אוקיינוס הקברניט
אהבה בצנצנות מאת דויד מור
בין שאני ישני ובין שאני
אינני
קשה לתפוס חזקה בּךְ
כּשאתְּ באה אל חדרי
ומניפה במתכּוֵּן את אבקנֵי
הערפל מתוך שמלתךְ
לטשטש כל דבר מוחשי
שמִתהוֶּה ביני לבין אישונֵי
עיניךְ
שמעט אחר כך תעצמי אותם
בּאנחת רְוָחָה לְנֹכַח השקט
המגֻלָּם בְּחזִי
ונעשה את דרכנו מזרחה
אל המִּטָּה
בה ככל השנים את מלקטת
את הריח המִתְהוֶּה מִגּוּפִי
כּמי שאוספת פְּקעות לצנצנות
כדי שמאוחר יותר בשובךְ אל
ביתךְ
תתני להם ארון במסדרון
הֶחבוּי של חייךְ.
שיר יפה וחזק, חגית.
יוסי
שלום יוסי היקר, זה שיר של דויד אותו אני אוהבת במיוחד.
היי חגית
זה כל כך יפה, גם שם השיר, עד שמבינים בסוף, מענין ליראות מה זה שירה לעומת פיזמון,את זה אי אפשר להלחין זה מושלם בפני עצמו.
להתראות טובה
טובה היקרה, אומר לו את דברייך הוא בודאי ישמח. למרות שמישהי הלחינה החודש שיר שכתב שמה אנט בונו והשיר מרגש ביותר. אצרף אותו לבלוג בקרוב ואקדיש אותו לך.
חגית את מכירה את המשורר הזה? נפלא, תמסרי לו שהוא הרטיט את ליבי…
וגם את שמביאה
תודה לך
להתראות טובה