בננות - בלוגים / יעל גלוברמן / ראיון בתוכנית הספרות מילים שמנסות לגעת
כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַבִּיוֹגְרַפִיָה שֶׁלּוֹ
  • יעל גלוברמן

    נולדתי בתל אביב, במרחק שבע דקות מן המקום שבו אני גרה עכשיו. בדרך עברתי ועצרתי במקומות רחוקים יותר, כולל הולנד (שנה) וארה"ב (עשר שנים.) למדתי שנה ציור ופיסול ב"פריי אקדמי" שבהולנד וקולנוע באוניברסיטת תל אביב. שני בני נולדו בניו יורק, ואנחנו חיים עכשיו בארץ, בעברית. מסתבר שאני משוררת, סופרת ומתרגמת. עד כה, פרסמתי רומן:  מנענע את העץ (סדרת אתנחתא לספרות יפה, כנרת 1996) שני ספרי שירה: אליבי (תל אביב : הליקון לשירה חדשה, 2000) אותו הנהר פעמיים (תל אביב : הליקון לשירה חדשה, 2007)  וספר שירה מתורגמת: תולדות הנשמה, מבחר משירי סטיבן ספנדר (תל אביב : קשב 2007). עכשיו אני עובדת על תרגומי שיריה של אן סקסטון, שייראו אור בספר בשנה הבאה בהוצאת "קשב" של רפי וייכרט. כדי לנוח מהטֵּרוף של סקסטון אני מתרגמת  גם  את  ו.ה. אודן, הוירטואוז  החכם  והמרושע, ש- בניגוד לאן היקרה - שלט בעצמו, לפחות בכתיבה, בצורה מרשימה... ומרגיעה. תרגום אודן ייקח לי לפחות שנתיים שלוש, ואז אוציא את המבחר בספר.  התחלתי לכתוב לפני שידעתי לקרוא – הייתי משנה סיומי סיפורים שקראה לי אמי מגיל שלוש, כנראה לטובת הפי-אנדים שיאפשרו לי להרדם בלילה, ואחרכך התחלתי להמציא גם סיפורים משלי. מאחר שהתגובות של אמי טובת הלב היו מעודדות, המשכתי לענות אותה גם בהכתבת שירים שרובם ככולם היו בודאי פלגיאטים מורחבים משירי הגננוֹת. משם – עברתי לפרסומים בעתוני ילדים ובמעריב לנוער ומגיל די צעיר – 18 בערך – התחלתי לפרסם סיפורים ב"עכשיו" ושירים במוספי הספרות של העתונים היומיים.  מאז פרסמתי סיפורים, שירים ותרגומי שירה בהליקון, קשת, מאזניים, המעורר, ובמוספי הספרות של הארץ, מעריב ידיעות ודבר, כמו גם באתרים מקוונים כגון "עיין ערך שירה" של שרית שץ. בעצם התחלתי בכתיבת פרוזה, והמעבר להגדרת ה"משוררת" מתרחש בשש השנים האחרונות. לפני כן נראה לי שלכנות את עצמי משוררת זה כמו להשתמש ב"פילוסופִית" או לחילופין ב"מעשנת כבדה." מצד אחד, גדול עלי, מצד שני – נו כן...   ספגתי מספר פרסים לאחר פרסום "אליבי" – ביניהם פרס אקו"ם לשנת 2000 ופרס מפעל-הפיס לשירה 2002 . נראה אם "אותו הנהר פעמיים" יקצור פרס כלשהו. בשנים האחרונות התחלתי להשלח לפסטיבלים בינלאומיים לשירה ולפרסם בכתבי עת ובאנתולוגיות בחו"ל, ושירי תורגמו לשפות שונות - כגון אנגלית צרפתית וגרמנית, ומשונות -  כגון מקדונית, סלובקית וגאלית. אני א ו ה ב ת  לראות שיר שכתבתי בשפה שאין לי מושג איך לקרוא. זה קצת כמו לצאת לרחוב בבגדים מתקופה אחרת. ולקבל שריקות. פרסומים אחרונים בכתבי עת זרים:   Notizen zu einer Kuste (October 2007), אנתולוגיה ראשונה (!) לשירה ישראלית בשפה הגרמנית Poetry Wales (Summer 2007), כתב עת וולשי לשירה. אחד הדברים שאני אוהבת ועושה יותר ויותר, הוא לתרגם שירה.גם בזה התחלתי לעסוק רק בעשור האחרון, לאחר פרסום הרומן. המשוררים שהרביתי לתרגם הם בלייק, סווינבורן, ויליאם בטלר ייטס, ו.ה. אוֹדן, סטיבן ספנדר, דילן תומאס, אליזבט בישופּ, רוברט לוואל, ג'ון ברימן, טד יוּז, סילביה פלאת', אן סקסטון, אדריאן ריץ', דרק וולקוט, שיימוס היני, צ'רלס סימיק, אורסולה פאנתורפ', תום גאן, צ'רלס רייט, פרנץ רייט, דניס ג'ונסון, סימון ארמיטאז', לואיז גלוק. יש עוד, אבל.

