בננות - בלוגים / / נעלי הליכה ב ynet
כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַבִּיוֹגְרַפִיָה שֶׁלּוֹ
  • יעל גלוברמן

    נולדתי בתל אביב, במרחק שבע דקות מן המקום שבו אני גרה עכשיו. בדרך עברתי ועצרתי במקומות רחוקים יותר, כולל הולנד (שנה) וארה"ב (עשר שנים.) למדתי שנה ציור ופיסול ב"פריי אקדמי" שבהולנד וקולנוע באוניברסיטת תל אביב. שני בני נולדו בניו יורק, ואנחנו חיים עכשיו בארץ, בעברית. מסתבר שאני משוררת, סופרת ומתרגמת. עד כה, פרסמתי רומן:  מנענע את העץ (סדרת אתנחתא לספרות יפה, כנרת 1996) שני ספרי שירה: אליבי (תל אביב : הליקון לשירה חדשה, 2000) אותו הנהר פעמיים (תל אביב : הליקון לשירה חדשה, 2007)  וספר שירה מתורגמת: תולדות הנשמה, מבחר משירי סטיבן ספנדר (תל אביב : קשב 2007). עכשיו אני עובדת על תרגומי שיריה של אן סקסטון, שייראו אור בספר בשנה הבאה בהוצאת "קשב" של רפי וייכרט. כדי לנוח מהטֵּרוף של סקסטון אני מתרגמת  גם  את  ו.ה. אודן, הוירטואוז  החכם  והמרושע, ש- בניגוד לאן היקרה - שלט בעצמו, לפחות בכתיבה, בצורה מרשימה... ומרגיעה. תרגום אודן ייקח לי לפחות שנתיים שלוש, ואז אוציא את המבחר בספר.  התחלתי לכתוב לפני שידעתי לקרוא – הייתי משנה סיומי סיפורים שקראה לי אמי מגיל שלוש, כנראה לטובת הפי-אנדים שיאפשרו לי להרדם בלילה, ואחרכך התחלתי להמציא גם סיפורים משלי. מאחר שהתגובות של אמי טובת הלב היו מעודדות, המשכתי לענות אותה גם בהכתבת שירים שרובם ככולם היו בודאי פלגיאטים מורחבים משירי הגננוֹת. משם – עברתי לפרסומים בעתוני ילדים ובמעריב לנוער ומגיל די צעיר – 18 בערך – התחלתי לפרסם סיפורים ב"עכשיו" ושירים במוספי הספרות של העתונים היומיים.  מאז פרסמתי סיפורים, שירים ותרגומי שירה בהליקון, קשת, מאזניים, המעורר, ובמוספי הספרות של הארץ, מעריב ידיעות ודבר, כמו גם באתרים מקוונים כגון "עיין ערך שירה" של שרית שץ. בעצם התחלתי בכתיבת פרוזה, והמעבר להגדרת ה"משוררת" מתרחש בשש השנים האחרונות. לפני כן נראה לי שלכנות את עצמי משוררת זה כמו להשתמש ב"פילוסופִית" או לחילופין ב"מעשנת כבדה." מצד אחד, גדול עלי, מצד שני – נו כן...   ספגתי מספר פרסים לאחר פרסום "אליבי" – ביניהם פרס אקו"ם לשנת 2000 ופרס מפעל-הפיס לשירה 2002 . נראה אם "אותו הנהר פעמיים" יקצור פרס כלשהו. בשנים האחרונות התחלתי להשלח לפסטיבלים בינלאומיים לשירה ולפרסם בכתבי עת ובאנתולוגיות בחו"ל, ושירי תורגמו לשפות שונות - כגון אנגלית צרפתית וגרמנית, ומשונות -  כגון מקדונית, סלובקית וגאלית. אני א ו ה ב ת  לראות שיר שכתבתי בשפה שאין לי מושג איך לקרוא. זה קצת כמו לצאת לרחוב בבגדים מתקופה אחרת. ולקבל שריקות. פרסומים אחרונים בכתבי עת זרים:   Notizen zu einer Kuste (October 2007), אנתולוגיה ראשונה (!) לשירה ישראלית בשפה הגרמנית Poetry Wales (Summer 2007), כתב עת וולשי לשירה. אחד הדברים שאני אוהבת ועושה יותר ויותר, הוא לתרגם שירה.גם בזה התחלתי לעסוק רק בעשור האחרון, לאחר פרסום הרומן. המשוררים שהרביתי לתרגם הם בלייק, סווינבורן, ויליאם בטלר ייטס, ו.ה. אוֹדן, סטיבן ספנדר, דילן תומאס, אליזבט בישופּ, רוברט לוואל, ג'ון ברימן, טד יוּז, סילביה פלאת', אן סקסטון, אדריאן ריץ', דרק וולקוט, שיימוס היני, צ'רלס סימיק, אורסולה פאנתורפ', תום גאן, צ'רלס רייט, פרנץ רייט, דניס ג'ונסון, סימון ארמיטאז', לואיז גלוק. יש עוד, אבל.

נעלי הליכה ב ynet

 

שני שירים ב ynet  — נעלי הליכה 
                             ו- בֹּקר


ttp://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3717038,00.html

עוגיות לַמבקרים.

(אפשרות לטקילה, גם)

 

24 תגובות

  1. תמי כץ לוריא

    נהדר

  2. רק שמחה, יעל, וטקילה גם. בהצלחה במטולה ושאפו על השירים.

