רן יגיל
  • רן יגיל

    סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987) <שירים> מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988) ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996) ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) <נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל> סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001) נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) <רומן סמי ביוגרפי על חייו של המשורר המקולל נח שטרן>  הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006) אני ואפסי רומן  (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008) עריכה: הצעיף האדום / יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997) בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף ירון אביטוב> טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) <בשיתוף ירון אביטוב> הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות  

מֶלֶךְ-נַעַר. על דמות הצעיר בפרוזה של משה שמיר

מֶלֶך-נַעַר על דמות הצעיר הנצחי בפרוזה של משה שמיר והערה נוספת באשר לסופי הרומנים קשה מאוד לדבר על סופר אהוב שמלווה אותך כל כך הרבה שנים. נכון, אפשר להכין הרצאה מלומדת, ולחזור ולקרוא בספרים מאל"ף ועד תי"ו ולחפש לומר משהו מעיר ומאיר וחכם. אך אפשר גם לדבר מתוך הלב ומתוך הזיכרון, שהרי זה מה שאנחנו לוקחים אִתנו מרומן גדול: את ...

קרא עוד »

שיישכח הכול ממני שתישאר שמחה. על משה בן-שאול

שיישכח הכול ממני, שתישאר שִׂמחה – על שירת משה בן-שאול   משה בן-שאול ז"ל (2007-1930) הוא אחד המשוררים הישראלים הבודדים ואולי היחיד שבהם, שאימץ לו דמות שירית, שהיא מעין חוץ ופנים שלו עצמו. עם הדמות הזאת – ה"אני" שלו על כל חלקיו – הוא ניהל דיאלוג חמקני, לעיתים רוגזני, לעיתים אוהב. למעשה, בן-שאול עטה גלימה שקופה בשם אָדָם פּוֹלוֹ, ומבחינה ...

קרא עוד »

קָדֵשׁ

קָדֵשׁ   קָדֵשׁ חצוי, אבל ריקי כבר לא! נשאלת השאלה למה קדש חצוי? כי כבר אין לו מה לומר לה ואין לה מה לומר לו.    קדש חצוי. הוא רוכב על האופנוע שלו, יאווה, צ"כי חורק, על פני רחובות תל אביב, מעלה שובל עשן. והיא מאחוריו בחיפושית שלה נוסעת. הם חוזרים ביחד מבית העסק המשותף שלהם.    קדש חצוי, אך ...

קרא עוד »

"אני ואפסי" 3 – פרק שלישי מרומן

  3. "Riders on the storm Riders on the storm Into this house were born Into this world were thrown Like a dog without a bone An actor out alone Riders on the storm…"    ("אני ואפסי" ולהקת "Black Rotten Plums" שרים בעיבוד פאנק שיר של ג"ים מוריסון האגדי, בהופעה חיה במועדון "The End" בלונדון).      אני יושב עכשיו ...

קרא עוד »

מונולוג של בַּת

מונולוג של בַּת   כשיוֹמין יושב באמבט הלבן שקצותיו משחירים וצינורותיו מעלים חֶלֶד, באה ומתגנבת אליו בבואתה של שרה. הוא חופן את שפופרת האמבטיה בשתי כפות ידיו כחפץ יקר. היא מקפידה בהופעתה, נחשפת חלק אַחַר חלק, ולבסוף מתגלה לפניו במלואה, כשהיא שעונה על הקיר, עוטה כתונת לילה ורודה. כפות רגליה הגרמיות, השזורות ורידים בּלטניים, משולחות קדימה ברישול בשל החום המהביל ...

קרא עוד »

שקט בשדה לבן – על סיפוריו של יעקב שטיינברג

  שֶׁקֶט בשדה לבן   על סיפוריו הקצרים של יעקב שטיינברג   יעקב שטיינברג נולד ב-1887 בשדה לבן (בֶּלָאיָה צֶרְקוֹב). כל רוסי יאמר לך כי פירוש הצירוף הוא: "הכנסייה הלבנה", אבל האם יגורו יהודים במקום עם שם נורא כזה? כנסייה? ועוד לבנה? ולכן הם עיוותו את שם המקום וכינוהו: "שדה לבן", והמלגלגים על כך קראו לו "שוורְצֶע טומאֶה", כלומר, "הטומאה ...

קרא עוד »

ברית עולם

      ברית עולם   1. זה התחיל ביום שישי בערב ב"קפה קליפורניה" בזכרון יעקב, שלוש דקות הליכה בדיוק מהבית של שרה אהרנסון, שרה גיבורת ניל"י. מלי, בעלת הקפה, הזמינה את כל החבר"ה לערב שירה בציבור. כולם שתו יין ואכלו גבינות. למרות החום, הייתה בריזה טובה על הטרסה ובשולחן המרובע, העמוס מכל טוב, ישבו מיכאל דדיאשווילי ואהובתו רעיה, עופר ...

קרא עוד »

ענן הבַּלְשָׁן

  ענן הבַּלְשָׁן   ענן לימד בבית הספר העל-יסודי כעשרים וחמש שנה לשון עברית וספרות יפה. בשנה העשרים ושלוש להוראתו הוא חטף התמוטטות עצבים קלה בזמן טיול לגליל ואושפז בבית החולים, משם נלקח לביתו וחזר רק כעבור חודשיים ללמד פיעל פועל והתפעל דגש בעי"ן הפועל חוק ברזל ו"המתמיד" לחיים נחמן ביאליק.    שנה אחר כך, בלהט עצביו בחצר המשחקים, הוא ...

קרא עוד »

רואה וזוכרת ה-כול. על רומן אחד של יעל ישראל

רואה וזוכרת ה-כול   על רומן אחד של יעל ישראל והערה על שתי סופרות אחרות   יופיו של הספר "רואות מכאן את כל העולם" (הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה, סדרת הכבשה השחורה, 1997) נעוץ ביכולת הזיכרון של המספרת, שזוכרת פרטים וניואנסים מן הילדות בתל אביב של שנות השבעים. זמן ומקום ספציפיים מאוד. הפרטים, המדויקים להפליא, עומדים על מקום התפר שבין הזיכרון ...

קרא עוד »

"אני ואפסי" 2 – פרק שני מרומן

  2. "אנשים הם כמו צדפה/ הם קשים בחוץ/ הנה גע בקליפה,/ אם שלך חזקה/ לא יקרה דבר/ רק התנגשות/ איש מזה לא ימות.// עמוק בפנים אנשים כמו צדפה/ רכים, ענוגים,/ מי שנוגעים לו בַּתוך/ עלול להיפגע,/ אנשים שקולים קוראים לזה/ נקודת תורפה." (מתוך הפזמון "אנשים כמו צדפה", מבצעים להקת הפאנק "הכרבולות", סולנית "אני ואפסי").      "תיכנסי, תיכנסי," לחשתי ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל