רן יגיל סופר ועורך
נקישות ורמזי אור
מדינת ישראל נגד נֹחַ שטרן
נקישה 3
שיחה קצרה שהתקיימה בין עורך-הדין נחום קלר ונֹחַ שטרן בכניסה לבית המשפט, 14.2.1954.
"מר קלר, אני מבקש ממך ממך לטעון כאן בעניין התגוננות."
"מי יכול לקנות סיפור כזה, מר שטרן, התגוננות."
"מר קלר, דע לך, אני לא בלתי שפוי, כפי שאתם מגדירים זאת בלשון הנפתלת שלכם."
"איש לא אמר זאת. אני רק רוצה לעשות את הדבר הטוב ביותר בשבילך."
"אם אתה רוצה לעזור לי, אתה תטען להתגוננות, והשם יהיה בעזרי."
"אולי בכל זאת תלך לעשות בדיקה פסיכיאטרית, מר שטרן?"
"אין לי כסף לזה."
"ההוצאות יחולו על ראש התביעה. יש לי הבטחה לזה. מה יותר טוב – כלא?"
"דע לך מר קלר, עכשיו כשאני במעצר עד תום הליכי המשפט, אני לא שומע נקישות בכלל, וגם רמזי אור אינם פוקדים את תקרת החדר."
"כרצונך, מר שטרן. אינני רשאי לפעול כנגד רצונך."
(שתיקה)
"טוב, אלך להיבדק, אבל בכמה תנאים: קודם כול התביעה, כלומר המדינה, משלמת עבור הבדיקה, זוהי התחלה טובה. עניין נוסף הוא זמן הבדיקה. אני לא רוצה להפוך להיות אובייקט לניסוי. בכלל, אינני מאמין בדברים כאלה. אני מאמין בכוחו של האל. זה לא בשבילי. אני רוצה שבדיקות הרופאים תיגמרנה כמה שיותר מהר, נאמר חודש, זה מספיק, אינני עכבר במעבדה, ואז ברצוני לחדש את המשפט תכף ומייד. ועניין אחרון, תוצאות הבדיקה תימסרנה רק לך ולי. אנו נחליט אם ברצוננו להשתמש בתוצאות, בית המשפט לא יסיק שום מסקנות מעצם הבדיקה. מה אתה אומר מר קלר?"
"זה ממש לפעול כשיד אחת קשורה מאחור, מר שטרן, אבל אני יכול לנסות אצל השופט."
נקישה 4
פסק הדין – הנאשם הודה שהנקישות ורמזי-האור החוזרים והנשנים ברשימות הנ"ל היו חוויותיו האישיות – הוא שמע בחדרו את הנקישות וראה את תנודות האור וייחס אותן למקור על-טבעי ועל-אנושי. הוא הודה שהתחיל לרשום את הנקישות ורמזי-האור יחד עם המחשבות שחשב מדי פעם ברגע הופעתם, כדי לעמוד על משמעותם. כן הודה הנאשם שהוא פחד מנחשים בתור שליחי עונש מגבוה. עוד טען הנאשם, כי הוא רואה בתפוחי-הזהב המצויים בארץ ישראל גלגול של התפוח מן החטא הקדמון, אם הובן הדבר כדבעי. הנאשם טען כי פעם לפני שנים תפוחי-הזהב חייכו אליו בשמש, בפרדס. יחד עם זאת טען הנאשם שרצה להשתמש בכל התופעות הנ"ל בתור "אפקטים" בחיבור ספרותי, לשם ביטוי דברים תת-הכרתיים בסיפורו. נושא הסיפור לפי טענתו היה "משולש" של שני גברים ואישה בקיבוץ, שאחד מהם הורג את חברו על רקע של קנאה. את כל עלילת הרצח המופיעה ברשימות הנ"ל הוא מייחס לסיפור וטוען שעיקר הרשימות הנ"ל היו רשימות חטף. הוא מכנה אותם בלעז (Jottings) לקראת כתיבת סיפור.
