מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע
לשירה ארד
אמרתי שאבוא אתך
ולא הראית לאן
עשית לי משהו
אבל לא כל הזמן
את לא יכולה לתת לי ת"טעם
ואז לחכות עד יעבור זעם
זכרי שאני חייל מיומן
זקוף לפקודתך אבל כפוף לשתיקתך
אז דברי כבר, דברי
ותעשי מה שתעשי
רק תעשי
ואל תהססי
אני לא יכול עם השתיקה הזאת
אני לא יכול עם השתיקה הזאת
אתה חוזר על עצמך את אומרת
אתה כועס על עצמך את אומרת
רואים עליך את אומרת
רואים עלי
תמחקי, תמחקי, תתחילי מהתחלה
תתחילי מאתמול היה אז טוב כל כך
תתחילי מלפני שעה לפני דקה
נקבי כל מחיר שאת רוצה
נקבי אותי בזעמך
לפני שאני מתפוצץ
ומטביע אותך בזרע פורענות זכרי
שלא תגידי שלא אמרתי.
(טקסט זה הוא שירה וככזה אינו מייצג בהכרח דעה של הכותב; הוא גם חדש מהמדף ולכן עודו מאוד-מאוד בתהליך)
רונן, תודה על התשובה.
יפה:
"נקבי אותי בזעמך"
ו"יעבור זעם
זכרי שאני חייל מאומן"
ו "זרע פורענות זכרי"
וכל מילה מיותרת…
וגם – אם יוּתר לי, נדמה לי שהבית האחרון הדוק מכולם. אולי יש עוד עבודה על הראשונים. כך נדמה לי…
יש בהחלט עוד עבודה, זה ראף דראפט, וורק אין פרוגרס, התפרצות מנטוס, משהו ראשוני-אנרגטי ופחות מהוקצע.
"עשית לי משהו, אבל לא כל הזמן"
LOLLL
זה הומוריסטי
מעולה.
נ ה ד ר
בלי מעצורים
אמיץ זורם עוצר מזדקף מתכופף
אחלה
זרע הפורענות המזדקף
"יושבי על אתונות צחורות" משום מה נראה לי שיש קשר בין נקבה אתון לבין
זכר שניצת לחוקי הטבע הנשי _ הרי כל שתיקה שלה או תגובה שלה לוחצת על ההדק
ובתגובה לדברי מירי, זה מה זה אלסטי
אני חושב שאת צודקת. אני מרגיש לפעמים שההצתה הזו לא קשורה בעצם לשום מציאות.
קולח ומשעשע, כולל משחקי המילים.
ולא מאד מפחיד באלימותו, היות שנדמה שהאלימות מכוונת בעיקר כלפי עצמו.
רק שאני דווקא התרגלתי לכך ש"היא" לא יכולה יותר לסבול את השתיקות של "הוא"…
אני לא חושב שמישהו צריך לפחד ממני.
מצד שני, תיאור "מבפנים" של זעם הוא תמיד איך שהוא נראה מבפנים ולא מבחוץ.
ונדמה לי גם שצריך לינק לשיר של שירה שזה מתייחס אליו. אני אוסיף.
לרגע לא חשבתי לפחד ממך, מה גם שמי שמדבר בשיר לא חייב להיות אתה – פשוט נזכרתי בשאלת האלימות שעלתה (נדמה לי) בתגובות לשיר של שירה, ואמרתי שגם אם יש כאן איזה רמז של אלימות, הוא לא מסוכן.
השיר מאוד מספק. גם כי הוא מוזיקלי מאוד וגם כי הוא יצרי וחי. השורה האחרונה קצת קלקלה לי, אני עוד לא יודעת אם זה במוזיקה או ברגש. מין אנטי-קליימקס.
היא שייכת למשלב הדיבורי שקצת נעלם שם לקראת הסוף….
אני לא חושבת שזה מה שמפריע לי. בגדול אני מרגישה ההפך משירה – הבית האחרון מוצא חן בעיניי קצת פחות מקודמיו, שמאוד אהבתי את הדיבוריות שלהם – המשלב, הקצב, המיָדיות.
מצויין. יפה מאוד.