החיים בצמד… תרפיסטית, כותבת, נדבקה בוירוס העופות של האגם למן
אליך אני פונה אבא שבשמים, אבא שבמרומים, אב רחמן. לפני שעות מספר הסתיים הצום. והנה השעה כבר כמעט בוקר, ואני עדיין סובלת מכאבים, סובלת בכל הגוף.
משככי כאבים, על פי הלכה, אינם נחשבים כפיקוח נפש. אבל מאז שהמחלה שלי החריפה, ללא כדורי הרגעה, אני מרגישה כמו חצי בן-אדם אם לא פחות. רטיות הרדמה אומנם מסייעות לי אבל בשילוב עם גלולות שמכילות סוג של מורפין קל והרבה פרצטמול. והכי חשוב, שהוא אינו כדור שיש בו תלות.
מאז תחילת הגמילה מהתרופות הכבדות, הרגליים ממשיכות לכאוב, לפעמים אינן מצליחות לסחוב אותי, לגרור אותי מעל המיטה. זה כבר חצי שנה והרופאים בבית החולים ממשיכים לטעון שהתהליך ארוך ומפרך. אבל עד מתי? הרי אני מרגישה שמשהו לא בסדר והקשר לניקוי הגוף הוא חלקי בלבד.
ואז לפני שבוע, אחרי כמה ימי סבל ברציפות, אמרתי די. הלכתי לרופא משפחה, יהודי, אחד משלנו*. מבלי להתמהמה יותר מידי שלח אותי לבדיקה E.M.G ואז לתדהמתי הגדולה התגלתה חולשה רצינית בשרירי שני הקרסוליים.
אצטרף כנראה לעבור עוד כמה בדיקות, רק אחרי שיחלוף האלרגיה החמורה, תופעת לוואי מאנטיביוטיקה שאמורה הייתה לרפאות את סינוסיטיס.
והיום הרגשתי נורא. כאבי תופת ברגליים, בידיים, בכל הגוף. ניסיתי למצוא בשינה מעט מנוחת נפש, מעט שלווה, מעט נחמה. וישנתי כול היום עד צאת הצום. רגליי לא סחבו אותי מחוץ לכותלי הבית. השנה הזו כמו שש או שבע השנים הקודמות לא זכיתי לשמוע לא את השופר ולא את תפילת הנעילה. הפריחה של האלרגיה חזרה עוד יותר גרוע. בכיתי. אינני יודעת למה בצאת הצום אני תמיד בוכה. נטלתי אז את הקורטיזון ושאר כדורי ההרגעה, ורק אחר-כך אכלתי.
אבל עכשיו אני מרגישה עוד יותר נורא. האם אני מחפשת אילו תירוצים על אי-היכולת הזו לתפקד ביום הכיפורים? האמת אינני יודעת מה לחשוב. השעה כמעט בוקר, ועם כל התרופות עדיין כואב לי.
אליך אני פונה אבא שבמרומים, אבא שבשמים, לרחמיך הרבים ולחסדיך הגדולים. עייפתי מלסבול, אבא. עייפתי מלהילחם מהבוקר ועד הלילה עם הכאב. אנא אבא רחם על נשמתי, רחם עליי. עזור לי אבא. כי יום הכיפורים בא להוכיח לי, זה כבר כמה שנים, עד כמה קשה לי, עד כמה המחלה שלי הולכת ומרחיפה משנה לשנה, ובעקבותיה נוצרות בעיות אחרות ,נוספות. יד שמאל כואבת מלעשות את כל מה שיד ימין אינה יכולה יותר. הקרסוליים והרגיליים. מה יהיה איתי אבא? מה יהיה?
והנה עוד יום כיפורים אחד שביליתי במיטה. סליחה ומחילה, אבא. סליחה ומחילה.
*אחד משלנו- הוא ביטוי שנותנים יהודי חו"ל ליהודים האחרים.
אני מתנצלת מראש על הניסוח הלקוי, השפה והשגיות למיניהן.