מובן שטענה זו של הנאשם לא עמדה בחקירת שתי וערב. הנאשם נאלץ להודות כי במקומות רבים מופיעה עלילת הרצח בהמשך ישיר ורצוף עם ענייניו הפרטיים ובהֶדְבֵּק בלתי נפרד מהם. כך נאלץ הנאשם להודות שבמקומות חשובים אין ביכולתו להסביר את רישומיו כלל על יסוד גרסתו, ואינו יכול להבחין כלל בעצמו בין נושא "הסיפור" וחוויותיו האישיות. אחרי שמיעת עדותו של הנאשם ברור שכל עניין הסיפור ה"משלוש" לא היה ולא נברא, ושגרסת הנאשם – שהרוצח ברשימות אלה אינו אלא גיבור סיפורו המדומה – בשקר יסודה.
רמז אור 3
מתוך דבריו של עורך הדין יוסף האזרחי, הקטיגור במשפטו של נֹחַ שטרן. "חבר, נח שטרן היה פסיכי, מאותם האמנים שלא עושים עצמם משוגעים לשם החצנה של מוזרות וייחוד, הוא באמת היה בן אדם עם בעיות נפשיות קשות. אני לא פסיכיאטר ולא מומחה לעניין, אבל יכולת לראות משיחה אחת איתו שמשהו לא כשורה. יתר-על-כן, שטרן היה מטעה אותך: לרגעים היה שפוי וסדור במחשבותיו, מלומד מאוד, איש ספר; ולעתים דיבר כמו תינוק דפקטיבי, בלי מילות חיבור או מילות יחס, כביכול מתוך איזה קוד או צו אלוהי".
החושך כבר קנה את מושבו בתוך הווילה הקטנה שבה ישבנו, בשיכון דן. יוסף האזרחי, איש לבן-שיער ולבן-זקן, בעל עיניים כחולות מימיות, הלך והשחיר מעבר לשולחן, סביבו ספרייה משפטית ענפה. הבטתי סביב.
"אתה מתעניין בספרות משפטית? אה, הנח לזה, אתה הישאר לך בתחום הבלטריסטיקה, נראה לי שזה יותר מתאים לך. בינינו," הוא שלח יד גרומה שהשחירה אל מנורת שולחן מאוהלת בסגנון ישן ומשך חוט שנשתלשל ממנה, ואור נדלק. האור האיר את פניו חלקית, כיוון שהאלומה המרוכזת יצרה עיגול מלא של אור על שולחן העץ היקר. היה משהו זר ומפחיד במראה הזה, איש דו-ממדי, כאילו מדבר אליך פרופיל. מכונית חלפה בחוץ ופנסיה הטילו פסים של אור על תקרת החדר. "בינינו, אסור לי כל כך לומר את זה, ואין לי גם על מה להסתמך, אבל… בעצם למי אכפת, עבר המון זמן. תראה, נח שטרן דיבר הרבה על כל מיני כוחות מיסטיים וכל מיני קשקושים בעלמא מעין אלה, מַה לִּי הָכָא וּמַה לִּי הָתָם? אין לי עניין בהם, תודה לאל."
כנראה משאית חלפה בחוץ, כי על תקרת החדר הופיעו פסי אור עבים מאוד, נחו להם קמעה, ואחר כך נעלמו בהדרגה. "אבל בינינו, נח שטרן הסתיר משהו. הוא כיסה על משהו מסריח." הוא שרק את הסמ"ך, ונדמה ליָעֵן לבן בחליפה המנסה נואשות לעוף, "משהו שאפילו קטיגור רחרחן כמוני לא הצליח לעלות עד הסוף. זה ברור."
