בננות - בלוגים / / מכשפות (שיר ערש) אִשָּׁה רְעֵבָה זֶה דָּבָר מַפְחִיד
כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַבִּיוֹגְרַפִיָה שֶׁלּוֹ
  • יעל גלוברמן

    נולדתי בתל אביב, במרחק שבע דקות מן המקום שבו אני גרה עכשיו. בדרך עברתי ועצרתי במקומות רחוקים יותר, כולל הולנד (שנה) וארה"ב (עשר שנים.) למדתי שנה ציור ופיסול ב"פריי אקדמי" שבהולנד וקולנוע באוניברסיטת תל אביב. שני בני נולדו בניו יורק, ואנחנו חיים עכשיו בארץ, בעברית. מסתבר שאני משוררת, סופרת ומתרגמת. עד כה, פרסמתי רומן:  מנענע את העץ (סדרת אתנחתא לספרות יפה, כנרת 1996) שני ספרי שירה: אליבי (תל אביב : הליקון לשירה חדשה, 2000) אותו הנהר פעמיים (תל אביב : הליקון לשירה חדשה, 2007)  וספר שירה מתורגמת: תולדות הנשמה, מבחר משירי סטיבן ספנדר (תל אביב : קשב 2007). עכשיו אני עובדת על תרגומי שיריה של אן סקסטון, שייראו אור בספר בשנה הבאה בהוצאת "קשב" של רפי וייכרט. כדי לנוח מהטֵּרוף של סקסטון אני מתרגמת  גם  את  ו.ה. אודן, הוירטואוז  החכם  והמרושע, ש- בניגוד לאן היקרה - שלט בעצמו, לפחות בכתיבה, בצורה מרשימה... ומרגיעה. תרגום אודן ייקח לי לפחות שנתיים שלוש, ואז אוציא את המבחר בספר.  התחלתי לכתוב לפני שידעתי לקרוא – הייתי משנה סיומי סיפורים שקראה לי אמי מגיל שלוש, כנראה לטובת הפי-אנדים שיאפשרו לי להרדם בלילה, ואחרכך התחלתי להמציא גם סיפורים משלי. מאחר שהתגובות של אמי טובת הלב היו מעודדות, המשכתי לענות אותה גם בהכתבת שירים שרובם ככולם היו בודאי פלגיאטים מורחבים משירי הגננוֹת. משם – עברתי לפרסומים בעתוני ילדים ובמעריב לנוער ומגיל די צעיר – 18 בערך – התחלתי לפרסם סיפורים ב"עכשיו" ושירים במוספי הספרות של העתונים היומיים.  מאז פרסמתי סיפורים, שירים ותרגומי שירה בהליקון, קשת, מאזניים, המעורר, ובמוספי הספרות של הארץ, מעריב ידיעות ודבר, כמו גם באתרים מקוונים כגון "עיין ערך שירה" של שרית שץ. בעצם התחלתי בכתיבת פרוזה, והמעבר להגדרת ה"משוררת" מתרחש בשש השנים האחרונות. לפני כן נראה לי שלכנות את עצמי משוררת זה כמו להשתמש ב"פילוסופִית" או לחילופין ב"מעשנת כבדה." מצד אחד, גדול עלי, מצד שני – נו כן...   ספגתי מספר פרסים לאחר פרסום "אליבי" – ביניהם פרס אקו"ם לשנת 2000 ופרס מפעל-הפיס לשירה 2002 . נראה אם "אותו הנהר פעמיים" יקצור פרס כלשהו. בשנים האחרונות התחלתי להשלח לפסטיבלים בינלאומיים לשירה ולפרסם בכתבי עת ובאנתולוגיות בחו"ל, ושירי תורגמו לשפות שונות - כגון אנגלית צרפתית וגרמנית, ומשונות -  כגון מקדונית, סלובקית וגאלית. אני א ו ה ב ת  לראות שיר שכתבתי בשפה שאין לי מושג איך לקרוא. זה קצת כמו לצאת לרחוב בבגדים מתקופה אחרת. ולקבל שריקות. פרסומים אחרונים בכתבי עת זרים:   Notizen zu einer Kuste (October 2007), אנתולוגיה ראשונה (!) לשירה ישראלית בשפה הגרמנית Poetry Wales (Summer 2007), כתב עת וולשי לשירה. אחד הדברים שאני אוהבת ועושה יותר ויותר, הוא לתרגם שירה.גם בזה התחלתי לעסוק רק בעשור האחרון, לאחר פרסום הרומן. המשוררים שהרביתי לתרגם הם בלייק, סווינבורן, ויליאם בטלר ייטס, ו.ה. אוֹדן, סטיבן ספנדר, דילן תומאס, אליזבט בישופּ, רוברט לוואל, ג'ון ברימן, טד יוּז, סילביה פלאת', אן סקסטון, אדריאן ריץ', דרק וולקוט, שיימוס היני, צ'רלס סימיק, אורסולה פאנתורפ', תום גאן, צ'רלס רייט, פרנץ רייט, דניס ג'ונסון, סימון ארמיטאז', לואיז גלוק. יש עוד, אבל.

