סבינה מסג משוררת ומתרגמת
כתגובה לשאלה של רונית
עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים
הָיָה לִרְשׁוּתֵנוּ ' אוּלָם שְׂמָחוֹת'
אוּלַם יָשַׁבְנוּ בְּתוֹךְ חֻרְבַּת הָאַהֲבָה
בַּאֲוִיר הַמְשֻׁמָּשׁ
וּכְמוֹ בִּצְפַת
בְּאוֹתוֹ קְרַב-בֵּינַיִם-רַעַשׁ-אֲדָמָה
הָ אֲ בָ נִ י ם
נָ פְ ל וּ
וְלֹא שָׁבְרוּ
דָּבָר נִרְאֶה
לָעַיִן.
בֵּינְתַיִם זְמַנֵּנוּ
הַמְּאֻבָּן
כִּמְעַט וְתַּם.
קַבְּלַן-הַהֲרִיסָה
כְּבָר כָּאן.
עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים, כַּמּוּבָן,
אַךְ עֵת תָּבוֹא עֵת כְּנוֹס
אַל תִּמְאַס אֶת אֶבֶן- הַמְרַאשׁוֹת
אֲשֶׁר הָיְתָה לָנוּ לְרֹאשׁ-פִּנָּה
שָבֵּץ אוֹתָהּ בַּבִּנְיָן הֶחָדָשׁ
הַמִּתְגַּבֵּהַּ בְּמִּתְחָם בִּקְתַּת הָרָשׁ
כְּסֵמֶל
לְחֻרְבַּן
מִּקְדָּשׁ.
הי סבינה.
שמחה שהפוסט שלי עודד יצירה ….
אם כי לא הבנתי,
נדמה לי שלקחת את השאלה
"אהבה או מריבה" לעניין הפוליטי,
וכנראה בגלל זה לא הבנתי את השיר …
או סתם כי אני לא מבינה גדולה בשירה.
🙂
רונית, בכלל לא פוליטי. לגמרי על בני אדם. על זוג ותיק שמתפרק, ושהדוברת מבקשת לזכור שהיה להם פעם משהו גדול ואיכותי– מקדש!
אההההה
ככה הבנתי את הבית הראשון,
ואז הכל הסתבך לי ….
עם כל הקבלנים והאבנים.
מאד אהבתי את הבית הראשון, אגב.
ואז הגיע חורבן בית שני :))
איזה כפל משמעות כייפי, לא ?…..
הכל בנוי כאן על בית ועוד בית ואפילו בית מקדש.(שיבנה במהרה בימינו, או שזה בדיוק מה שאת לא מאחלת לדתיים הללו?!)
למה, אין לי משהו נגד בית המקדש,
נהפוכו.
לא חובה שיוקם פיזית, אלא בית המקדש במובן המטאפורי.
היי סבינה, שיר נהדר.
את אמנם בעלת וותק רב ממני בבלוג אך נראה לי כי שגית בכך שהסברת מיד לרונית על מה השיר. בהסברך לקחת מאיתנו את האפשרות לנסח בעצמנו את דעתנו על השיר, וכיוונת את הקוראים לערוץ אחד של פרשנות. לדעתי כדאי לחכות עם התגובות לתגובות עד שיאספו מספיק שיציגו את מלא הפוטנציאל הפרשני הקיים בשיר (לפעמים גם זה שהיוצר עצמו לא חש בו)
בכל יש גלגל של בנייה והריסה, של התחדשות ומוות. טוב שתמיד יהיה אבן טובה, אבן חן לשים למזכרת ולתזכורת.
משפט מפתח מבחינתי:
וְלֹא שָׁבְרוּ
דָּבָר נִרְאֶה
לָעַיִן.
נהדר.
סבינה
שיר מופלא וחותך בבשר
סבינה יקרה, איזה שיר חריף וכואב. אישיות מפוצלת בין עדולה לסבינה ויכולת ביטוי יוצאת דופן. אלמלא הכאב, הייתי אומרת עוד.
צפת היא כמעט ערש הולדתי וראש פנה.אבל את כותבת על משהו אחר, עליך ועלינו. תהיתי כמה את עדולה וכמה סבינה. מלבד היותך אחות גדולה ורחמנית בבלוג.זכרי: האבן הראשה תשואות חן חן לה.
רות, אולי דיברנו על כך פעם, אבל אשמח להיזכר. ספרי על צפת שלך!
מקדש שבלב. תקווה היחידה לשמירת אבני המרשאות שלנו.
אהבתי את נכונות הלב שלך והשיר שבא ממנה.
אהבתי גם את התקווה בסוף עם אבן הראשה, שיר מפתיע, סבינה
גם כשהבית נהרס זוכרים שפעם היה מקדש. הזיכרון לא נעלם והוא יהייה חלק מהבית החדש ההולך ונבנה.
החורבן והמקדש – אחד הם.
שיר מאוד יפה, סבינה.כואב אך גם מנחם.
"עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים, כַּמּוּבָן,
אַךְ עֵת תָּבוֹא עֵת כְּנוֹס"
אמן.
תודה, חני.
ותודה לכלם.
סבינה, סליחה על התגובה המאוחרת
זהו אחד השירים שלך שהכי רגשו אותי
קראתי אותו כבר לפני כמה ימים
אין עלייך!
תמיד מקורית, תמיד מצומצמת ותמיד חכמה להפליא.
נשיקות רבות, יוסי