אוקיינוס הקברניט

http://www.notes.co.il/nina/45254.asp

  עכשו השעה שאלהים רוצה שאדבר בו  מאת דויד מור עכְשו השעה שאלהים רוצה שאדבּר בּוֹ שאעשה עצמי כְּלי קִבּול לַשֶּׁקט שיש לו יותר מִמֵּמַד אחד כְּדי שלא אוכל שלא לְהִתְעבֵּר בּו אַתְּ עושָׂה מכְתפִי כָּר ונותנת בו אוזן כְּמוֹ בּקוֹנכיָּה לשמֹע מה מבפנים הגוף אינני מֻפְתָּע מן הסְמִיכוּת אליִךְ ברגע זה שבּוֹ את פותחת אצלי חלון וְרואה איך משתקפים ...

  לואן גוךְ מאת דויד מור היה צריךְ שמישהי תקח אותי לחזות בְּגוּפךָ שעדיין מסרב לְוַתֵּר על חיוּתוֹ בְּתוךְ טיט הגוּף המְפֻסל כְּדי לְהבין את שׁרְשֵׁי הטרוּף אשׁר הציתה בְּךָ השמש אפילו עכְשיו גופךָ מסרב לְהעלם וּלהצטמצם לְנוֹכח רצף הפְּסלים החדְשניים בּאטַלְיֶה מוצנע זה של צדקין האור שכה חמדת את גַּחְליליוּתוֹ בהליכתךָ אל השדות לִדְלוֹת מהם את מִרְקמוֹ העדין של ...

אהבה בצנצנות מאת דויד מור בין שאני ישני ובין שאני אינני קשה לתפוס חזקה בּךְ כּשאתְּ באה אל חדרי ומניפה במתכּוֵּן את אבקנֵי הערפל מתוך שמלתךְ לטשטש כל דבר מוחשי שמִתהוֶּה ביני לבין אישונֵי עיניךְ שמעט אחר כך תעצמי אותם בּאנחת רְוָחָה לְנֹכַח השקט המגֻלָּם בְּחזִי ונעשה את דרכנו מזרחה אל המִּטָּה בה ככל השנים את מלקטת את הריח המִתְהוֶּה ...

אין דרך שפויה אחרת מאת המשורר דויד מור אֵין דֶּרֶךְ שְׁפוּיָה אַחֶרֶת כְּדֵי לְהתִיר מִתוֹךְ גּוּף הבּשׂר  כְּנָפַיִם וְלא משׁנֶה עד כּמה תֵּשֵׁב מִתַּחַת לְשִׁכְמוֹ שֶׁל  הָעֵץ הַמְתֻלְתָּל כּל מה שיש בידְךָ לעשות הוא לקחת חלק בּדִמְדוּמִים ולעשות עצמךָ כְּלִי להכיל בתוכו את הקולות שאתה מלקט מתוךְ העצים שלא יודעים שׁלְנוֹכח אִוְשת הרוּח בְּצַמַּרְתָּם אַתָּה מִתְכַּרְבֵּל בִּסְבָכָיו הַצְּפוּפִים שֶׁל הַבְּרוֹשׁ ...

  המלאך של קירקגור מאת פינחס שדה עומד אני בחדר בשכונת יד אליהו בתל אביב. לפני יושב אדם, ערום מחגורתו ומעלה, רכון על שולחנו. הוא כותב. הלילה ליל קיץ, ומבעד לחלון הגבוה בקומה השמינית נושבת רוח חמה. בחדר ספרים, תמונות, צמחים. האיש יושב וכותב. הוא אינו רואה אותי. אבל אני מביט מעל כתפו ורואה את אשר הוא כותב. הוא כותב שתי נוסחאות אפשריות אחרות לסיפור העקדה. ...

    לֹא עִם אֲבוֹתַי אֲנִי שׁוֹכֶבֶת וְלֹא שׁוֹכֵב לִבִּי. גַּם עוֹרְקַי מָלְאוּ שִׁכְבַת שֶׁקֶט שָׁכוּחַ. בִּתְשִׁישוּת תִּשְׁרֵי שָׁרִים שִׁעוּלֵי אָבִי. מִתְפָּרְצִים מֵגָּרוֹן מִתְיַתֵּם מֵאֵיבְרֵי נְשִׁימַת הַשִּׁיר. דּוֹדִים לַחִים מִתְיַחֲדִים, תְּרִיסֵי תִשְׁרֵי מֻגָּפִים מִן הָרֵאָה עַד הַפֶּה מְפַרְפֵּר יָם לִבּוֹ הֶחָסֵר,   לֹא עִם אֲבוֹתַי אֲנִי. רַק לִבִּי שׁוֹכֵב בְּעוֹרְקַי מִתְמַלֵּא שִׁכְבַת שִׁכְחָה תְשׁוּשַׁת אָבִי הַמִּתְפָּרֵץ וּגְרוֹנוֹ יָתוֹם מִנְּשִׁימַת תִּשְׁרֵי. ...

          במהלך קריאתי בסיפורי ההיקסמות של עמליה כהנא כרמון המקובצים בספר: פגישה חצי פגישה. נתקלתי בפרדוכס מרתק אשר אותו, במונוגרפיה ליצירתה, כינתה הפרופסור לילי רתוק: תלות ושתלטנות. "התלות של הדמויות המרכזיות באנשים האהובים עליהן מלוות במידה ניכרת של שתלטנות. כיוון שדמות זו אינה אוטונומית אין ביכולתה לשאת את האוטונומיות של זולתה. הרצון לבלוע ולהיבלע, השאיפה להתמזגות, אינה מכירה כלל בעצמאותן של הזולת ובזכותו ...

מתוך: הפואמה דון ז"ואן מאת לורד ביירון בתרגום נורית זרחי אהה! אהבת נשים! ידועה היא כְּדבר מתוק ומלא פחד. את כל יהבן על בן – תמותה ישליכו ואם יׁאבד – מה עוד להן נותר מלבד לעגי – העבר. ונקמתן כזינוק הנמר –  ממיתה, מהירה ומוֹחצת; כְּשׁם שסִבְלַן אמיתי – את כְּאב הנקמה הן עצמן יחושו. הצדק איתן; אם גבר בגבר לעתים ...

      יותר מכל הוא רוצה להיות חופשי. עולמו מצומצם ומפורק לכדי פתקאות משנים רחוקות בהן החלה התמכרותו. שנים תמימות וגאות בהן האמין שאינו זקוק לעזרה.  לפעמים הוא פשוט מוותר ויושב בפינת הכורסא. מכרסם חריץ גבינה צהובה ומדמיין אישה רוקדת על השטיח בדממה  או מאכילה חתול בשארית חלב שנותר בקערתה. רק בשעת כתיבה יחוש בחיים. יום ללא כתיבה מטיל בו אימה וכעס. למרות שעדיין אינו ...