כמעט בית / רחלי (חלי) אברהם-איתן / ביקורת ועוד איך תהיה…

הנה דוגמה למשוררת, עורכת ויזמית ספרות שפעילה שנים ואינה זוכה להערכה מספקת: רחלי (חלי) אברהם-איתן. בשנים האחרונות היא מוּכּרת ליוצרים במיליֶיה בעיקר בשל פעילותהּ סביב כתב העת "שבילים" הרואה אור בעיר מגוריה מודיעין, שם היא אף ייסדה בית סופרים. ב"שבילים", כשמו כן הוא, פרסמו ומפרסמים יוצרים מרכּזיים ואנונימיים כאחד, והפּלורליזם המסתעף שלו ראוי בהחלט לשבח. עם זאת, מעטים יודעים כי ספר הביכורים שלה לפני שנים "בוקר ירוק" (ספרית פועלים, 1997) בעריכת המשורר נתן יונתן שטיפח אותה, היה ספר מפתיע וטוב וסוג של הבטחה, ואף זכה בשלושה פרסים מעודדים: פרס שר החינוך לספר ביכורים, פרס רון אדלר ופרס אח"י.

 

לאברהם-איתן יש יכולת פואמטית בכתיבה השירית שלה. רוצה לומר, בדומה למשורר כמו איתמר יעוז-קסט, למשל, היא יודעת פעמים רבות לכתוב שיר ארוך, סיטואטיבי, במקרה של יעוז-קסט הוא תמיד נושא טון הגותי, במקרה של אברהם-איתן טון רגשי מאוד. כלומר מדובר בשירה נאיבית במובנה הטוב של המילה. שירה שלא יכולה לשתוק ומגיבה מתוך פרץ מהבטן על ענייני השעה מן הרמה הלאומית, אל הרמה המשפחתית ועד האישי ביותר של מה שבין אישה לבין עצמה, סודות כמוסים שבלב.

 

הגישה הנאיבית והחולמנית שלה קצת הִדירה אותה במשך השנים ממרכזי כוח סופיסטיים במילייה, וחבל. יש לה שירים קסומים בספרים כמו "בובת האשבול" (הקיבוץ המאוחד, 2014) שאת שיר הדגל של הספר הזה הלחין יפה המשורר והמלחין דוד ברבי, או שירת השחרור (הקיבוץ המאוחד, 2017) המרכז בתוכו יופי של שירים אווריריים על אישה משוחררת או מוטב לומר משתחררת בהדרגה, וגם בספרהּ בעל השם הביזארי משהו "דעסא-קרקוביאק ומחול הקורונה" (שבילי אור, 2020) הדחף שוב עולה והיא חייבת להגיב בשיר פואמטי ארוך על ענייני השעה והמגיפה ברגש רב העולה על גדותיו.

 

גם בספרה החדש "כמעט בית" (שבילי אור / עמדה, 2024) נראה כי האישה שוב נשארת לבד, היא ומחשבותיה השמחות והנוגות כאחד, אחרי שהבית התפרק ואיתו חלום הבית, ותודעתה אכן מאמינה בבית מסורתי כפי שהיא גדלה עליו: אימא, אבא וילדים. הנה נגוז הדבר וצריך להתמודד. בספר זה המושג "כמעט בית" מקבל משמעות חברתית נוספת הן במובן הלאומי בשל "מלחמת חרבות ברזל" שנכפתה עלינו והן במובן האוניברסלי כי אברהם-איתן מרגישה מחויבת להגיב בשירים יפים ביותר גם על מלחמת אוקראינה-רוסיה. הסיסמוגרף השירי שלה לא יכול לדלג גם על ענייני השעה הנוראים הללו על אף היותם מתרחשים במקום רחוק יחסית. הכול נוגע בה משל הייתה מסתובבת בלא עור בעולם או בעור דק מן הדק. כל תאונה, גדולה כקטנה, שלה כאישה, באה לידי ביטוי בשורות שיר.

