סרט הוליוודי

אני אוהבת את הקולנוע. כל כך אוהבת את הקולנוע. פעם התכסיתי בחטיפים כדי לא להיות לבד באולם (עם ריח הטחב הנפלא). היום כבר לא. נמסה אל תוך הריפוד המגרד מפנק , מוקפת בסאונד התוקף מלטף.

שוב ושוב אני נופלת בפח המקושט, עטוף עטיפת זהב וסרט אדום, של הסרט ההוליוודי. לפעמים בא לי לברוח מהעולם בקלילות של טקסטים בנאליים ואנשים לא אנושיים ביופיים. שיבוטים, אני קוראת להם.

ובעודי צופה בציניות האיומה שלי בסרט (שאני בחרתי ללכת אליו ואף אחד לא הצמיד אקדח לרכתי כששילמתי), אני עדה למיחזורם של השיבוטים בכל הסרטים, היוצרת בי תחושת אי נוחות של גילוי עריות. אין מה לעשות, האמריקאים אוהבים טו ריסייקל. הטקסטים, (גם אם) יפים ככל שיהיו, לא מתלבשים לי עם היופי הבלתי נסבל של השחקניות המאוסות לעוסות מרוקנות ומרוקנות. חסרה לי כנות. בקולנוע ההוליוודי.

ולא זאת בלבד! בדרך כלל התסריט ידוע מראש ולצד שורות המושבים מתכנסים בנפשם אנשים ציניים כמותי ומציבים את הימורם לסיומת הידועה מראש של הסרט. כן. בסוף בוודאי תהיה מונית שתיסע במהירות מופרזת מאחורי מטוס ושובל של אנשים מחוייכים, בוכיים, יפים כל כך, ימחה כפיים ויסייע ביד הגיבור המשורטט להחריד להשיג את בחירת ליבו המעצבנת שתהפוך מאוחר יותר בתוכנית ריאליטי ל"בריידזילה".

פשוט מקסים. שיט, שוב אני צינית. ואין לי את הזכות להיות. אני שילמתי!

פס הייצור של האולם (עם ריח הטחב הנפלא), מסתיים בתור ארוך בצד שירותי הנשים, וכולנו טבולרסה. מרוקנות, מזוגגות עיניים, מחזקות את האודם ומוסיפות מעט קונסילר בנפיחות העיניים. המראה כל כך בהירה וכל כתם, שטושטש בפוטושופ על המרקע אצל השיבוטים, זועק מהעור שלי.

*בניגוד גמור לאמור, אוסיף פינת המלצה :לא מזמן ראיתי סרט אירי קטן, עשיר במוסיקה מקורית מקסימה, שחקנים אנושיים וכנים, לגמרי לא מלוטשים. ממליצה בחום לנסות ולהשיגו או לפחות להקשיב לשירים J http://oncethemovie.com