נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית.
התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון
—יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.
ספרי שירה למבוגרים:
מושב
1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א
הבית במגדל
1987 הקבוץ המאוחד
והים הזה ים כנרת
1994 הקבוץ המאוחד
ימי מנזר
1992 שוקן 1991
כליל
אבן חושן 2003
מן הספרים לילדים החתומים בשם העט
עדולה
שני הטריים ביותר הם:
צעצועים הוצאת עם עובד
שאלות לא קלות הוצאת א"ח
אני יודע שלא תמיד אוהבים לענות על שאלות… אבל מה זה "מִתְנוֹצַל"?
זה בא מהביטוי התנכי להתנצל עדיו, להוריד.
סבינה, אהבתי את "וכמה זמן אפשר לשבת פרוק נשק". זוהי תמצית הכל. יכולה לדמיין את הסיטואציה. את חוסר האונים.
לא מובן.
הפחד הגדול
להשקיט את המהומה
ולראות את היופי
ברוך מי שזכה
זוהי העבודה הקשה ביותר
רק משוררת אמיתית שואלת שאלות מעין זו.
"אֲנָשִׁים מְגִנִּים עַל עַצְמָם מִיֹּפִי"- פעם חשבתי שזו אמירה "פולנית" אבל היום כבר לא…
סבינה,
שיר בעל עוצמה. ככל שאני קורא אותו יותר, אני אוהב אותו יותר.אני גם מזדהה עם מסרו.
עקיבא
היי סבינה
אנשיןם מגינים על עצמם.
זה יפה…
אמיתי, אנשים מגינים על עצמם דקה דקה….
להתראות טובה
"אֲנָשִׁים מְגִנִּים עַל עַצְמָם מִיֹּפִי
פֶּן לֹא יִרְצוּ עוֹד דָּבָר"
יופי !