נקישה 5
מתוך עדותו של דוד הורודצקי – בשבועה. אני בן חמישים ותשע. אני חבר משק בגבעת-שרה מזה עשרים ושמונה שנים. אני רווק. אני גר לבדי בדירה נפרדת בת חדר וחצי. בבניין זה יש ארבע דירות נפרדות. זה שיכון ותיקים, מחוץ לשטח גבעת-שרה הקודמת, זו שנעזבה בארבעים ושמונה. אני מדגיש: גרים שם בדרך כלל רק ותיקים, לא חברים חדשים או מועמדים לחברות.
בכל דירה כזאת יש בתי שימוש פרטיים לאותה דירה, ורק בעל הדירה ובני משפחתו הגרים שם יכולים להשתמש בהם. בתי השימוש נמצאים ממש סמוך לדירה. הבית שלי הוא הקיצוני בשיכון, והוא נמצא על יד הכביש.
כשנכנסים לדירתי עולים מדרגות ספורות, נכנסים למרפסת פתוחה, אחר כך יש דלת הננעלת בדרך כלל על מנעול ובריח. זוהי הדלת החיצונית של הדירה, והיא היחידה שדרכה אפשר להיכנס אליה.
נכנסים לפרוזדור. בלילה זה לא כל כך נעים, המעבר הזה, ואחר כך יש דלת פנימית, שגם אותה אפשר לנעול, המובילה לחדר השינה שלי. מיטתי נמצאת ממש בכניסה, מצד שמאל, ליד הקיר השמאלי. קיר זה הוא קיר משותף, הוא חוצץ בין דירתי ודירת השכן חנוך סוקולוב. זה קיר דק מאוד, שנקישה עליו נשמעת מן הצד השני. אני חולה במחלת קוצר נשימה, ואני מקבל התקפות לעתים בלילה. בשעת התקפה אני נזקק לעזרת השכנים. לפני שש שנים עברתי גם ניתוח לב. מסיבות אלו אני משאיר את שתי הדלתות, החיצונית והפנימית, סגורת, אבל לא נעולות. כשאני מקבל התקפה, אני נוקש שלוש פעמים על הקיר הדק, ואשתו של סוקולוב, ריקה – היא אחות במקצועה – באה לעזור לי.
אני משמש בקיבוץ ספרן זה שנים רבות. הכרתי את הנאשם קצת, היו לנו כמה שיחות קצרות, אבל בעיקר נפגשנו בחדר האוכל. קשרים הדוקים מעולם לא היו לי איתו, חוץ מהקשר לספרייה. הוא פנה אליי לפעמים כדי לקבל ספרים, לא שחסרו לו ספרים, אבל אוהבי ספרים – ודאי ידוע לכול – מעולם לא מסתפקים במה שיש להם.
נספח: שירי נֹח שטרן
שיר אחד מזכיר את הנוסח של נתן זך, אך קדם לו; ואילו האחר, סונטת נוף שהדובר בה מבקש להגביה עוף, אך נופל אפיים ארצה.
*
רְאִיתִיךְ אַרְצִי
(הָעוֹלָם חַי אוֹ גּוֹסֵס?)
בְּדָמַיִךְ מִתְעַוֶּתֶת
בְּדָמַיִךְ חֲיִי.
בַּלַּיְלָה קוֹל שָׁמַעְתִּי
אֵל אֵלִי, אֲנִי עָצוּב.
(הָעוֹלָם חַי אוֹ גּוֹסֵס?)
בְּדָמֶיךָ חֲיֵה.
פַּלַח גּוּף אֲדָמָה מְשֻׁתֶּקֶת
פַּלַח גּוּפְךָ כֶּבֶד הַמַּכְאוֹב.
(הָעוֹלָם בַּמֶּרְחָק – חַי אוֹ גּוֹסֵס?)
בְּדָמֶיךָ חֲיֵה.
הַלַּיְלָה כָּבֶה
הָאֶתְמוֹל הִתְעַלֵּף.
הַלֵּב הַחוֹלֶה מְגַשֵּׁשׁ אֶל מָחָר,
אַךְ בְּדָמֶיךָ חֲיֵה.
גַּשֵּׁשׁ וּכְשַׁל בַּחֲשֵׁכָה שֶׁל מוֹלֶדֶת
מְיֻתָּם מֵהָאֶתְמוֹל וְהָעַכְשָׁו.
(הָעוֹלָם שֶׁעֲזָבָנוּ: חַי אוֹ גּוֹסֵס?)
וּבְדָמֶיךָ חֲיֵה עַד הַמָּחָר.
המסגד בכפר ס.
בְּבִצַּת-כְּפָר, מִבֵּין בָּתִּים מָכִים פְּזוּרִים,
בֵּית-תְּפִלָּה גוֹטִי רָם מְזַנֵּק מֵעָל, יָהִיר.
אֶת רֹאשׁוֹ חַד הוּא נוֹעֵץ בֶּעָבִים הָאֲפֹרִים
וְרוֹאֶה אֵי בַּמְּרוֹמִים חֲזוֹן נְצָחִים בָּהִיר.
זֶה יֹפִי רַב וְזָר שֶׁנָּטְעָה יַד-הַזְּמַנִּים,
שְׂרִיד תְּקוּפַת פְּאֵר – אַךְ נִסַּח מִן הַלְּבָבוֹת.
הֵן רַק עַד שָׂדָם רְאוֹת יַרְחִיקוּ אִכָּרִים קְטַנִּים.
עַד גַּגּוֹת-כְּפָר תַּגְבֵּרְנָה רְאוֹת עֵינַיִם כָּבוֹת.
רַק פַּעַם יַעֲבֹר אֶחָד, וְרָהַב וְלָבַשׁ עֹז.
וְהִפְשִׁיל רֹאשׁוֹ אָחוֹר בַּיֹּפִי לַחֲזוֹת
וּמִצְמְצוּ עֵינָיו חִישׁ מוּל נַהֲרַת שְׁחָקִים.
וְנִתְּקָה אֶרֶץ מֵרַגְלָיו, יְרַחֵף עִם עָבֵי-רוֹם,
מִכָּל עֲבָרִים זוֹרֵם וְשׁוֹטְפוֹ זִיו-חֲלוֹם –
עַד פֶּתַע יַטְרִידוּהוּ – חֲזִירֵי–בֹץ נִרְדָּפִים…
הרומן "נקישות ורמזי אור" הופיע ב-2003. קטעים ממנו פורסמו בעיתונות היומית ובבמות ספרותיות שונות.
אני מתחיל להעלותו כאן לבלוג. לכל חלק שאעלה אצרף שיר או שניים של נח שטרן, תלוי באורך. אולי גם תרגומים משלו.
עוד חתיכה קצרה מהרומן הנהדר , שהוא לדעתי האפל ביותר של יגיל . (הרביניסט גם הוא אפל, אבל יש בו הומור והוא מתנהל באור התל-אביבי הקופח) . זהו גם הרומן הפיוטי ביותר (האם אתה יודעים שרן החל כמשורר? )והשירה עוד תגיע בהמשך הרומן .היא תגיע יחד עם התערפלות תודעתו המעונה של נוח שטרן , בדומה להתערפלות אותה חווה רבי עקיבא בסיפור בספרו החדש של רן "שישה סיפורים ". התערפלות זרם-תודעתית זו מאפשרת לרן להוציא את המשורר שבו , מעין התנודדות באפלה של אדם קורס מכאב . מעבר ליכולת ציור הדיוקנאות המאפיינת את כתיבת רן (ז'אק ברל , למשל )נוח שטרן "מייצג " את הרגישות ה"יהודית" ? שנדחתה כאן בארץ , על-ידי הגסות והחריצות שהיו אולי צו השעה , אבל לא הותירו מקום לאנשים שבירים . הקיבוץ הוא מייצג מאפיין , ואכן המשך הרומן מגיע לקיבוץ , אבל מדינת ישראל כולה הרי כזו .
