Oh, look to the western sky מכשפה של מילים
פעם היינו מלכים. בכאילו, לפחות.
היינו צריכים לקפוץ באמת
כשדלת המטוס נפתחה
והמצנחים נצמדו אלינו
כמו הבטחות של קונפטי.
אבל לא קפצנו.
נשארנו עם יותר מדי איפור וכמה שירים
שהופכים אותנו לרגע שוב יחד
בתנועות השפתיים שהפכו הרגל.
אבל אתה ארוז.
כבר לא מפריע לי לראות מה
שהחביאו האורות, הכובע הכסוף וכל הג'אז הזה.
נותרתי אחת בלי מסיכה
עדיין חולמת שבע עשרה
למרות שכבר עשרים ושמונה
ובכלל, אני די שונאת נצנצים.
אני יודעת יום אחד אפקח עיניים
האורות יסנוורו שוב
ואני אהיה שם באמת
שיר נהדר ומאחלת לך את מה שאת מקווה לו.
גם בעיני שיר נהדר רב הנסתר אך מלא קסם
תודה לשתיכן!
היי ענת
את באמת מכשפת את המילים… קראתי את השיר אתמול, והרגשתי שיש בו כל כך הרבה פרטים מנצנצים , היום הצלחתי לאחד אותו…
וטוב שכך
הסוף אני אהיה שם באמת…
הרי איך אפשר להיות באמת כשהאורות מסנוורים… הסוף משאיר את השיר בילתי מושג.
אבל עם תיקוה, כי אני יודעת שיום אחד אפקח עיניים.
להתראות טובה