ראיון בתוכנית הספרות מילים שמנסות לגעת

 

 

 
מחר, יום שבת בשעה 11:05 ראיון על הספרים, על כתיבה ועל תרגום
במסגרת התוכנית "מילים שמנסות לגעת",  
עורכת ומגישה: ענת שרון בלייס
רשת א', 97.2  , FM 100.7   
 
 
 
(הבטחתי להודיע, אז)
 

 

 

 

12 תגובות

  1. תודה!

    (יעל איזו תמונה מתוקה)

  2. אקשיב, תודה.

  3. נסכית ונשמע.. (אני בטוח היה לך כיף. ענת שרון בלייס תענוג של מראיינת).

    • שירה ונועם – תודה על התודה.
      אמיר – כן, היה כיף, ענת נהדרת. תודיע גם כשאתה משתדר.
      ותמי – ביתים החלפתי שוב , לתמונה פחות מתוקה אבל עדכנית

      • אני דוקא אוהבת יעל את התמונה עם הפייפ שהייתי בטוחה שהוא רמקול. את יפיפיה כך וכך

      • יעל גם זו מתוקה, מה לעשות כנראה זו את.

        אם יש לך קישור לראיון אשמח כי לא יכולתי להקשיב לך. (בדיוק באותה השעה, הייתי בסוזן דלל, בהצגה על חיוו של נחום גוטמן- "צעים בחול". מומלץ ביותר)

        • מיכל ברגמן

          אני בעד המקטרת. את באמת מעשנת אותה?

          • יש לי כמה תמונות-מקטרת מהראיון שפורסם ב"שבעה ימים" אחרי שיצא הרומן (מנענע את העץ). רוצות את הסיפור?
            ניסיתי לעקוף שידולים לגימיק. בשיחת טלפון מַקְדימה לצילומים כבר אמרו לי משהו בכיוון של שמענו שאת נראית טוב אז תתלבשי בהתאם (בנוסח יותר חד, גם הנראית טוב וגם התתלבשי) אז… במקום לפתוח כפתור בחולצה או להשתרע על השטיח הבאתי פוזת סארטר. היתה לי מקטרת מתקופת אחרי-צבא, כשעישנתי ברצינות במשך שנה ומשהו… רק בבית, או למעשה בדירת הרבע-חדר שלי ובדרך כלל לבד, אבל בתחושת הישג לא קטנה… חשבתי שאני הנערה הכי בוהמית בשדרות ח"ן.
            מאז לקחתי כמה שאכטות – זה טעים ואחרי שמתרגלים לטעם הנשכני בפה- גם נעים, אבל לא בעקביות. אז כשבאתי לצילומים, במקום להתגונן ולהדוף הצעות לא-לַעניין הבאתי את הפייפ. נראה לי קצת יותר מתאים, אחרי ארבע וחצי שנות כתיבה, מאשר להצטלם בפוש-אפ.
            הבעיה היא, שמכל התמונות פרסמו אחת שבה אני עוצמת עיניים (עפעוף, לעזאזל) מחזיקה את מקטרת בשתי ידיים ו… מוצצת בהבעה של שכרון חושים.
            לא עקפתי שומדבר. את התמונה הזאת אפשר היה לפרסם בפלייבוי (האיראני.)

            הקטע הכי בלוגי שכתבתי עד היום

          • מיכל ברגמן

            שווה בלוג בפני עצמו -)))))).

          • מצחיק מאוד
            עצוב לי שלא הבנתי שאת מתראיינת שם.חשבתי סתם פרסמת .אני כנראה המטומ… היחידה . .לא מוותרת על תמונת הפייפ פה. ממזרית.

          • רק היום גיליתי את התגובה שלך…
            המון תודה על ההתעניינות! אם את באמת מעדיפה את המקטרת

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות ליעל גלוברמן