באשר לשני השירים היפים – השיר על המסגד יפיפה , סונטה בנויה היטב . יש בה איזו רגישות לחרוזים שמגיעים בטבעיות ובעדינות , בניגוד להרבה משירי שלונסקי גולדברג וכו (שגם השפיעו עם משורר הו! המופלאים ) שבהם , אולי בהשפעה רוסית , ישנה איזו קלות דעת בחריזה , והעדר רגישות למשקל המטאפיזי של כל מילה . "יופי רב וזר שנטעה יד הזמנים " רואה שטרן , בצניעות לא ישראלית . והסיום – מהלומה – מרוממות היופי אל החזירים – קרי המציאות , שכל-כך הפוכה לכמיהה אל המעבר (והסיום מזכיר את סיום שירו של ביאליק, "הקיץ גווע" (אם אינני טועה), שהיה נערץ על שטרן , "צאו והכינו תפוחי-אדמה " (בערך ) שבא אחרי תיאור חילופי עונה פיוטי ומלא כמיהה .
ולרני – די למריבות עם אמנון המתחפש , אין לנו עודף סופרים כמוך וכמוהו כדי שתוכלו לבזבז אנרגיה במקום להיאבק על צלמה האבוד של הספרות העברית .
איזו ביקורת יפה ועשירה יובל גלעד
יובל, אין מילים. תגובה מרגשת מראשיתה ועד סופה; מן הניתוח עד הדברים היפים על אמנון נבות. תודה לך. רני.
מעין קליידסקופ של נקודות ראות המספרות כל אחת מהזווית שה את סיפורו של נוח שטרן המצטייר כאיש רדוף מראות וקולות .יפה מאוד הדיאלוג הזה על משמעויותיו השונות בין הנקישות לרמזי האור
אתה יודע לעבור בכשרון ובאופן אמין מסגנון כתיבה אחד למשנהו מהניסוח היורידי היבש של בית המשפט לתיאור הרגיש של עולמו המסויט של הגיבור
חג שמח רני
"מכל עברים זורם ושוטפו זיו חלום
עד פתע יטרידוהו- חזירי בוץ נרדפים"
יפות שורות שיר אלו על המעוף שהופרע
האם לא זאת הטרגדיה של נוח שטרן?
חנה, זאת בדיוק הטרגדיה של נח שטרן. תודה לך על הקריאה ועל שתי התגובות הללו. שבוע טוב. תענוג להתחיל את השבוע בדיאלוג כזה. רני.
רומן אפלולי וקצבי והמבנה הכמו-תיעודי שלו יוצר פעימות נכונות. ממש 'נקישות ורמזי אור'. וכדרכך, רני, יש קריצות בדרך. כי חוץ מדמותו של נח שטרן, דוד הורודוצקי, יוסף האזרחי (אחלה שם לעורך דין/קטגור:) והאחרים והיחסים הנפתוליים שביניהם, עולה גם דמותו של הקיבוץ ושל התקופה. איך אומר דוד הורודצקי כהערת אגב על 'שיכון הוותיקים' המפואר והמיוחס של הקיבוץ של פעם: "גרים שם בדרך כלל רק ותיקים, לא חברים חדשים או מועמדים לחברות". לא ולא. החברים החדשים וכיו"ב יואילו להסתפק בנקישות בקיר המשותף בעת מצוקה. ועדיין לא דיברנו על בתי השימוש שבחוץ. והרעיון לשלב בשירת שטרן מאוד יפה. שבוע טוב ומבורך, רני.
תיקון: הורודצקי
תלמה, תודה על העידוד והניתוח היפה שלך. אשתדל לא להכזיב בפרקים הבאים וגם לתת שירים יפים. כאלה כמובן לא חסר לשטרן. רני.
הנה לינק לחלק הראשון של "נקישות ורמזי-אור – מדינת ישראל נגד נח שטרן"
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=15091&blogID=171