בעקבות כמות התרופות שאני נוטלת יום-יום בשבעות האחרונים, אני נעשית יותר ויותר עייפה, לאה. בבוקר כאשר שעון המעורר מצלצל, המיטה שלי הופכת להיות שדה קרב, הרי מתנהל בה מאבק עיקש בין היקיצה לבין השינה, ואני באמצע חסרת-אונים. ברוב המקרים היקיצה מנצחת בקרב, אך לפעמים אין מה לעשות, השינה מחזירה אותי לתוך זרועותיו של החלומות טרם ...
קרא עוד »ארכיון חודש: ינואר 2008
להגיד תודה
בעקבות הכאב הנוראי שתקף אותי בשבועות האחרונים, הטיפול התרופתי הכבד שרשמה הרופאה, כדורים נוגדן-כאבים ונוגדן-דיכאון מתחילים איכשהו לתת את אותותיהם. השלווה הזו, שאיבדה את דרכה איפשהו, מתחילה לחזור ולחלחל טיפין-טיפין בכל חלקי גופי, המצב רוח להתרומם, הדמעות להתייבש. הרוגע הזה הוא למעני תענוג אדיר, כמו חזרה למקורות. אך אם-זאת הוטל עלי להתמודד עם אפקט חדש ...
קרא עוד »התעטפה נפשי עלי
מאז שהתחיל החורף הכבד, כמו כל שנה ושנה מאז אני מכירה את עצמי, העיוות כלי דם מתנפחת בצווחות כאב, וזאת בנוסף לכאב במרפק שיש לי. הדואב הינו למעני כמו הלם שמחליש את פונקצית הגוף והמוח, ואני, אינני יודעת עוד מה לעשות. חזרתי זה עתה מרופא נגד כאבים, אישה טובת-לב, אדיבה ומוכשרת. ראיתי כיצד היא מיישרת ...
קרא עוד »כל אחד וחית המחמד שלו
בעקבות הפוסט של יעל ישראל על אנשים אקסצנטרים שמוכנים ל"הכול" על מנת להיכנס לתוך ספר הג"ינס, הנה לכם דוגמא חייה ויותר מציאותית ממנה – פשוט אין. השעה הייתה שמונה וחצי בערב כשחזרתי מהמרכז הביתה במטרו. הייתי נורא עייפה. כשלתי על אחד המושבים המרופדים והלא-נוחים של הקרון, הסתכלתי מסביבי על האנשים העולים מבלי להביט בהם כלל, ...
קרא עוד »למחרת כשהתעוררתי
ה-1 לספטמבר 1981 הייתי אז בת שתיים עשרה, כשמוקדם בבוקר עלינו המשפחה שלי ואני למטוס מפריז לכיוון תל אביב. חשתי אושר ושמחה ממלאים את ליבי, השתוקקתי לשיר בקולי קולות את השיר היחיד שהכרתי בעברית: "הבאנו שלום עליכם", אבל שתקתי. במהלך חמש שעות הטיסה הפנמתי את הצהלה העילאית הזו, כי רציתי אותה רק לעצמי, לא לחלק אותה עם איש. ...
קרא עוד »
החיים בצמד… תרפיסטית, כותבת, נדבקה בוירוס העופות של האגם למן