בימים האחרונים אני קצת עמוס וגם קצת עייף, כך שמפלס ההשתתפות שלי בדיונים בבלוגייה ירד. מאותה סיבה אני דוחה שוב כתיבה של פוסט פילוסופי-הסברי שיש לי כבר כמה זמן בראש ובמקומו מעלה שיר. ובכל זאת יש לזה קשר לסוגיות המגדר שעלו כאן לאחרונה. אמנם העליתי כבר בעבר שיר שדיבר על הניסיון שלי להתמודד עם הדיכוטומיה גבר/אישה, וכאן יש עוד ניסיוו ...
קרא עוד »שירה
זעם זכרי
לשירה ארד אמרתי שאבוא אתך ולא הראית לאן עשית לי משהו אבל לא כל הזמן את לא יכולה לתת לי ת"טעם ואז לחכות עד יעבור זעם זכרי שאני חייל מיומן זקוף לפקודתך אבל כפוף לשתיקתך אז דברי כבר, דברי ותעשי מה שתעשי רק תעשי ואל תהססי אני לא יכול עם השתיקה הזאת אני לא יכול עם השתיקה הזאת ...
קרא עוד »לא נחמדה
בהקשר לדיונים שהיו כאן על בוטות ועל זעם נשי, הנה שיר (??) שכתבתי לפני כשנה. לא צריך לקחת אותו ברצינות, הוא בא ממקום מאוד קליל, אבל אני די נהנה ממנו. כוס אמק, היא אמרה, אני לא נחמדה ושברה עלי כוס של בירה. אבל אני בסך הכל רציתי – אני בסך הכל קיוויתי – להיות לא נחמד יחד אתה ולא להתנצל. ...
קרא עוד »האמת, רק האמת, אבל לא כל האמת
יעל ישראל כתבה על השאלה הנפוצה והמעצבנת לכותבי פרוזה, "האם זה באמת קרה לך?" ומתוך הדיון שהתפתח התחלתי לחשוב על תפקידה של המציאות בשירה. בניגוד לפרוזה, בשירה יש איזושהי אמונת יסוד שהתחושות המתוארות הם באמת תחושותיו של המשורר ולא של דמות פיקטיבית (צריך לסייג את זה: מדובר רק בשירה המודרנית ולא הקלאסית, וגם כאן יש מקרים שבהם המשורר בכוונה מבהיר ...
קרא עוד »סוף סוף שיר
אחרי שלושה פוסטים על כתיבה, מגרד לי לחזור ליצירה עצמה. השיר הבא נכתב לפני כשנה ומשהו, בימים האחרונים לפני המעבר שלנו לחו"ל, ונערך מעט מאז. אנחנו נוסעים אנחנו נוסעים. אנחנו נוסעים. בעירום. בלי דרכון. עם חורים בחזה. אנחנו נוסעים. אנחנו נוסעים. עוברים. חודרים דרך. חולפים. אנחנו נוסעים. אנחנו נוסעים. אנחנו נוסעים. בסלון יש כסא ומראה וספה. שבורים. אנחנו נוסעים. ...
קרא עוד »הסלון
מישהי ציינה באחת התגובות, בדרך אגב, שהשיר הקודם שהעליתי היה לא מנוקד. אני מניח שזה היה בקשר לפוסט שהעליתי על שירה וניקוד, וגרם לי להבין שאנשים אחרים רואים את הפרסום בבלוג אחרת מאיך שאני רואה אותו. בעיני, הבלוג הוא מעין סלון פרטי, בו מתארחים כל פעם חברים מכל המינים. פרסום שירים בבלוג הוא כמו להראות לחברים שירים חדשים ולשמוע את ...
קרא עוד »מוות ידוע מראש
משעמם להעלות שירים וסיפורים ולא לקבל תגובות, קשה נפשית לכתוב פוסטים לבלוג הזה כשיש לי עוד בלוג וגם חיים, מרגיז לוותר על פרויקט הטיפוס במעלה המדרג ולא להעלות בכלל. בקיצור, דילמה. ובלי קשר אליה, שיר שפשוט כתב את עצמו ומאותו רגע לא ידעתי מה לעשות אתו. 18 יום. כרוניקה סנטוס אמיליו מנאר הסתובב שמונה עשר יום כשסכין שלושים סנטים תקועה ...
קרא עוד »סופרת חריצי מרצפות
שירפרוזה, הפעם, עוד אחד שלא נכנס לספר לא בגלל איכותו אלא בגלל שלא התאים לאופי הכללי של הספר. אני עדיין מחפש לו אכסניה נעימה. סופרת חריצי מרצפות מתילדה משהקת. יושבת על שפת האמבט הצהבהב ומביטה בחרסינה הירוקה הישנה. ברתולד כבר ישן והיא יודעת שתוך שלוש דקות יתחילו נחירותיו להרעיד. בין שיהוק לשיהוק היא מהדקת סיכות בשערה, סוגרת כפתורים בחלוק הבית, ...
קרא עוד »המרוץ
כבן מזל מאזניים, תמיד אהבתי דירוגים ומצעדים. הייתי מקשיב למצעדי המוסיקה ברדיו ועושה מצעדים משלי, של מה שלא יהיה (שירים, סרטים, אפילו חברים). לכן לא יכולתי להתעלם מדף הבלוגים הנצפים ביותר, המצאה אכזרית שנועדה לשגע אנשים כמוני ולגרום לי לבדוק כל חצי שעה מה מצבי במצעד ואיך התקדמתי. כי בניגוד לישראבלוג, למשל, כאן מדובר בקהילה קטנה, שאפשר די בקלות לבלוט ...
קרא עוד »שנת שירה טובה
שנה טובה לכל קוראי הבלוג, ובהזדמנות זו (אולי כדי לקרר קצת את האווירה) שנכתב לאשתי כשהיא עוד היתה החברה החדשה שלי (כלומר מזמן). סימנים לאסנת 1. אל תשאלי איך אני מרגיש. ("סונטת אור ירח" של בטהובן. החלק הראשון.) את גוהרת לנשק את גופי. למשוך בשיער. להוציא שורשים. לדקור את הפנים. (הצלילים אינם מרפים.) אני על ...
קרא עוד »
מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע