רן יגיל
סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987). שירים: מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988), ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996), ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל, סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001). נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006)
אני ואפסי רומן (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008). עריכה: הצעיף האדום /
יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997). בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף
ירון אביטוב
טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) בשיתוף ירון אביטוב. הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב
רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות
רן יגיל סופר ועורך
>>
מן הבתים האחדים אשר למולי הבחנתי באנשים בודדים. משפחות החיות יחדיו. דמויות זעות ונבלעות בתוך האפלה. פרצופים אחדים מתגודדים בחפשם אחר מחסה מן הקור, או שמא אולי, משתאים כמותי, מתבוננים על הרחוב השמם. מתפלאים.
ברגע זה, היה מן המובן הדתי בעיניי, המיסטי, ואט אט התפשטה בגופי התחושה הנדירה שאין בידיי המילים לתאר כאן, וצצו, כמו עלו מתוכי, שורות אחדות משירו של לאונרד כהן דלעיל.<< והינה בסוף פסקה זו אני נזכר במוצרט: במקום שבו נגמרים המילים שם מתחילה המוסיקה." יחזקל נפשי האציל, נפש של משורר, אדם שלא נותן לאינדוקציה המדעית לקלקל את המופלא. המיסטי. וכפי שהתחלתי: אציל מארח בבלוג שלו אציל. נאמנכם
יגאל, תודה על תגובה. אנא, צור קשר. רני.
ממש טוב. תבורך על הבלוגים שלך ועל כל מה שאתה עושה לקידום השירה העברית ויוצריה
צהרים טובים,
בחרתי לפנות אליך דווקא לפוסט הזה כיון שהוא מתייחס לשניים שאני מאד אוהבת – יחזקאל נפשי ולאונרד כהן.
שמי ענבל כהנסקי,
וממש לאחרונה יצא ספר בכוריי שיריי בהוצאת כרמל. שמו פִּרְאי היום.
מאד אשמח אם תוכל לשלוח לי למייל belibalic@gmil.com
את כתובתך כדי שאוכל לשלוח לך עותק של הספר.
הבנתי שאחד מחברך הוא אבי אליאס. אודה לך מאד אם תוכל לשלוח לי, ברשותו כמובן, גם את כתובתו. כדי שאוכל לשלוח גם לו עותק של הספר.
לא קראתי את ספרך אבל יש משהו צורם בהתנהלות שלך. בתור מי שמעידה על עצמה שהיא מאוד אוהבת את נפשי וכהן, מה יש לך לתרום לדיון? לאמר עליהם? מדוע את מזכירה אותם ומדברת רק על ספרך?
האם יש לך משהו לאמר עליהם על יצירתם?
האם הם סוג של תירוץ מוזר להגיע למר יגיל על מנת שיקדם את ספרך?
יחסי ציבור הם לא בושה ולא חטא, מדוע להסתיר אותם תחת מילים מכובסות? לא יותר פשוט להגיד: רן אולי תקרא את הספר שלי ותכתוב עליו מילה טובה?
אנא שלחי לי את הספר לקרליבך 2, תל אביב, בית מעריב, לידי רן יגיל, סגנון. תודה על התגובה. רני
והשאלה השאלתית: למה פתחו לה כאן בלוג? לא חסרים משוררים גרפומנים במטע?
רציתי רק להעיר שלאור מקרה נבות. לא יהיו עוד תגובות עולבניות בבלוג שלי כלפי אחרים באופן מחפיר ובעילום שם. כל תגובה מן הסוג הזה פשוט תימחק. דיון מנומק ומנומס בבקשה. לא התגוללויות. שבענו מזה. רני.