יעל רוזן-בר שם
יעלי היקרה ,אין בי מילים לנחמך בכאבך קטונתי מאוד מאוד ,אבל אצטרף לתפילתך אני קוראת תהילים בשעת מצוקה ומידי יום, זה מרגיע אותי, יפי המילים מנחם אותי, אולי זה יוכל לדבר אליך ולשכך את כאבך הנפשי אולי
מעבר לזאת, אני מצטרפת אליך בתפילה שיהיה לך מרגוע ושקט אמן
חנה היקרה, תודה רבה על מילותייך.
שנים קראתי תהילים, והפסקתי דווקא לפני הירידה שלי מהארץ. חשתי שמשהו לא מסתדר בין קריאת התהילים לבין המקום בו אני חייה. אך, מצד שני, מדוע לא לחזור אליהם.
אוי יעל, ליבי אליך. הצום היה גרוע אצלי וחשבתי אלייך תוך כדי ואיך שאת צריכה להרגיש רע כל הזמן. זה חשוב מאד שאת כובת את הדברים ומזכיר לאנשים בריאים להעריך כל דקה בלי חולי. אני מתפללת שתפילותייך יתגשמו. שנה טובה. אומי.
אומי צר לי שגם אצלך היה גרוע, וזאת כנראה בגלל הלידה.
נתפלל על הבריאות.
יעל יקירה, את יכולה התגבר על כל כאב- את חזקה ותוכלי לו..את אור!
תמי תודה רבה. אני מסמיקה כמו אור השמש.
אין לי ברירה אלא להחזיק מעמד.
שיהיה לך רק טוב, מה עוד ניתן לומר?
בתמונה את נראית נהדר.
כתבת מכל הלב, טהור כמו דמעה.
תודה רבה איציק. מילים יפות נוגעות לליבי.
בתמונה אני מאכילה את הברבורים באגם למן, ובבית מאכילים את הציפורים. הטבע, העופות והחיות מעניקים לי ים של אושר.
יעל יקרה
כמה כאב וצער
מקווה שיוקל לך
ושתהיה שנה טובה!
מירי היקרה, תודה רבה על מילותייך היפות, על התפילה שמגיעה היישר מן הלב.
יעל היקרה, המילים מסתתרות נבוכות לנוכח הכאב העולה מהפוסט ומהביוגרפיה שלך.
ובכל זאת אגיד שלאמונה יש כוח מרפא וכוונתי לאמונה שלך בכוחך למצוא מרפא למחלותייך. אני מאמין שגם אבינו שבשמים זקוק לעזרתך כדי לעזור לך .
ואשר לשגיאות הכתיב –
צמד המילים 'קוטלי הבית' עשוי להיות שגיאה פרוידיאנית רבת משמעות בהקשר שלך.
שנה מעוטת מכאובים
אהוד היקר. תודה רבה על התגובה המעניינת שלך והבונה מכל הבחינות.
קראתי שוב את הביוגרפיה שכתבתי, ואני רואה את ההתדרדרות במצב הבריאות. האמת היא שכאשר אני כותבת על הכאב, זה כאשר הוא כבר כמעט חלף או מאחורי. הפעם רציתי לכתוב בזמן אמת.
כתיבת הפוסט סייעה לי להרגיש קצת יותר טוב, מן הקלה בליבי ובכאבים.
עם-זאת נושא האמונה מאוד מעניינת, אולי קצת ירדתי ממנה. נותר לי להתפלל לבורא עולם, שידריך אותי אל הדרך האמונה האמיתית.
'קוטלי הבית' – הערה נבונה, במקום לכתוב 'כותלי הבית' ואתקן בפוסט. זה באמת מראה עד כמה אני מעוניינת לרצוח את הכאב הזה.
יעל, אתיחס לענין ספרותי שהעלית בתגובתך והוא, הניסיון לכתוב בזמן אמת.
