רוח מאת יהונתן דיין

התעורר. התעורר שוב. התעורר פעם נוספת.  הבחין באפלולית המתעבה. פתח את 
החלון. הביט בשמיים השוקעים. ראה חלודה. נעצב. שאל מה לי? ולא ידע. הדליק את 
האור בחדר.

עבר בין חדרים. פתח חלונות והדליק  אורות. הדליק את הדוד. השתין. רחץ פנים. 
צחצח שיניים. הרתיח מים. רחץ ספל. שתה קפה.

עישן סיגריה.

הפשיל שרוול. מדד את חום המים. עישן סיגריה נוספת. כיבה את הדוד. התקלח.

ביקש לרשום באצבעו דבר על המראה המאודה ולא ידע מה.

לבש תחתונים. לבש מכנסיים. כפתר חולצה. גרב גרב ועוד אחת. נעל נעל ואחת 
נוספת. הסתרק. כיבה אורות וסגר חלונות. חזר לחדר השינה. קיפל את השמיכה. חבט בכרית. ישר את הסדין. התיישב על המיטה.

הבחין בשעון המעורר המקולקל שבשידה ואסף אותו. הביט בו. הביט בשעה תשע, 
ותשע עשרה דקות וארבעים ואחת שניות.

ניסה להיזכר מתי הפסיק לנוע ולא זכר. הוסיף להביט בשעון. את השעון אהב. את השידה לא אהב. את המיטה לא אהב. את הארון לא אהב. את המראה לא אהב. עם דמותו בה לא הסכים.

נעמד. סגר את החלון. השיב את השעון לשידה. נעצר בפתח החדר והביט שוב בשעון. הביט בשעה תשע, תשע עשרה דקות וארבעים ואחת שניות. כיבה את האור. יצא מהבית.

המתין למעלית. פתח את הדלת. הפתיע עצמו במראה. סגר את הדלת וירד במדרגות.
שוטט ברחוב. בחן אנשים. בהה בחנויות. השקיף לשמים. נעמד בצומת. נשען על עמוד חשמל. חיבק אותו.

הוסיף לשוטט. הגיע לגן. התיישב על ספסל. עישן סיגריה. כיבה אותה. צפה בכוכבים.

הרים עלה יבש. מחץ את קצהו. שמע קול פיצוח. חדל. הניח לעלה לנשור. 

חבורה קרבה אליו. דרשו סיגריה. ציית. נתן. דרשו אחת נוספת. נכנע. נתן. דרשו עוד אחת. נבהל. חטפו את הקופסה. דחפו אותו. הכו אותו. נפל. הכו אותו. הוסיפו להכות בו. רצחו אותו.

הלכו.

קמה נשמת רוחו מבשר גווייתו. נשבה והסתחררה והניפה שלל עלים.

שבה לביתו. הניעה את מחוגי השעון. והשעה נהייתה תשע, תשע עשרה דקות וארבעים ושתיים שניות.

ראה אור ב"אפיריון"