רן יגיל
סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987). שירים: מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988), ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996), ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל, סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001). נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006)
אני ואפסי רומן (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008). עריכה: הצעיף האדום /
יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997). בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף
ירון אביטוב
טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) בשיתוף ירון אביטוב. הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב
רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות
רן יגיל סופר ועורך
שתיקת הטוקבקים. שששששששששששששששש…..
אין יפה הימֶנה. רני
חתיך ואניגמטי. גם קצת מפחיד או הרבה!
רני אתה מגיב מבריק לתגובות. נהניתי!
כמו הופעת סטנדאפ
הי רני –
רציתי להגיב פה בבלוג האינטימי יותר , אחרי שברחתי מהרעש של הבלוג בnrg . אני חושב שיש מקום לחשוב על עניין פרסום השירים בבלוג של עיתון – כמות האמוציות , האגרסיות , הציניות השנונה והמשעשעת לפעמים – זה בריא?
ולשירה זה טוב ?
מישהו מהמגיבים ילך ויקנה ספרי שירה ?
מה בדבר התוכניות לגבי "יקוד "?
מה לגבי מחשבה על בלוג בלי תגובות ?
להכניס אליטיזם למדיום הפלורליסטי מדי ?
אתה יודע שאני מאד מעריך את עמידתך במרכז , כשאתה מביא לשם על גבך את הטובים שבינינו , לפרסמם , אבל האם הדברים לא יצאו מפרופורציה ? האם זו כבר לא זילות של הספרות ? מהירות האור של התגובות , התגובות לתגובות , המשורר כ"מלך ליום אחד " , ולמחרת – הרי הפוסט מת , ואיתו השירים – איש לא נכנס . האם לא עדיף גוטנברג הטוב , והשירה כאליטיזם מחתרתי של עשרים עותקים עד שאנשים שוב ירצו להצטרף?
והאגו , האגו , האגו , כזעירות מספר קוראי השירה , גודל האגו של המשוררים הנלחמים זה בזה . מה קורה ? איפה הסולידריות של המשוררים – נדכאי החברה , במידה רבה . הדבר מזכיר אלימות בשכונת עוני – עניים דופקים אחד את השני במקום לצאת נגד העשירים . אני אוהב ספורט , והמכות שאתה מחזיר ממוקדות ויפות , אבל האם זה כדאי ?
הבנתי (אני חדש בעסק ) שאתה מוחק תגובות אלימות וכו , אבל האלימות היא במדיום – לא פוגשים בני-אדם , רק טקסטים ,
אנשים מתחבאים מאחורי שמות של אחרים , לא מסיימים לקרוא את הפוסט ורצים להגיב , כמו שירותים ציבוריים בתחנה-המרכזית , בלי האינטימיות של העליבות הפואטית , והאהבה , איפה היא?
כשהיו רבים בכיכר העיר , לפחות ראית את הפנים והזיעה של המתנגד , פה זו רק מהירות ההקלדה , רק הסחת-דעת מתמדת , עידכונים מהירים על העדר האדם :
אני חיה עונה לשם אדם
ובעיני אני רואה אדם
ורק אדם ובעולם כולו
אני רואה אדם ורק אדם
ריק העולם ובו יש רק אדם
אפילו במדבר רק אינאדם
בכל אשר אלך רק אינאדם
הצבע והאור המפרכס
באין אדם חמצן הנשמה
והעולם אדם ורק אדם
(ויזלטיר)
קריירה קצרה למשורר נשכח שנזקק לחסדי חבריו כדי שלא יוותר בטרם עת לדיראון עולם. גם כעורך לא הותיר רושם רב.
תודה לכל המגיבים ושבוע טוב. רני