מכשפות (שיר ערש) אִשָּׁה רְעֵבָה זֶה דָּבָר מַפְחִיד

 

 

מכשפות (שיר ערש)                                       

 

אִשָּׁה רְעֵבָה זֶה דָּבָר מַפְחִיד.

הִיא לֹא מַאֲכִילָה, רַק מְחַפֶּשֶׂת

מַשֶּׁהוּ לֶאֱכֹל. נִדְמֶה שֶׁהִיא מְשַׁחֶרֶת

לְטֶּרֶף. כָּל נֵתַח שֶׁבּוֹ אֵינָהּ מִתְחַלֶּקֶת                              

נִרְאֶה גָּדוֹל מִדַּי, מְדַמֵּם. זֶה הַרָעָב שֶלָּהּ,

לָטוּשׁ כּמוֹ עֵין קִיקְלוֹפּ

טְרַאח בְּאֶמְצַע הֶחָזֶה. תִּרְאוּ אוֹתָהּ                          

גּוֹרֶרֶת הַבַּיתָה לוֹבְּסְטֶר חַי, מַטְבְּעוֹת,

פִּנְקָס עִם שֵׁמוֹת, כַּרְטִיס לְאֵירוֹפָּה,

אֶת הַתַּפּוּחַ, לִנְעֹץ בּוֹ סַכִּין.

 

אִשָּׁה עִם יָדַיִם רֵיקוֹת זֶה דָּבָר מְאַיֵּם.

אִם הִיא לֹא מַחְזִיקָה בְּיָדָהּ יָד                            

רוּחַ נוֹשֵׁב מִמֶּנָּה כְּמוֹ מִנְָּקִיק,

אִיּוּם שְׁרָבִי נָקִי וּמְשֻׁנֶּה                         

רֵיחַ פֶּה שֶל דְּרָקוֹן.

הִיא בַּיִת בַּמִּדְבָּר שֶׁדַּלְתּוֹ עֲקוּרָה,

חוֹל מִשְׁתַּלֵחַ חָפְשִׁי בַּחֲדָרִים                          

מִצְטַבֵּר עַל שֵׁיִשׁ הַמִּטְבָּח, עַל הָרִצְפָּה                               

הוֹפֵך אֶת הַמִּטָּה לִדְיוּנָה.

 

אִשָּׁה לְבַד מְפַזֶּרֶת בְּבֵיתָהּ סְפָלִים רֵיקִים

וּבְדָלִים, שֶׁעַל שְׂפָתָם מֻּטְבַּעַת 
חֲתִימַת שְׂפָתוֹן. תָּמִיד יִהְיֶה מִי שֶׁיִּרְאֶה

בַּקֶּשֶׁת הָאֲדֻמָּה, הַמְּשֻׁכְפֶּלֶת בִּטְבִיעַת שְׂפָתֶיהָ   

עֶשֶׂר פְּעמִים, עֵדוּת

לַעֲזוּבָה סוֹדִית, שׁוּלַיִם מְבַצְבְּצִים

שֶׁל צֹרֶךְ גָּדוֹל.

זְהִירוּת יְלָדוֹת, יוֹשְׁבוֹת בֵּין בֻּבּוֹת

כְּמוֹ בֵּין מַקּוֹרִים, מְחַלְּקוֹת לָהֶן תֵּה:

אַל תִּהְיוּ כָּמוֹהָ.

