אליך אני פונה אבא שבשמים, אבא שבמרומים, אב רחמן. לפני שעות מספר הסתיים הצום. והנה השעה כבר כמעט בוקר, ואני עדיין סובלת מכאבים, סובלת בכל הגוף. משככי כאבים, על פי הלכה, אינם נחשבים כפיקוח נפש. אבל מאז שהמחלה שלי החריפה, ללא כדורי הרגעה, אני מרגישה כמו חצי בן-אדם אם לא פחות. רטיות הרדמה אומנם ...
קרא עוד »ארכיון חודש: ספטמבר 2009
הטבע כמו היה לאגף אסור
דרך משקפת, אני רואה עולם, פי שניים, חמשה או עשרה. אולי יותר, אבל זה בהחלט לא משנה פי כמה ההגדלה אלא מה שמתגלע ממולי, אותו העולם הרחוק שבן-רגע קרוב, עומד ממש בפתח, על סף ביתי, כמטחווי זרוע, שאפשר רק לגעת ולמשש. אני יכולה להבחין כל סדק, נקב, שרף בגזע ובענפים עתירי עוולה צבועים בירוק-חלודה, באור העמעום ...
קרא עוד »קצת יותר רחוק מימין
קריאת ספרים נושאת אותי לעולם הבלעדי של הסופר, ופרד ורגה היא אחת הסופרות שאני מעריצה ומעריכה. לא עליה אספר אלא על סיפור שכתבה, שאינני יודעת מה יותר מטורף, הדמויות או הסיפור עצמו, מכל מקום היה זה אחד הסיפורים מסגנון אקסצנטרי ביותר שקראתי. משהו בסיפור הזה משך אותי, אינני יודעת כיצד להסביר זאת. (נאלצתי כמובן לקצר, הרי שהקטע הקצר הזה ...
קרא עוד »רטיות הרדמה מקומיות
חשוב לכתוב כשכואב אך חשוב יותר, לדעתי האישית, גם לכתוב כשהמצב של הכאב משתפר. נטלתי תרופות נוגדי-כאבים במהלך שנתיים אם לא יותר, ורק לאחר מעשה הבנתי עד כמה הייתי מסוממת, הגוף דרש כדורים בכאבים פיזיים. מרוב תרופות ראייתי היטשטשה, המחשבות התערפלו כמו לבשו סדין שחור ואטום לסביבה, כל דבר שנתבקשתי לעשות נראה היה כמו לטפס ...
קרא עוד »
החיים בצמד… תרפיסטית, כותבת, נדבקה בוירוס העופות של האגם למן