רן יגיל
  • רן יגיל

    סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987) <שירים> מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988) ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996) ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) <נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל> סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001) נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) <רומן סמי ביוגרפי על חייו של המשורר המקולל נח שטרן>  הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006) אני ואפסי רומן  (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008) עריכה: הצעיף האדום / יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997) בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף ירון אביטוב> טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) <בשיתוף ירון אביטוב> הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות  

רואה וזוכרת ה-כול. על רומן אחד של יעל ישראל

רואה וזוכרת ה-כול   על רומן אחד של יעל ישראל והערה על שתי סופרות אחרות   יופיו של הספר "רואות מכאן את כל העולם" (הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה, סדרת הכבשה השחורה, 1997) נעוץ ביכולת הזיכרון של המספרת, שזוכרת פרטים וניואנסים מן הילדות בתל אביב של שנות השבעים. זמן ומקום ספציפיים מאוד. הפרטים, המדויקים להפליא, עומדים על מקום התפר שבין הזיכרון ...

קרא עוד »

"אני ואפסי" 2 – פרק שני מרומן

  2. "אנשים הם כמו צדפה/ הם קשים בחוץ/ הנה גע בקליפה,/ אם שלך חזקה/ לא יקרה דבר/ רק התנגשות/ איש מזה לא ימות.// עמוק בפנים אנשים כמו צדפה/ רכים, ענוגים,/ מי שנוגעים לו בַּתוך/ עלול להיפגע,/ אנשים שקולים קוראים לזה/ נקודת תורפה." (מתוך הפזמון "אנשים כמו צדפה", מבצעים להקת הפאנק "הכרבולות", סולנית "אני ואפסי").      "תיכנסי, תיכנסי," לחשתי ...

קרא עוד »

אשתורת והתקשורת – על רומן אחד של לאה איני

  אשתורת והתקשורת   על רומן אחד של לאה איני (וקצת על ספריה האחרים)        הרומן "אשתורת" (זמורה-ביתן, עמודים לספרות עברית, 1999) של לאה איני – נראה שהשם הוא שילוב של שתי אלות כנעניות: אֲשֵׁרָה, אלת האושר והפריון, ועשתורת, אלת התשוקה והמין – הוא בכלל רומן עכשווי, העוסק בתקופתנו, על איש תקשורת ישראלי ועל הסובב אותו. חייו – מלבַר ...

קרא עוד »

"אני ואפסי" 1 – פרק ראשון מרומן

  אני ואפסי   1. "יושבת לה במיטה/ מתקנת את הקסדה של הטוסטוס./ על הקיר ממול/ תלוי פוסטר אדום של מרקס/ עם עגיל.// איילת מעולם לא עבדה בחייה, איילת מעולם לא עבדה בחייה,/ אבל היא יודעת/ שירי פועלים רוסיים,/ אבל היא יודעת את האינטרנציונל/ לזמזם בלי מילים.// פוסטרים תלויים/ לאורך כל החדר,/ גיטרה שבורה/ תלויה על הקיר,/ בפינה תקליט של ...

קרא עוד »

ספר לאדם אחד. על הסופר יצחק אוורבוך אורפז

  ספר לאדם אחד – מונוגרפיה על הסופר יצחק אוֶרבּוך-אורפז   פרולוג   אני נפגש עם יצחק אוורבוך-אורפז בקפה "לנדוור". הוא מתיישב קרוב לזכוכית, סמוך לדלת הכניסה. "תמיד חיפשתי חלון," הוא אומר, "להסתכל מי בא, לראות מי עובר ולברוח אם ארגיש צורך ללכת מכאן." אני חושב על האישה הגדולה, האם הענקית, המופיעה כמוטיב חוזר בסיפורים הקצרים, בנובלות וברומנים שלו. זו ...

קרא עוד »

כנס

כֶּנֶס   מוקדש  לאמי, בלהה יגיל   אני יורד במדרגות האבן אל הרחוב הקר. אני יורד במדרגות האבן אל הרחוב הקר. אני יורד במדרגות האבן והקור טופח על פניי. אדים של חום עולים מפי, או שמא זה עשן סיגריה. בזמן האחרון אני עצבני מאוד. דצמבר קַרְלִי. אני פוסע ברחוב המפויח. מוניות צהובות מהבהבות באורות קלושים על פני הכבישים. אני יוצא ...

קרא עוד »

שבע נשים בעקבות מְסַפֵּר. על הפרוזה של דוד שיץ

שבע נשים בעקבות מְסַפֵּר על הפרוזה היפה של דוד שיץ   מי זוכר היום את הסופר דוד שיץ? נראה כי שמו נעלם מן השיח הספרותי. אני זוכר. ואני מקווה שגם קוראים נוספים. שיץ הוא אחד הסופרים שגרמו לי, אֵי שָׁם באמצע שנות השמונים של המאה הקודמת, להתאהב ב"מחלה" הזו שנקראת ספרות. קשה לתאר את הריגוש שהיה אוחז בי עם צאת ...

קרא עוד »

אוטוביוגרפיה (סיפור)

אוטוביוגרפיה (סיפור)   אני מתחבא במכולת של סולומון כבר חמישה חודשים. אני עושה כאן הכול: סוחב סלים, מתקתק חשבונות, מסדר סחורות, מתדיין עם ספקים, הולך למנהל החשבונות, מפטפט עם לקוחות. אף אחד כאן לא הוגה את השם שלי נכון. כולם, אבל כו-לם מסרסים את השם הקצר שלי. שמי רני. שתי הברות אַה-אִי.    גברת הוכבּרג מגוטליבּ 3 מקפידה לקרוא לי ...

קרא עוד »

סיפור של יום שני – השמטקעלע

סיפור של יום שני       (שיר של יום שני. היום יום שני בשבת, שבו היו הלוויים אומרים בבית המקדש: סובו ציון והקיפוה. סִפרו מגדליה. שיתו ליבכם לחילה, פסגו ארמנותיה, למען תספרו לדור אחרון: כי זה אלוהים אלוהינו עולם ועד, הוא ינהגנו על מות. תהלים מ"ח)       השְמַטְקֶעלֶע       לא הלך לי. פשוט ככה. זה ...

קרא עוד »

הַבֵּן

אבא היה ישן אצלנו. באותן השנים הוא כבר לא זכר דבר. היה נוהג לספר את אותו הסיפור שוב ושוב במרווחי זמן של רבע שעה, עשרים דקות. הוא היה אוכל הרבה, באמצע הלילה היה מקיץ וניגש אליי.    "קוּם!" הוא היה אומר. הייתי פוקח את עיניי. חושך מסביב. אחר כך הייתי מושיט יד ומדליק את מנורת הלילה. הוא היה לבוש שם ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל