רן יגיל
סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987). שירים: מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988), ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996), ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל, סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001). נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006)
אני ואפסי רומן (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008). עריכה: הצעיף האדום /
יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997). בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף
ירון אביטוב
טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) בשיתוף ירון אביטוב. הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב
רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות
רן יגיל סופר ועורך
רני, זה לא המקום. אבל הרבה הרבה הצלחה למחזה שלך בתיאטרונטו. כבר השם מבטיח רבות.
לאה, תודה רבה לך. שימחת אותי. זה לא בדיוק מחזה שלי, זה מחזה של דודי אור אשר נכתב על פי הסיפור שלי "טוב למות בעד עצמנו". בכל אופן, תודה. רני
לאה, אני לא יודע אם את קראת את הרשימה על "גירושים מאוחרים", אבל את מוזכרת שם בנשימה אחת עם יהושע. השוואה בן גדי לורד/לאה.
כבוד!!! ליהושע, אני מתכוון. רני.
מאמר טוב וביקורת טובה, רני ,אף אני אוהבת את "גירושים מאוחרים" ורומנים נוספים שלו כמו "מולכו" "המאהב" ו"מסע אל תום האלף" והספורים הקצרים והנובלות שלו- מהטובים שיש בספרות העברית .א.ביהושוע בעיני הוא אחד הסופרים הגדולים בספרות העברית, סופר אהוב עלי ביותר (אחרי עגנון)
את האחרונים שלו לא קראתי, לכן איני יכולה להעיד עליהם
יישר כוח גדול על עוד רשימת ביקורת יפה ,רני רב הפעלים
חנה, תודה רבה לך שאת עוקבת ומגיבה. ודאי, יהושע מספר מצוין. הבעיה היא ברומנים האחורנים, אבל ציפור קטנה לחשה לי שהוא כותב משהו חדש, ומי שקרא את זה ואני מאוד סומך על טעמו, טוען שזה מאוד מעניין. רני
מסכימה אתך מאוד רני, ואני לא אשכח את הבתולה הנשואה משכונת גאולה…
הי רני יקר. הכי מכולם אהבתי דווקא את "הכלה משחררת" שנדמה לי שלא הזכרת. אני צריכה להכנס למאמר שוב. אבל זה ספר מחזיק את הלב בין הדפים.
ואולי תיתן לינק למחזה/תקציר שלאה איני ציינה? מסקרן ביותר.
סוף שבוע נפלא, רני, תבורך.
איריס, אני דווקא לא התרשמתי מן היצירה הארוכה "הכלה המשחררת". נדמה לי שאפילו לא סיימתי את הספר. המחזה הוא לא שלי והוא עדיין בעבודה. רק הסיפור שלי. הנה לינק לסיפור. סוף שבוע נפלא. רני.
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=9642&blogID=171
ובכן, רני יקירי, סבורני שזהו משבר האמון הראשון ביננו, ומעתה אהיה חשדנית יותר בקריאת ביקורותיך על ספרים שלא קראתי…. איך? איך? איך? כמובן שהספר לא איתי, אבל דווקא את הספר הזה לא סיימת? אללי! הרי זה ספר כל כך חכם ומותח, תרתי משמע. הגבולות המטאפורים והאלגורים נמתחים ונמתחים ופוקעים רק בסוף הספר. כך למיטב זכרוני. אבל בהחלט מותר להיות חשדנים גם לגבי הזיכרון שלי. (ארבע לידות, להזכירך)
נו. אגש לקרוא את הלינק.
איריס אליה יקירתי, אנחנו לא חייבים לאהוב תמיד את אותם ספרים. זה בסדר. אם נבדוק את הליסטה, אני מניח כי נראה שרב השונה וטוב שכך. רני.
רני,איפה ניתן למצוא את "טוב למות בעד עצמנו"?
האם הבנתי נכון והוא בסיס למחזה תיאטרון?
בקשר לבולי-יהושע,הוא לאחרונה לא נראה בבית הקפה החיפאי השכונתי הקבוע ובקולנוע השכונתי (שנסגר)
כנראה כמו שכתבת שציפור המוזה נחתה על חלונו
בכרמל או בתל אביב,וא.ב.כותב ספר חדש.מסקרן-מרגש
מיכל יקירתי, שלום לך. אז כך: יהושע אכן כותב משהו חדש. זה בדוק. את הסיפור פרסמתי בתחילה ב"מטען" של המשורר מקסים גילן בשל היסוד החברתי שבו, אבל זה היה מזמן בשנות התשעים. אחר כך הוא כונס בקובץ סיפוריי "סוף הקומדיה", אך כעת הוא משוגר אלייך בלינק כי הוא בבננות, הבלוגייה הכי אהובה של שירלי ויעל. הנה:
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=9642&blogID=171