תמר פשוט כותבת. כותבת פשוט.
התעלמתי מהארס שפיזרת ברדיוס פסיעותייך. מוכה בסנוורים מיופייך . מהקרן שמעל ראשך. כישוף כמו כישוף- הבל פיך משחרר, וטמטומי גואה למימדים חדשים. לרגע נדמה כי נעורים מדברים ( הלוואי והיה לי תירוץ מלטף). שבית אותי בקסם כה זול. אבל נצנצים מתפזרים עם הרוח. נופלים לארץ ונעלמים בחול.
הבנתי על מה את מדברת. אנשים מדברים פחות מדי על זה שגם בחברות, בלי ממד מיני-זוגי, יש התאהבות.
אני שמחה שהמסר עבר, לי :). התאהבות על רקע התכונה הכי שקרנית בעולם : היופי החיצוני. וזה באמת לא קשור תמיד למימד המיני -זוגי, כפי שאמרת.
גאה בך!!!! והבנתי למי הכוונה.
מאחת הנחמות…..
אני עם נחמה!
🙂
אני חייבת לציין שהשיר עסק במימד אחד של אות החברות מתה. כמובן שהיו עוד פנים לסיפור.
תמר