    • יעל גלוברמן

      אמֵן ידידי היקר. זאת התכנית.

      ראית את תמונת הנעל שהכניסו שם?…

  3. חנוך גיסר

    חשובה כל כך ומרשימה היא זריקת המעיל על עכביש הזכרונות המשפחתי.

    התרגשתי.

    • יעל גלוברמן

      באמת? שמחת אותי. שיר חדש, ואני לא יודעת עדיין אם הוא עובד — ובמה, בדיוק:)

      • חנוך גיסר

        עבורי, יעל, הוא עובד הן במישור של העלאת זכרונות דומים והתחברות אליהם והן במישור של היופי הפיוטי!

  4. אפשר לא? ישר זיהיתי, לפי הקרסול. את הולכת ובאה אתן היום לאלונה דניאל?

    http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=11323&blogID=182

  5. חני ליבנה

    הדימויים הקישורים הזרימה- מגע של זהב לך

  6. איריס קובליו

    אֲנִי רוֹצָה לִכְתֹּב שִׁיר שֶׁל שִׂמְחָה
    שֶׁיִּהְיֶה עָמֹק יוֹתֵר מִכָּל דִּבּוּר עַל עֶצֶב.
    אוּלַי הָאוֹר יִהְיֶה עָמֹק מִכְּפִי שֶׁלַּיְלָה
    הֶעֱלָה בְּדִמְיוֹנוֹ

    איזה יופי יעל. שני השירים. במיוחד השורות הללו. למה שלא תעלי אותם ישירות כאן לבלוג? הרבה יותר נוח נעים לעין ואינטימי לקרוא אותם בבננות

    • יעל גלוברמן

      תודה איריס, חשבתי שיהיה נחמד להזמין אנשים מהבלוג לויינט וגם – את השיר השני, שמתוכו את מצטטת, העליתי כבר פה בבלוג (תחת השם "מי אמש שאושר זה דבר אחר" שהפך מאז לשם מחזור השירים) אבל אולי אעלה פה את נעלי הליכה.

      ובעניין אחר: יש לפני את הספר המשובח של מוישל'ה יצחקי — ואני מאוד אוהבת את העטיפה עם הציור שלך.

  7. מירי פליישר

    שירים נפלאים .קשה לכתוב על שמחה , צריך נעליים טובות ומטען לא סמיך

  8. טובה גרטנר

    היי יעל
    מאוד אוהבת את הקצב, גם שבור וגם קצוב, אל תנסי להבין מה אמרתי… מרישה את הדבר והיפוכו שנותן לשיר מרחב
    להתראות טובה
    בהצלחה בפסטיבל

  9. סיגל בן יאיר

    נהדר יעל, בהצלחה במטולה.

  10. אני קורא לאחרונה כמבצע סקר, תחת רושם הרצאתו של רפי וייכרט לאחרונה, בהליקון, על אובדנות משוררים, שיותר משמלאה אותי בחששות מסויימים העירה בי ספקות חזקים באשר למסקנתו הגורפת מידי על מניעיהם של משוררים – ומקריאתי את שיריך אלה, אני מבקש להתחזק בדעתי שיש משוררים היודעים להיות שמחים או שתשוקתם לחיים היא הכוח המרכזי בכתיבתם.
    כך אני רוצה לפרש גם את שכתבת ב"שולחן הכתיבה" הנפלא:
    בּכָל זֹאת, הָעֶרְגָה אַחַת:
    בִּשְתֵּי יָדַיִם מִתְהַפְּכוֹת לַחְתֹּר
    קָרוֹב יוֹתֵר
    לְמַשֶהוּ בּוֹעֵר
    ורק תכונת הפולני (יליד דז'רז'ונוב)משמרת את החשש…

    • גיורא לשם

      לשמעון רוזנברג.
      למטרות סקר או לא למטרות סקר: למשוררים המתאבדים שבהם דובר לא היו מניעים, כי אם מחלות, פגיעות נפש, מולדות ולא מולדות.
      לשמחה או לאי-שמחה לא היה קשר להתאבדות. אן סקסטון היתה אשה שמחה, וגם רנדל ג'ארל, אם למנות מעטים.

      • תודה על תגובתך
        אני מקווה שהיא מבוססת. אמנם איני פסיכולוג, וגם לא ידוע לי שפסיכולוגים או פסיכיאטרים פגשו וערכו אנליזה לכל המשוררים שהתאבדו או לאחוז מייצג שלהם ומכל מקום איני מקבל, עד שיוכח לי אחרת, את הטענה שאובדנות היא מחלת נפש או פגיעות נפש. אמנם מצד שני סביר להניח, כדבריך, שאין קשר בין שמחה/אי שמחה לאובדנות. אבל במשוררים שמנה וייכרט הדכאון ומשאלת המוות – ולא שמחה – בלטה בשירים שציטט. ואין אני יכול ללמוד אלא (כמוהו) ממה שקוראות עיני בשירים.

  11. יעל,
    אהבתי את התצלום המלווה את השירים בynet ובחרתי להניח אותו במרכז שולחן העבודה. הגשם הוא רהיט נפלא, לטעמי, מלבד בימים של דורותי פרקר, בם איננו מתנגן.
    רינה

    • יעל גלוברמן

      נעלת את הנעלים האלה ויצאת להליכה ארוכה, אני רואה — בשירים אחרים 🙂

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ליעל גלוברמן