כמו שאמר מאיר אריאל ז"ל – טרמינל, ז"ה טם, איי לאב יו, טרמינל, בלה מיה. החיים כטרמינל אחד גדול. כל מה שיש לנו הם המפגשים האקראיים, זמני ההמתנה המשותפים והאישיים, ההמראות, הנחיתות, הזמן באוויר וכמובן, איך לא, הדיוטי פרי והשופינג. הו, השופינג. כולנו עוברים את כל אלה ועוד. חלקנו טעו ועלו על הטיסה הלא נכונה כמה פעמים. חלקנו ממריאים ונוחתים ...

    החלטתי לא לדבר יותר על העבר. יש רק את העכשיו, רק את הרגע הזה. גם חלומות לא בריא לי יותר מדי, העתיד תלוי במה שאעשה היום. בעצת הפסיכולוגית שלי מן הפגישה השניה ואילך, סוגרת את הדלת לשם. דברים מהעבר בקרוב יותר בוודאי יאלצו להיפתח בשלב כלשהו – אבל אני לא מתכוונת לפתוח את זה למי שאין לו נגיעה ...

    שיתוק. כזה שמקשה אפילו את הדלקת הסיגרייה. פחד נורא אוחז בי. האם אהיה מאלה שכשהם ימותו, יעשו לזכרם סרט, אוסף של כל קטעי הדראג שלי ושטויות בסגנון, יוציאו ספר עם כל הכתבים שלי (שחלקם אני חושבת שדי ישנים ולא טובים מספיק), ויאמרו – מוכשרת. מעולם לא הצליחה להמריא. פחד. פחד. פחד. אמא ואבא אמרו שאני מבוזבזת. נכון, מי ...

תילי תילים נכתבו על הסרט הזה, כן פמיניסטי לא פמיניסטי. הוא אחד הסרטים האהובים עליי בכל הזמנים, כי הוא אומר בפשטות מה עושים אחרי פרידה במקום לעשות דברים ממש איומים לעצמך – בוחרים בוודקה ושאקה קאן. ואחר כך מתחילים לשקם. החלטות לשנה החדשה: פחות וודקה, יותר שאקה קאן. (מרטיני, זה היה בעצם אתמול, אבל זה אותו דבר) התחלתי יומן היום, ...