 

 

 

 

46 תגובות

  1. מירי פליישר

    שוב ב ד י ו ק !

  2. אוי, שאת טובה. עוקבת אחרי הכתיבה שלך פה ושם. את טובה.

  3. תיזהרי, את מתחילה לכתוב בדיוק כמו סקסטון. בסוף השיר ממש שמעתי את קולה.

    • יעל גלוברמן

      חבל שאת לא מכירה את אודן, כשאני עייפה והקול שלי נעשה נמוך אפשר לשמוע גם אותו.

  4. שיר עם מסר חיובי. טוב מאוד. כן ירבו.

    • יעל גלוברמן

      תודה — אני שמחה שאת קוראת את השיר כך. כשפורסם בזמנו במעריב קיבלתי כמה תגובות זועמות ואפילו נעלבות, מסתבר שהיו נשים שקראו ב"מכשפות" אזהרה אחת-לאחת לא לחיות לבד! זה היה מטריד, משום שניסיתי להראות פה את הסטיגמה שמוצמדת עדיין לאשה-לבד, ולחדד אותה כדי שאי-אפשר יהיה להתחמק. בעקבות התגובות כתבתי אפילו שיר המשך שהבהיר את העמדה הזאת – אבל הוא לא נכנס לספר משום שהיה די גרוע

  5. מצויין לטעמי, האספנות הזו והרצון לא להיות לבד (פרשנות שלי). נדמה לי שאני עושה דבר דומה לפעמים בקולאז"ים וציורים, פיסות של חיים מפה ומשם והכל מקובץ יחד לבלאגן מאורגן אחד.תודה על השיר הנהדר! אשמור לי אותו ברשותך…

  6. אישה רעבה זה דבר מפחיד!!!
    גדול.
    להתראות טובה

  7. אוהבת מאוד.

  8. אביטל מהבלוג

    יפה.

    • יעל גלוברמן! איזה כיף שאת מפרסמת פה בבלוג. ברוכה הבאה. קראתי לאחרונה את ספרך "אליבי" ומאז השיר הפותח (על דן פגיס, על המילה והבשר) מלווה אותי כל העת. יש בך שילוב מטורף שכזה של כשרון פואטי של צייד יחד עם החיה הניצודה. ובעברית, צלילות כמו להב של סכין יחד עם חמלה ונשמה. למרות האינטליגנציה החריפה, את אף פעם לא גולשת ליבשושיות אקדמית ותמיד יודעת לרגש וזה בעיניי אחד מסודות קסמך הפואטיים. ישר כח!

  9. שיר מרגש. ברוכה הבאה לבלוגייה!!

  10. איזה שיר יפה

  11. זו לי הפעם הראשונה שאני נתקל בשירך זה. נטרפתי. את גדולה-גדולה-גדולה!!! וואיי וואיי איזה יופי. עפר לרגלייך, טורפת שלי. יוסי.

    • יעל גלוברמן

      איזו תגובה משגעת!!!
      התמסרות טוטאל. הלוואי עלי.
      את כל מה שאצוד היום במחשב אני מקדישה לך. מקווה שיהיה שלל שווה (אתמול כל מה שתפסתי היה שיר שמנמנן ועלוב, מין יונה הומיה. גם אתמול. בעצם כל השבוע לא הצלחתי לכתוב משפט שווה, יש לי כבר במחשב עדר יונים.)
      אבל שמחת אותי, בגדול. הולכת לצחצח ניבים, יעל

  12. השיר ככלל חזק מאוד
    הבית השני ענק

    • יעל גלוברמן

      מעניין לשמוע איזה חלק משיר מדבֵּר אל אנשים, בדרך כלל כל אחד אוהב משהו אחר. כשיש שיר שהחלוקה בתוכו ברורה מאוד, כמו פֹּה — ממש אחת, שתיים שלוש (נשים, מצבים, דרגות בדידות, בתי שיר) זה מפתה ממש לשאול מה הכי אהבת, רק שבדרך כלל אני מתאפקת (אני האשה מבית 4) אז תודה שסיפרת בלי שאשאל.

      גם אני בעד בית 2, שלא תחשוב 🙂

  13. איזה שיר נפלא ומדוייק.

    ותודה למירי שהפנתה.

    • יעל גלוברמן

      תודה, הר ה. האם זאת ריקי שכתבה תגובה בפוסט "לילה"?

