אוקיינוס הקברניט
מתוך: הפואמה דון ז"ואן מאת לורד ביירון בתרגום נורית זרחי
אהה! אהבת נשים! ידועה היא
כְּדבר מתוק ומלא פחד.
את כל יהבן על בן – תמותה ישליכו
ואם יׁאבד – מה עוד להן נותר
מלבד לעגי – העבר.
ונקמתן כזינוק הנמר –
ממיתה, מהירה ומוֹחצת; כְּשׁם
שסִבְלַן אמיתי – את כְּאב הנקמה
הן עצמן יחושו.
הצדק איתן; אם גבר בגבר לעתים פוגע,
בנשים יפגע תמיד; קשר אחד מצפה להן –
הבגידה היא בּת – בריתן.
לְמוּדוֹת איפּוּק, לבבן הגועש מֻטל
לְרַגְלֵי אלילן, עד אשר תשוקה עשירה מזו
קונה אותן בנישואין- ומה מצפה להן שם?
בעל כפוי טובה – אחריו מאהב בוגדני –
ואז חיתולים, טיפול, תפילה – והכל חלף.
אחדות לוקחות מאהב, אחדות משקה או תפילה,
אחדות מטפחות את בֵּיתן, אחרות את הבזבוז,
אחדות בורחות, וְרק מחליפות דאגה בדאגה,
את מעמדן הנכבד יַפְסִידוּ.
מעטות התמורות שיוכלו להיטיב עמהן,
מצבן בלתי טבעי הוא.
מן הארמון האפל אל הבקתות העלובות;
אחדות משחקות את השטן, ואז רומן כותבות.
מקסים… זה רעיון גדול לשים לנו את נורית ניא אחת מהמשפיעות עלי… גם עליך?
להתראות טובה
כן, טובה, בעיקר בספר מחשבות מיותרות של גברת.
קטע טוב