אהבתי לשחק במילים

אהבתי לשחק בראשי במילים. 
הייתי בוהה בתקרה וחושבת על מילה עד שאיבדה את משמעותה.
אחר כך זה היה נורא קשה להשיב לה את הכוונה לה נועדה.  
באותה מידה,  הייתי חושבת,  יותר נכון טוחנת,  את חיי ואת החיים בכלל, עד שאיבדו את משמעותם.     
ברגעי ההתפכחות,  כך קראתי לאיבוד המשמעות,  הרגשתי מאושרת. מן תחושה אופורית של הבנה עצומה את העולם על יושביו. 
בדרך חזרה דידיתי בעצבות. הבנתי,  שעל מנת להמשיך לחיות ,  עלי להתנער מהאמת ולשוב לשקר האנושי. 
השקר שבעזרתו מצליחים בני האדם,  יום יום, לקום לעבודה ולנהל את השגרה על פי שעונים ולוחות שנה ודד ליינס ותקוות.  
תקוות לאיזה עתיד מזהיר.  השקרנים הגדולים ביותר קראו לעצמם קרייריסטים,  או שאפתנים.

אולי סתם קינאתי בהם שהם מצאו סיבה לחיות.

מתוך מסעות  נפש בין היגיון והארה להכחשה ופנטאזיה,  הפכתי להיות מי שאני:  האדם הנהנתן ביותר שאני מכירה.  ושכולם יקאנו.    

זה התבטא בבזבזנות כמעט לא אחראית, בבילוי רוב ימי בבתי קולנוע,  בתיאטראות  בירידי אופנה ובבתי קפה. 
יכולתי לשבת שעות בבית קפה פינתי קבוע ,  ופשוט לבהות בעוברים ושבים.  יחד עם הליכתם,  תנועותיהם ופניהם המלאות או הריקות,  הלכו עמם סיפוריהם.  
לפחות כפי שאני ראיתי אותם.  
בדמיוני רצו אפיזודות משעשעות,  לעיתים דרמטיות, בהן כיכבו ההולכים.  

יצא לי לפגוש אינספור טיפוסים.  ידעתי לסווג אדם לקטגוריה ולתת -קטגוריה בראשי,  עוד לפני שפתח את הפה או נשם.  
רק מלהביט בו. עיניי רנטגן בוחנות עד רוע.  
לא מתפשרות. 
חותכות.
ראיתי מעבר למכונית בה נהג ולנעליו המבריקות.  
ראיתי את העצבות,  ראיתי את הפחד וראיתי גם את הטמטום. 
לא נעים להודות שבקטגוריה האחרונה ,  היה אוברבוק ורשימת המתנה נכבדת,  שלא תבייש את הליין היוקרתי של תיקי לואי ויטון . 
אבל רק אדם שיש בו את הקטגוריות האלו, יכול לזהות אותן באחרים. 
ובי היה את שלושתן. 
אבל משהו בחיים המקבילים שלי, שזורמים בצד הקיום האמיתי, הלך והתנוון. 
הנאה ללא הנעה הפכה אדישות. 
ואדישות היא המחלה הנפוצה ביותר בעולם. אפילו יותר מדיכאון. 
התבוננות באנושות  ומשחקי מילים אינה תעסוקה ואינה מוכרת במוסד לביטוח לאומי. הרזומה לא מתעשר בסעיף "מתבוננת סדרתית". 
משהו קטן בבטן שלי החל לבעוט כמו איזה נוסע שמיני קטן, לוחש לי ברכות ששאיפה למשהו היא כמו מים לגוסס.
ואני הייתי כל כך צמאה.
גמעתי מהתקווה האנושית הזו.
שאפתנות. 
ממש טיפה. בכל זאת רק התחלתי.
ומופרך ככל שזה יהיה, ניטעה בי התקווה שעם כל דבר שיש לך,והוא שלך, גם עם הוא קטנטן, אפשר לצמוח. 
 גם עם זה סתם. 
לשחק במילים.