בננות - בלוגים / / פוסט שמאיר את הדברים הנכונים
אוקיינוס
  • חגית גרוסמן

    נולדתי בשנת 1976 בעיר אחת לצד הים התיכון. בנעוריי עזבתי והלכתי מעירי. בבגרותי שבתי אליה. אינני רואה את כחול הים מחלוני או שומעת את רחשיו. יותר מכל אני רוצה עכשיו להפליג, לשבת בתא נידח, לשתות כוס יין, להצית סיגריה ולכתוב. ספריי: 2007 - תשעה שירים לשמואל, הוצאת פלונית 2010 - לויתני האפר, הוצאת קשב לשירה

פוסט שמאיר את הדברים הנכונים

http://www.notes.co.il/nina/45254.asp

7 תגובות

  1. כן, הסיפור הזה על אנשים שמתפכחים על סף המוות חוזר על עצמו, זה חלק מחוליי החברה המערבית, שמתבלבלת בין מה שחשוב באמת לתפל.

    • מאמר טוב, אך אינו מפתיע זהו סיפורם החוזר ונשנה של אנשים ,שפקחו את עיניהם לאחר ארוע טראומטי תאונה או בשורת מוות ,ואז הם לומדים מחדש לחיות את החיים מתוך מודעות וסדרי עדיפות אחרים ,לומדים שיש לחיות את ההווה כמתנה שלא תשנה, הווה באנגלית פרסנט כלומר מתנה, לומדים שהחיים הם למעשה מה שעשית במשך הזמן הזה כשתכננת אותם !כמה חבל שמגיעים לזה לפעמים בסוף המרוץ…

  2. היי חגית מקסים, הדיבור מאוד מרגיעה על האפשרויות הנוספים של החיים.
    מוזר דוקא היום כתבתי שיר לעצמי
    -חבל, כזכזתי את חיי-
    חבל כל הר שראיתי חשבתי שאני יכולה לטפס
    אולי היה אפשר לעקוף
    חבל בזבזתי את חיי
    כל אחד שאמר לי משהו
    חשבתי … מדדתי…
    חבל בזבזתי את חיי
    הכתבה שלך נותנת עומק אחר לחיים
    להתראות טובה

  3. סבינה מסג

    תודה, חגית. קראתי מהר לבעלי אהרון מסג וקראתי לו בקול… הוא בדיוק היה צריך את זה!

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לחגית גרוסמן