באזור אסטרטגי רע מאוד מבחינתו, קרוב למלתעותיו של מוטל, הג'ינגי האימתני שלי, אז כדי להרחיקו מהמפגע ניסיתי להניס אותו משם בעזרת מקל של מטאטא. נראה שפגעתי בו יותר משהועלתי. 

כשאני ניגשת לגמלי שלי, הוא מייד מפנה אלי את ראשו ומתבונן בי היטב בעיניו הבולטות, ובאחד הימים הוא טייל על הקיר בסמוך לפגר של איזה זבוב ששכחתי לנקות, וכשראה אותו, רעד בכל גופו ומיהר להתעופף משם בבהלה. מסתבר שגם הוא שונא בתי קברות. 

אחר כך הוא עבר לגור סמוך למשקוף של המרפסת, אז כדי לעזור לו להסוות את עצמו מפני חתוליי המעוצבנים, אני מדביקה שם מדי יום עלה חסה, זר פטרוזיליה, או אגודה של עשבים אחרים, ממש מדביקה עם מסקינג טייפ, הכול כדי לתת לו להרגיש כמו בבית. 

וגמלי באמת נהנה מההסוואה ומשתעשע לו בעלים. כשהם מתייבשים, אני רצה להדביק שם צרור עלים חדשים ולחים, כדי שיהיה לגמלי גם משהו קר לשתות. מדי פעם אני מבחינה באיזה חרק שנקלע לסביבתו, וגמלי אורב לו, בדיוק כמו עבדה ומוטל, ציידי הפרוותיים, שנאלצו לחלק השבוע את אהבתי עם יצור כה נחות ונקלה בעיניהם. 

ויש גם בונוס לדו-קיום המוזר והמופלא הזו בינו לביני: מראשית אפריל אני נעקצת כמו מטורפת מעדרי יתושים, אבל מאז ששלמה בבית אין יותר יתושים, הוא טורף את כולם, עד כי התחלתי לחשוב שנמלאה תפילתי, ושלמה נשלח אליי משמיים כדי להצילני מהעינוי הזה.