      • ככה בונים את המוקד, ומציתים את אש הפחד הקמאית.
        ככה, בדיוק ככה, יוצרים מכשפה.
        זו המתריסה ברעבונה, בבראשיותה בצרכיה הטבעיים, בחוסר הביות שבה, היא מ- ס- ו- כ- נ-ת!
        הלבד שלה, היא נוכחות ממשית,בת לווייתה.
        לבד, אומרת אמא, זו סכנה קיומית.

        כל החללים והמרווחים, הרעב הגדול והבלתי נשלט, הטבע הפראי כולו, הם כל האיסורים והפחדים.
        ההיעדר, הוא קיום-איום ממשי, פיזי, עולם מלא, פרוץ, וככזה, הוא, הוא.
        כמו באותם ציורים ( אשר, שוב קורנליוס אשר) שאינך יודע מהו פוזיטיב ומהו נגטיב.

        והגדת לביתך. השירים אותן שרות האמהות, אותם שירי ערש( מבעיתים) עם מסרים מוצפנים, מניואל נשי, המרחיקים אישה מ" המקור" שלה, מהייחודיות, העצמיות, החוששים מהאחרת מזו שאינה מתיישרת על פי השורה, ומכוונים ילדות קטנות שלא לסטות מהלהקה, להשאר בציוץ האחיד של מקור מול מקור.
        ילדות טובות שאינן מאיימות, מלאכיות, בונות לעצמן חיים מסודרים בקן שבבית הבובות.
        ומי שנתקלת בחיה רעבה נטולת יד מכוונת וטבעת, כדאי שתרחק, כדי שלא תטרף דעתה חלילה.

        זה שיר מרגש, מצויין. תודה מירי שהבאת אותי הנה.

        • יעל גלוברמן

          זה-זה. בדיוק. הכל, כולל המיקום שנתתי בַּשֵּׁם, הן ה-מכשפות והן ה-שיר ערש(והסוגריים, אם תרשי לי…)
          תודה עמוקה, לָךְ או לךָ

          אני אוהבת לראות מה קורה לשיר אחרי שהוא יוצא מהבית, אבל עכשיו אני מרגישה שהוא גם חוזר, ומביא חבר

      • יעל גלוברמן

        טוב, לקח לי זמן להבין באיזו מירי מדובר, פשוט כי יש פה במטע מירי אחרת. לגמרי.
        ולא שהבנתי בכוחות עצמי, קיבלתי מייל. ממירי שחם, שהפנתה לכאן אנשים והנה קישור לאתר שלה בישראבלוג — למי שרוצה לקרוא תגובות על "מכשפות" כולל שיר-קונטרה גברי (שלא כל כך עושה קונטרה לשיר שלי, אבל עושה דברים מוצלחים אחרים)
        ובכלל, את האתר למי שלא מכיר, אני גלשתי שם עם שנורקל הקריאה החדש שלי מאופטיקנה עד שנשרף לי הגב

        http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48627&catcode=&year=2008&month=7&day=0&pagenum=2&catdesc=

  14. תודה (:
    תמיד מוזמנת

  15. הי יעל
    אמנם באיחור של זמן רב, אבל כזה הוא הקצב שלי. עכשו רק יצא לי לקרוא את השיר והוא ריגש אותי וטלטל. מאוד חזק ומדוייק, וכמעט אפשר להרגיש מאחוריו גם את השיניים וגם את ספלי התה הריקים וגם את הפחד והתאווה. מצויין. תודה

  16. מאוד יפה אני אקריא את זה לבן שלי כל יום!

  17. הגעתי כדרך המקרה,
    אולי אין דבר כזה
    נהניתי מאיכות הכתיבה,
    זו דוגמה לשירה עברית במיטבה,
    אפ יש עוד???

  18. אבל אישה צריכה לזהות את הרעב. הרבה פעמים אנחנו ממלאות את עצמנו בשובע של אחרים. זיהוי הרעב, והיכולת להשתמש בו כדלק מניע לפעולה – הוא השלב המכריע…

  19. אוהבת את השיר שלך יעל.
    מומלץ אצלי בשירה
    http://hamimlatsim.blogspot.com/2010/12/2312-1612.html

    אסתי כ.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ליעל גלוברמן