רן יגיל
  • רן יגיל

    סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987) <שירים> מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988) ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996) ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) <נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל> סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001) נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) <רומן סמי ביוגרפי על חייו של המשורר המקולל נח שטרן>  הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006) אני ואפסי רומן  (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008) עריכה: הצעיף האדום / יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997) בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף ירון אביטוב> טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) <בשיתוף ירון אביטוב> הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות  

סוף הקומדיה

סוף הקומדיה   לאבי, גדי יגיל   הבדרן הידק את מעיל העור שלו באזור הצווארון והניח את הסיגר על גדר האבן. פניו החדודים רחרחו את אוויר הבוקר הקר. בידו האחרת תמך בכובע הבורסלינו שחבש לראשו.    "לא לשכוח לקחת את הסיגר כשאני יוצא."    הוא מיהר ונכנס אל הפואיֶה של בית החולים איכילוב. ליד המזנון, לפני הכניסה למעליות, במקום בו ...

קרא עוד »

טושקו והרשקו

טושקו והרשקו     ישראל 1983   באותן השנים הייתי מתופף קטן ומוגבל. הייתי חלק מצוות של שלושה נגנים שליוו בדרן נודע על בימות הארץ. בחלק הראשון של המופע הופיע טומי דיאבולו בקטעי קסמים ואילוף חיות, ובחלק השני הופענו אנחנו. לקראת סוף החלק הראשון של המופע, הייתי מרכיב את מערכת התופים במהירות על הבמה. זאת עשיתי במיומנות רבה, המיומנות היחידה ...

קרא עוד »

באחד, ספר עקיבא

    באחד, ספר עקיבא   עוד מעט יבואו קלגסין שלרומי שוב ליקח אותי. פניי נשואות אל תקרת האבן ובגדיי צואין. לאורך גבי נתנו שרטת בעור, והפכה זו פצע שותת. מסרקות ברזל שלהם כבערה. וכמעט-קט בגדיי ניקחו, אלא שעליי הם ומקורעין. תמול חלמתי פשיטות שלמֶי-בור. באר ירקרוקת. מלבנות התבואה שבין הזיתים. כל אילן דמותו כזקן ונשוא-פנים. עד שלא נתעוררתי, לא ...

קרא עוד »

הסוודר והחמור

הסוודר והחמור   לזכר סבי, משה חורגל – שחקן   בערבים היה יוצא לטיול בן עשרים דקות. הרופאים ציוו עליו, בגלל הלב. בתחילת החורף היה כבר קריר לשק עצמות שכמותו, ובשל כך היה לובש סוודר, צעקני משהו. תמיד תלוי היה, קיץ וחורף, על קולב סמוך לדלת הכניסה.    עשרים שנה לפני כן עזב את "המטאטא" בשל סכסוך, הוא היה בן ...

קרא עוד »

אזוב ועצבת

  רן יגיל   אזוב ועצבת     בעיה ראשונה: הכותל ניצב ברחוב לואי פסטר ליד פאב המגדלור. בעיה טופוגרפית. בעיה נוספת היא החום הכבד השורר במדינה הזאת בחודשי הקיץ. אוגוסט זה חודש שבו מוחך מתייבש לחלוטין. עד כדי כך מתייבש שאינך זוכר כלל ששנה שעברה היה אותו דבר כמו עכשיו, ובהווה אתה אומר לעצמך כל הזמן: "אוגוסט כזה עוד ...

קרא עוד »

תורה קלי קלות

  תורה קלי קלות   רן יגיל   מספרים שכאשר הרב היה עולה לתורה ביום השבת, הייתה נופלת על כולם יראת הכבוד, בעיקר על הילדים ועל הנערים. קולו העמוק, כאשר היה אומר, "ברכו את ה' המבורך", היה מהלך מקצה האולם ועד קצהו, ומבטו הנוקב, די היה בו בכדי להקפיא בשר ודם על עומדו. האברכים היו קמים בפניו לא מפאת כבודו, ...

קרא עוד »

בעל הטור

    רן יגיל בעל הטור   הגרפומנים עטים עליי, הם מקיפים אותי מכל עבר. כל אחד מהם דוחף לי ערימת גיליונות בשורות קצוצות, מלאה בכתב ידו הלא קריא או מוקלדת במחשב עם תיקונים לאלפים. הם מרשרשים בדפים. ערימה של דפים עומדת אותי לכסות. להיות או להיות. אני מתעורר.    אבל אין זה הוגן להתחיל כך את הסיפור. לא מדובר ...

קרא עוד »

הלחשן

  הלחשן   1.                       בסוף שנות החמישים עבד בתיאטרון "מסך" – סמוך לסגירתו – יהודי מזרוחניק אחד, שומר מצוות, שנתפס לציונות ועלה לארץ עוד לפני המלחמה, ומקצועו – לחשן. כששימש כש"ץ בבית הכנסת באודסה היה אומר את התפילות במין רהיטות לחשנית, עד שאפילו הנשים בעזרה יכלו לשמוע את הלחישה. למרות חלישות קולו, הייתה לדוד טננבוים דיקציה מעולה שחיפתה על ...

קרא עוד »

גברת טְרָכֶאוֹסְטוֹמִי

    רץ כמטורף במסדרונות איכילוב, פעם שלישית היום, ובאותו עניין. צריך לשים לזה סוף. מה יהיה עם הילדה הזאת. הוא הרגיש כבד מאוד. מאז שקיבל את טיפול-נמרץ-ילדים אין לו יום ואין לו לילה. אולי היה צריך לסרב לקידום הזה. חללים כאלה רחבים. לא הספיק להוריד את נעלי הניילון המוקיוניות של חדרי הניתוח ואת כובע האמבטיה עם הגומי. החלוק הכחול ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל