סבינה מסג משוררת ומתרגמת

טַל     עָמֹק לְתוֹךְ הַבֹּקֶר עֲדַיִן נוֹצֶצֶת  טִפַּת  טַל עַל  עָלֶה  שֶׁל עֵשֶׂב שׁוֹטֶה   וַאֲנִי שׁוֹתָה .    

  אֲנָשִׁים מְגִנִּים עַל עַצְמָם     אֲנָשִׁים מְגִנִּים עַל עַצְמָם מִיֹּפִי  פֶּן לֹא יִרְצוּ עוֹד דָּבָר  וְכַמָּה זְמַן אֶפְשָׁר  לָשֶׁבֶת   נְעוּץ  עֵינַיִם  מְשׁוֹבָב לֵב  פְּרוּק  נֶשֶׁק  מִתְנוֹצַל עֲדִי שְׁבוּר כֵּלִים וְלֹא מְשַׂחֵק כְּלִי לְשַׁלְוָתוֹ?!                                   

    לאחרונה אני נוסעת הרבה באוטובוסים. חוצה את הארץ   נסוע ושוב   באור ובחושך… מין  פטרול  לראות  מה חדש בצמחייה? אילו עופות נודדים הגיעו לברכות הדגים? והחדשות, והמוסיקה, והאנשים, והחיילים…   כבר התחילו להצטבר אצלי : "שירים מחלון האוטובוס". הנה אחד, עכשווי:       חֲצָבִים     אֵיךְ יָכִילוּ      חֲצָבִים קְלוּשִׁים   בַּמַּחְצָבוֹת הָעֲצוּבוֹת לְצַד הַכְּבִישׁ       ...

  אני מביאה שיר מתוך הספר כליל, גם בהמשך לשירי הזוגיות, גם משום שזה עתה חזרתי משם,   וגם כמתקשר לשיר של יעל בעניין היזדקנות הגוף, והמאמץ הספק אופטימי, ספק נואש – לא לאבד צורה.         אַטְלַס , לְאַהֲרֹון (1999)                קוֹצִים עֲצוּמִים   נִצָּבִים בְּצִדֵּי  הַשְּׁבִילִים —                                                    זְקִיפִים יָפִים בְּנוֹצוֹת צְהֻבּוֹת וּסְגֻלּוֹת.   הֵם גְּבוֹהִים ...

   במעריב לפני שבוע  הופיע השיר הזה  בטור של מנחם בן  תחת הכותרת:        השורות הכי יפות בעברית.   הוא גם אומר שם  שהנה נפתרה חידת סבינה מסג.   זהו שיר  מגיל   20.  נכתב בתקופת ההתבודדות שלנו.  גזרתי על עצמי לא להיכנס  למירוץ קריירה, לחיות על פי הקצב הפנימי ועל פי שעון הטבע, אבל בכל זאת רציתי איזשהו אישור שהשירים ...

    היום  אנחנו חיים בחוף גינוסר—החוף המערבי של הכנרת. והעינים נישאות אל החוף המזרחי, חוף עין גב, בו חיינו תקופות ארוכות במחנה כמו של רובינזון קרוזו, כשהיינו צעירים ומרדנים  וחוקרים :  כיצד ראוי לחיות?!       בִּצְעִירוּתֵינוּ     הָיוּ לָנוּ אֵיקָלִיפְּטוּסִים     בִּצְעִירוּתֵינוּ     בְּעֵין גֵּב וְהָיוּ מַשָּׁבִים מְבֻשָּׂמִים שֶׁל עֲשַׁן מְדוּרוֹת הֶעָלִים וְקֶרֶן אוֹר  פָּרְטָה עַל  הַגְּזָעִים                                   ...

              הֵם שֶׁאֵינָם כּוֹתְבִים     שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ אָבוּד           כָּל עוֹד אֶפְשָׁר                   לִכְתֹּב עַל זֶה     שׁוּם חָלַב אֵינוֹ מַמָּשׁ שָׁפוּךְ  כָּל עוֹד אֶפְשָׁר לַחְלֹב מִזֶּה                שִׁיר     שׁוּם קֶשֶׁב לְזָרִים  אֵינוֹ בִּזְבּוּז גַּם לֹא לִזְקֵנִים  , לְבוֹדְדִים , כָּל הַמְּבַקְּשִׁים לְאַפְסֵן אֶצְלְךָ מַשֶּׁהוּ 'כְּבָר אֲרוּז'             קָרְטוֹב מִיֵּשׁוּתָם             מִיֵשׁנוּתָם בֵּינְתַיִם             ...

    לְאַהֲרֹון     כָּל בֹּקֶר  אַתָּה קָם רֵיק וְשׁוּב הַקְּרָב עַל מִי אַתָּה וּמֶה הָיוּ חַיֶּיךָ   בּוֹא שֵׁב בָּעֵשֶׂב   בְּהֵה וְהַחַיִּים יִתְקָרְבוּ   כְּמוֹ חָתוּל שֶׁצָּרִיךְ חֶבְרָה    

                             אֱלֹהֵי  הַמֶּרְכָּבָה        תַּרְכִּיב אוֹתִי  עַל  עֵץ  מְקוֹמִי , חָזָק   הַשִּׁקְמָה שֶׁל  יַלְדוּתִי בַּדְּיוּנָה     שֶׁנִּכְבְּשָׁה מִתַּחַת לַשִּׁכּוּן הָרָחוֹק    הָאֵלָהּ  הַגְּדוֹלָה  שֶׁל רַבִּי  טַרְפוֹן                בְּקַדִיתַא  הַקְּרוֹבָה    עֵץ הָאֲפַרְסְמוֹן הֶעָמוּס נְשִׁיקוֹת כְּתֻמּוֹת-תַּמּוֹת , פִּיּוֹת פִּיּוֹת שֶׁל תְּהוֹם הַמְּתִיקוּת    שֶׁנִּכְרַת בְּשֶׁל  זְבוּב הַיָּם הַתִּיכוֹן   תַּרְכִּיב אוֹתִי עַל קָנָהּ  שֶׁל חֻשְׁחָשׁ , קָנָהּ שֶׁל ...

    לפני חדשים אחדים כשבעלי היה מאושפז בצפת, הרבתי לטייל בה. יום אחד  נפעמתי  לקול שירה צעירה ובוטחת של גבר צעיר שבקעה מחלון  בית מוכר  שברבות השנים הכרתי  כמה מחזורים מדייריו. נכנסתי לבית מדרש קרוב, שלמזלי היה ריק והקשבתי  וכתבתי   שיר להחנה. כן, מראש חשבתי על חברה זמרת שאולי תשיר אותו.  זה לא הסתדר איתה  והשיר מוצע כאן  לכל ...