איכשהו אני חוטף כמה דקות לעצמי בבוקר קריר אך מאוד נעים בישראל, בביקור חטוף וחטפטף בארץ (כזכור, לצורך שני ערבי ההשקה לספר שירי החדש, שייערכו היום בחיפה וביום ד' בתל אביב). ועוד אני מטייל בבלוגייה אני מגלה שהתפתח דיון מרתק על ראיונות, חשיפה וכדומה – נושא שי/ש לי בו הרבה מה להגיד, משני הכיוונים. כעיקרון אני טיפוס אקטרוברטי, כמעט ...

צ"יקי מספר על סיומה המוצלח של שביתת המלצריות בקופי טו גו, בכניסה לאוניברסיטה, ועל אירוע השירה המאולתר שנערך שם, ממש לפני שהשביתה השיגה את מטרתה, ומהגג על תפקידה של השירה כדיבור בכיכרות, כחלק ממחאה. יש הרבה צדק בדבריו, והוא מזכיר לי איך ב-1998 ישבנו באותה כיכר, באוהל מאולתר, במהלך שביתת הסטודנטים הגדולה, והאזנו לאיילת גורנר (משוררת נפלאה שנעלמה איכשהו ולאנשהו) ...

  לפני כמה שבועות נודע לי שצאלה כץ, המשוררת והבלוגרית, נפטרה במהלך יום הכיפורים. לי היה קצת לפני כן דיון איתה על ענייני שירה וניקוד, והיא נשמעה במלוא כוחה, כך שההודעה הפתיעה אותי, אבל בירור מהיר העלה הספדים ברחבי הרשת, כולל אחד אצל צ'יקי (גללו למטה). מצד שני, במקביל, החלו שמועות עקשניות לטעון שצאלה כץ לא נפטרה מפני שמעולם לא ...

(ליעל) "למה אני צריך להיות גוף?" כתבתי בשיר בגיל 19. באותה תקופה ראיתי את הגוף כמקור כל הצרות והתחלואים, סוג של כלא הכופה עלי מגבלות שאינן קיימות ברוח. שאפתי להיות שכל טהור, כזה שיכול שעות כל גבי שעות לעסוק בדיונים פילוסופיים או בשירה מבלי להתחשב ב"קטנות" כמו שינה, אוכל וצחצוח שיניים. אני מסתכל על זה עכשיו וזה נראה לי מצד ...

במקום תגובה לעדה. ארוך אמנם, אבל יש פורנו בסוף. מבוא: לשיר פנימה או החוצה לפני כמה שנים הייתי מעריץ נלהב של הזמרת-יוצרת טורי איימוס. מה שמשך אותי, מעבר למילות השירים ולמוזיקה, היה דרך ההגשה שלה – באופן ישיר, ללא עכבות ומחיצות, תוך התנשפויות והתפתלויות על כיסא הפסנתר כדי להעביר את הצלילים והמלים. בכנות המשתפכת הזו, חשתי, היא באה ופשוט לוקחת ...

במסגרת וידויי החטאים של יום כיפור, אחד החטאים שאני חוטא בו וממלא את ישותי לפעמים הוא קנאה מרירה ומעצבנת בכל מי שהוא "אמן עובד", כלומר מתפרנס מהאמנות שלו, או במשחק מלים, מי ש"אמנות אומנותו". בין אם מדובר במיק ג"אגר, סטיבן קינג או צ"רלי קאופמן, יש לי קנאה עזה במי שהגיע למקום בו הוא חי טוב, בלי תירוצים, מיצירות אמנות שהוא ...

הבוקר של ערב יום כיפור, ואף כי מעולם לא הייתי חזק בעניין חטאים-שבין-אדם-למקום, נראה לי נכון שיש יום שבו חוזרים אחורה וחושבים על האפשרות שפגענו במישהו אחר במהלך השנה. בשנה הזו, במיוחד, היו לי כמה היתקלויות לא נעימות במסגרת העולם הספרותי, ומאחר שזו במה ספרותית מובהקת, חשבתי לייחד את הפוסט היום לכמה בקשות סליחה. הסליחה מתחייבת משני מקומות – מקום ...

בעקבות דיון שהתחיל בתגובות בבלוג של צאלה כץ (www.blogs.bananot.co.il/showPost.php), רציתי לומר כמה דברים על שירה וניקוד. הכל התחיל ברשימות "עונג שירה" של צאלה [וזו אגב הזדמנות לומר "יישר כוח" על הרשימות המשעשעות, המרתקות ורבות ההשראה האלה, שחושפות משוררים מרתקים לעין הציבור]. במסגרת טקסט ההצגה התכליתי של המשוררים, כללה צאלה את הסעיף התמוה "ניקוד", שנענה בתשובה קבועה, "לא" (מפתיע מאוד, בהתחשב ...

בפרק השלישי של העונה השלישית של "עמוק באדמה", בו צפינו אתמול בדי וי די, אומר המורה לאמנות של קלייר פישר שיצירת אמנות טובה היא כזו שגורמת לך לרצות להקיא. אם זה נכון, אני צריך לקבל כמחמאות את הכעס שיצירות שלי לפעמים מעוררות באנשים, שהתבטא למשל בתגובות לסיפור הקצר מאתמול, אבל גם לכל אורך הקריירה שלי בבמה חדשה, וגם בבלוג השני ...