 

ויש תמיד היבט אמוני, רליגיוזי, בכתיבתה השירית היומנית הלירית והארוכה. כאילו חיה האישה שבשירים איזושהי תחושה של אופטימיות איתנה על אף הזוועות, משל היו השמיים מגינים מעל כשם ספרו הקיומני-ביטניקי הנודע של פול בולס אשר עובד לסרט על ידי ברנרדו ברטולוצ'י. הנה דוגמה לכך באחד משירי התפילה היפים ביותר בספר, "פּרוכת-שמיים", הנוגע בכאב הנורא שבטִנטון:

 

"ביום בו נעשק ביתי בפְסַק-עוול,/ הביאני מלאך אל פרוכת-שמיים/ פרושׂה על מרפסת גבוהה/ בבית-דירות ישן/ בית תפילה לפרושׂ כפיי עם שחר/ לשטוף פניי בשמש עדינה/ להשיט חלומות עם נדידת-חסידות/ מעל ראשי.// מי שמָשַׁני ממצולות,/ יאזין למילים רוחשות/ על מיתר אֶרֶך-ימים/ רוטט שירים בקרחת הזמן/ מערבל דמעה אצורה/ יפזר צלילים צורמים/ יורים בתוכי צרורות טִנְטוּנִים/ צרות וחסמים בשיח-בריות/ מֵפִיחַ מעין אהבה.// אל נורא עלילות/ שמע בקוראי אליך/ שמור על שגרת הימים והלילות/ ולא אשלח יד לנתֵּק/ צרימה אינסופית בין התנוכים/ לצלול אל שקט סופי.// ברא בתוכי מזח/ לעגון בו מחשבות טרופות/ להריץ צחוקים עם הילדים/ על גב רוח מלוחה/ למשוך את אגדת-הצדף/ אל גבעות-הלב המפויחות".

 

אחת המבקרות וחוקרות הספרות היחידות שהבחינה בשיריה היפים של איתן-אברהם היא חוקרת הספרות והמבקרת פרופ' ניצה בן-דב, כלת פרס ישראל למחקר הספרות. היא קלטה בחושיה את יכולותיה של המשוררת הזאת להתיך חומרים ביוגרפיים ואקטואליים זה בזה באופן יומני ולרגש וכך היא כותבת עליה: "מאורעות לאומיים, אסונות ושברונים שפקדו לאחרונה את העולם והמדינה נמהלים עם חוויותיה האינטימיים ביותר והופכים בנפשה של המשוררת למִקשה אחת. את כל אלה היא מכילה בתוכה ונותנת להם מבע שירי אישי מרגש. שירה שבה התנסויותיה היומיומיות של המשוררת מתערבבות עם מחשבות מטאפיזיות", בן-דב צודקת ומדויקת ביותר.

 

כמעט בית, רחלי אברהם-איתן, ציור השער: רון גורן, שבילי אור / עמדה, 124 עמודים, 75 שקלים

 

 

 

 

זה עוד רחוק, אך רשמו לפניכם: ביום א', 2.6.24, יתקיים אירוע לכבוד הספר "כמעט בית" של רחלי אברהם-איתן בבית היוצר בנמל תל אביב. פתיחת דלתות בשעה 20:00, תחילת מופע: 20:30.

האירוע: "כמעט בית" יכלול משיריה המולחנים של המשוררת רחלי אברהם־איתן, ברכות והקראת שירים מתוך הספר.

מנחה: הסופר רן יגיל

שמות הקוראים:

צביקה ניר – יו"ר אגודת הסופרים/ות העברים/יות בישראל

מאיר עוזיאל – סופר ועיתונאי

רוני סומק – משורר

פרופ' גד קינר – משורר, מרצה ושחקן

פרופ' דורון מנשה – משורר, משפטן ומרצה

פרופ' אביבית לוי – משוררת ומרצה

כרמית ספיר ויץ – משוררת ועיתונאית

ד"ר לאה ברץ – משוררת וחוקרת ספרות

ד"ר יאיר קורן מימון – חוקר ספרות ומרצה

יוסי אחימאיר – יו"ר בית ז'בוטינסקי ועורך ה"אומה"

 

בתכנית האמנותית:

ביצוע שירים מולחנים מתוך הספר "כמעט בית":

המוסיקאי: רמי שולר

הזמרת: נועה ענוה

דואט: בתיה חרמון ורחלי אברהם־איתן