ריאלטי
כָּל הַמֻּעֲמָדִים הַקְשִׁיבוּ:
אֵין צֹרֶךְ לְהִדַּחֵף וּלְהִדַּחֵק.
כֻּלָּם יִשְׁתַּתְפוּ
כֻּלָּם יַגִּיעוּ לַגְמָר
הַבִּיטוּ סָבִיב וְלִמְדוּ:
מִמִּי שֶׁיַּחְזִיק בִּיְדֵיכֶם בְּקַו הַזִּנּוּק
ומִמִּי שֶׁיִּבְעָט בְּאֲחוֹרֵיכֶם
לְבִרְכַּת הַדֶּרֶךְ,
מִמִּי שֶׁתַּחְלְפוּ עַל פַּנָּיו
וִיְבַקֵשׁ עֶזְרָה,
או מִמִּי שֶׁיֵּרֵד
אֶל סְבַךְ הַשִׁיחִים
וְיַפְתִּיעַ אֶתְכֶם עוֹלֶה
וְגַבּוֹ הַצּוֹחֵק
אוֹ הַשָּׁבוּר
יְשַׁמֵּשׁ לָכֶם כְּתַמְרוּר.
אַל תַּאֲמִינוּ לְמִי שֶׁיֹּאמַר
שֶׁחַיָּבִים לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ
וְאָסוּר לְשָׁנוֹת חֻקִּים.
שָׁנוּ!
כָּל הַזְּמַן!
רַק חֹלְמִים וּתְמִימִים
דְּבֵקִים בַּדֶּרֶךְ.
לִמְדוּ הֵיטֵב אֶת הַמַּפָּה:סַמְּנוּ שְׁבִילִים
חַפְּשׂוּ תַּחֲנוֹת-
בָּהֶן תּוּכְלוּ לֶאֱכֹל
כְּכָל יְכוֹלְתֶּכֶם.
אַל תְּגַלּוּ לַאֲחֵרִים
עַל הַמַּעֲקָפִים
וְהַקִּיצוּרִים שֶׁעֲשִׂיתֶם
כְּדֵי שֶׁלֹּא יָשִׂיגוּ אֶתְכֶם
בַּדֶּרֶךְ אֶל
הַפְּרָס הַגָּדוֹל
הַמְּחַכֶּה לְכֻלָּנוּ
בְּקַו הַסִּיּוּם.
היי גיורא דווקא אהבתי
ממש "השרדות" תארת לנו כאן לא בלי נימה אירונית
אני שמח שאהבת
אני עדיין לא "סגור" על השיר. אבל אקח את תגובתך בחשבון.
בהחלט. מסכימה עם כל מילה, למרות שלא ראיתי בשנים האחרונות רבע פרק. אבל הצחנה העולה מהתוכניות האלה פורצת מהמרקע וחודרת קירות.
איזה יופי
נדמה לי שהצלחתי לעבוד עליך.
אוי, זה החיים האמיתיים. הריאליטי האמיתי. אירוניה ומכה בבטן. חזק, גיורא.
לתלמה
אכן, עשיתי כאן "הפוך על הפוך" -:)
החיים כריאליטי. יפה. ואהבתי את השימוש בביטוי "אכול ככל יכולתך" שהעמקת את משמעותו.
תודה לי
אני לא חושב שאני הראשון שהתייחס למונח הישראלי הזה כאל מטפורה קיומית. אבל אני זוכר שכשכתבתי את השיר הזה (מזמן) זה "התלבש" לי נכון בהקשר של המרוץ.
אז ליפא העגלון אומר שקצת פחות זה קצת יותר 🙂
אהבתי את השיר גיורא, כדאי להשחיל את השיר הזה מתחת לדלת של "בית האח הגדול"
ולתת להם כמה משימות בעקבותיו 🙂
ריאליזם כואב.
היות והפרס הגדול המחכה לכולנו בקו הסיום – ידוע ולא חביב במיוחד על רובינו, נראה שהשיר לועג (ובצדק מבחינתי) לכל הנחפזים ומקצרי הדרך על המסך ומחוצה לו. זוכרים שפעם היו תקליטים אריכי נגן -רצוי לקחת מהם דוגמה בנגננו את מנגינות חיינו, או כמו שנאמר בספר ישעיהו : בשובה ונחת תִּוָּשֵעוּן
היי גיורא
אני אוהבת את הטון של השיר כמו נביא…
התקופה שלנו דורשת נביא שיצעק בחוצתות.
להתראות טובה
מדובר במציאות האמיתית, והפרס הגדול המחכה לכולם בסוף אירוני, למרות שאין להתלונן שיש בו מן האפליה של מישהו, הוא כמובן שווה לכולם.
אכן כן גליה
זו המציאות האמיתית, או כך היא נתפסה בעיני בזמן שכתבתי את השיר (לפני כשנתיים).