רן יגיל
סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987). שירים: מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988), ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996), ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל, סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001). נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006)
אני ואפסי רומן (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008). עריכה: הצעיף האדום /
יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997). בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף
ירון אביטוב
טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) בשיתוף ירון אביטוב. הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב
רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות
רן יגיל סופר ועורך
.png)
קצת נוסטלגיה. לפני שמיכל הציעה את הפינה "שיר עם הארה", שבה אני נותן אינטרפרטציה סוציו-ספרותית לשירה או לפזמונאות, הייתה לי ב"מעריב" פינה צנועה בשם "שיר והערה" במשך כמה שנים, שבה נתתי קומנטציה על שיר מדי שבוע. אני מביא אותה כעת כאן ברצף. לא נגענו. רן יגיל.
יפה מאוד השיר ויפים דבריך רני
חנה, תודה לך על הדברים האלה ותודה לך שאת עוקבת אחר "שיר והערה". באמת שיר אישי, רגיש ויפה של נוית בראל, שמאז רק הלכה והתפתחה הן כמסאית והן כמשוררת. חנה, הדיאלוג איתך הוא ברכה ואני זכיתי בה. וכל הספקנים למיניהם והציניים מוזמנים להרים גבה. יום נפלא. רני.
אכן שיר יפה וספר מבטיח. הבא שלה בדרך.
כן אמיר, אני מאוד מאמין בכִשרונה כמשוררת. תודה על התגובה, רני.
שיר יפה מאד. נוגע בתסכול המוכר, הנורא
איריס, תודה לך על התגובה היפה והכנה. אני מקווה שנוית תראה את זה. רני
זה שיר נהדר רן, וגם ההערה שלך. אתה יודע, חשבתי, אולי הדיבור הזה יכול להתבטא גם כלפי ילד, למרות שאתה לא 'מכשיר ילד שיהיה מותר כמו סיגריה', ולפיכך לא 'ילדי' בכלל. אבל למה לא בעצם. הבתים הראשונים הזכירו לי דיבור על ילד, אם כי גברים הם בדרך כלל ילדים, כך שאין סתירה.
ומכיון שאני כרגע במצב רוח נוסטלגי ופגיע במיוחד אני מחלקת איתך מתנה, אם תדבר אליך (אני מקשיבה לו בפעם האלף נכון לעכשיו: http://www.youtube.com/watch?v=GPKgsd4BzMQ&feature=player_embedded
איזה יופי! אנני לנקוס המצוינת. תודה על הלינק. כן, החיים הם לא מאבק או מלחמה. אפילו לא במובן המטאפורי. החיים הם סוג של שיח. מלבד זאת, אני מאחל לך להיות רק שמחה, נוסטלגי זה טוב, אך לא פגיע. דברי איתי, אולי ניפגש בשישי הקרוב, אם תוכלי. אני מקווה שנוית תראה את תגובתך היפה. רני.
אני בעד להיפגש, אני יודעת שאני אומרת את זה מיליון שנה אבל בכל פעם צץ קרצוץ אחר שמונע ממני. אינשללה בשישי הקרוב.
ורני, אתה מעלה פרוזה משלך, אני לא מגיבה משום שאין לי זמן לקרוא פרוזה ברשת. ממש אין לי זמן אפילו בכדי לכתוב. ויש בי תשוקה חנוקה לכתוב.
אז אני מסבירה לך מדוע אני מגיבה פה ושם לשירים שאתה מעלה, שאותם קל מאוד לקרוא, ומדוע דווקא לפרוזה שלך אינני מגיבה. בכל אופן, כשירווח, אם ירווח לי בזמן, אני אקרא גם את הפרוזה שלך, כפי שהייתי עושה בזמנים אחרים.
יודית, מעולה. יש הרבה על מה לדבר בענייני ספרות. רני
רני אתה הולך להתפלא על הפרשנות שלי.
ברוח הביקורת על הטרדה מינית חוזרת ונשנית מצד גברים תוקפנים אני קוראת את השיר באורח פוס-פוסטי
ולאמר שהמשוררת יכולה היתה לעשות כל זאת
אבל איננה מורשית , כי אסור לכפות משהו טוטאלי על אהוב,אהובה,או מושא תשוקה. פשוט לא מורשים!ואם היא חוותה אי פעם השתלטות שכזו,היא מבינה את חומרתה,עם כל האהבה . כאן אני מתקשאת כמעה עם פשרנותה של יודית כי גם עם ילדינו אנחנו אמורים…לא לזלול אותם לשובעה…
ואפילו לחתול יש רצונות משלו ואיננו מוכן להתבשל כריבה טעימה עבור אף אחד.
תגובה מעניינת. רני
נתבקשתי על ידי המשוררת לכתוב שהשיר הוא לא על הטרדה מינית, הוא כמובן שיר אהבה כפי שכתבתי בהערתי. חלילה שלא יתפרש כאילו מדובר בשיר על הטרדה מינית. מובן שכל קורא יכול לתת אינטרפרטציה משלו לשיר, זה לגטימי, אבל אנו מבקשים להבהיר שלא לכך כיוונה נוית בראל בכותבה את השיר דלעיל. רני
רן הי,
אני הייתי קורא "ולא הייתה לי רשות" לא כאילו גורם חיצוני (האהוב) אינו מרשה לי, אלא אני עצמי רואה את עצמי כמי שאין לה רשות; הסיבות לחוסר הרשות נעוצות בי ולא בזולתי. לפי זאת, יש לראות את המשוררת כבעלת יכולת אינסופית להעניק אך היא מונעת מעצמה מלממש יכולת עצומה זו שבקרבה. הטעמים לכך שהמשוררת רואה עצמה כחסרת רשות יכולים להיות מטאפיזיים ואחרים (אולי בשל החשש שעם המימוש התשוקה להעניק עצמה עתידה להתפוגג; ואולי בשל החשש שעצם המימוש יפגום ביופי ובעוצמה המאפיינים את המשוררת בעת הכתיבה; ואולי הטלת המגבלה משמרת (בפקטין…) את הרצון האינסופי להעניק). מכול מקום, מניעת המימוש ע"י המשוררת עצמה מעניקה משנה תוקף לרצון האינסופי להעניק ואולי אף תורמת להנצחתו.
ניסיתי את כוחי בפרשנות.
שיר יפה על התחושה העצומה בדבר הרצון האינסופי להעניק (ובדבר הרצון להנציחו).
ד"ש — צדוק
צדוק, זאת קריאה מעניינת מאוד בשיר. תודה לך. נדבר לקראת סוף השבוע. משמע, בסופו של דבר, הכול או הרוב תלוי בנו וחוזר אלינו. רני
אני חושב שמה שיפה בשיר זה שהוא 'ממוקד מטרה'. הוא מדויק, הוא יודע את מה שהוא רוצה לומר, עושה את זה באבחה אחת, בלי מטאפורות מבולבלות או לא שייכות, אלא בדיוק וביופי רב. נוית היא אחת מהמשוררות הצעירות הטובות בזמננו.