אני חושב שמבחינה ספרותית רצוי להתרחק מהארועים נשוא הכתיבה ( במקרה שלך הכאבים והסבל ) כדי ש'סיפור' הכאבים יהיה 'מוצלח' ושתהיה לו מצד אחד פרספקטיבה רחבה יותר ומצד שני, חד פעמית. לדוגמא, אביא את ספרה האוטוביוגרפי של לאה איני – ורד הלבנון. ספר אודות כאב, אמנם לא גופני אלא נפשי (אגב, לעתים קרובות השניים מעורבבים זה בזה)כאב המתמשך לאורך חייה של הכותבת. והספר נכתב בין עשרים וחמש לארבעים שנה לאחר קרות הארועים המתוארים בו ולכן הוא נקי ממה שנראה בעיני כפגמים ספרותיים: התחשבנות ושיפוטיות, נטייה להכללות (הכל רע), רחמים עצמיים (למה זה קרה דווקא לי), ומנגד הלקאה עצמית ( זה הגיע לי כי חטאתי)פסיכולוגיזם ונטיה להגזמה ( אף אחד בעולם לא סבל כמוני)
אהוד, תודה רבה על ההערה הבונה מבחינת סיפרותית. אקח אותה בחשבון כי היא בהחלט חשובה.
למעשה, אחרי שקראתי את הפוסט ביום למחרת נבהלתי בעצמי עם קורטוב חרטה על כתיבת כאב בזמן אמת.
כי אני בהחלט מסכימה איתך שהגזמה זה יותר מידי, וזה נשמע כבד מידי לקורא. אתייחס לכאב (כמו בפוסטים הקודמים שלי בשנתיים האחרונות) לאחר מעשה, לאחר שחלף.
בנוסף-לכך אינני מעוניינת להיזכר בזמן הנורא הזה של כאב בזמן אמת.
כיצד אוכל להודות לך אהוד על טוב-ליבך, על מעורבותך הכנה, על כל מה שהענקת לי בהערותיך?
יעל יקרה, מצטרפת לתפילתך!! הלוואי שתעזור! מאחלת לך שנה ללא כאבים
אמן ואמן, ולכל עם ישראל.
תודה רבה חני.
יעל, לדעתי את אמיצה מאד, את צמה במצבך ועוד מצטערת שלא שמעת נעילה?
את אישה ענקית ועושה קידוש שם שמיים ברבים.
שנה טובה וללא כאבים.
אביטל, תודה על המילים היפות והעידוד.
אבל אינני בטוחה שביצעתי נכון.
יש לי מן תחושה כזו, שלסבול כך מכאבים עזים ללא נטילת תרופות זה לא בדיוק בסדר. כך היא התחושה שלי. עם האלרגיה שהייתה לי, גירדתי עד זוב דם.
בנוסף לכך, איזה מן יום כיפור זה!!
בשנה הבאה אבדוק את העניין עם רב מקרוב יותר, אלא אם כן יחולל נס ולא אסבול. אמן ואמן.
שנה טובה גם לך חמודה שלי.
גם אני חושבת שמוטב להתייעץ עם רב, וכמעט בטוח שיהיה לך הייתר.
נשמע סבלת מאד.
התגובה הייתה אות להערכתי אותך שרק עלה מקריאה לקריאה.
חזקי ואמצי.
יעל, דברייך מרעישים, ואני אתפלל בכל הכח שביום כיפור הבא תהיי חזקה כדי לצאת ולשמוע את השופר.
שתהיה לך שנה של שיפור מורגש במצבך.
שנת שיפור ושופרות מבשרי טוב. אמן.
אמן ואמן
שחר-מריו, תודה רבה על המילים היפות, על העידוד והאיחולים נוגעים ללב.
שנה טובה לך ולבני משפחתך.
רציתי עוד לומר לך יקרה משהו שקורה לדעתי לקורא את כתיבתך. את ממש יוצאת מהדף ונמצאת מאוד קרוב ללב. אני מאמינה שכתיבה שכזו עם פניה שכזו מגיעה ליעדה ישר ללב, ובעיניי היא יותר מכל תפילות בית הכנסת ביחד ואליה מצטרפים מיד עם כל הלב כל הקוראים שכאן, בלי קשר לדתם ולאמונתם וזה המון המון כוח שיצקת לתוך המילים, מה שמעיד על כוחך ועוצמתך, וכמה שבהתחלה היה לי קשה לכתוב כאן ופניתי דווקא לפוסט השני, לא עזבת אותי מהמחשבות יעל, והייתי חייבת לחזור לכאן ולומר לך, כי אמרתי לעצמי שגם אם מילותיי הם מילים וירטואליות, ואולי לא עטופות באמונות דתיות, ובכל זאת הן יוצאות מהלב הזה שלי שלתוכו נכנסת כבר מהפעם הראשונה שקראתי אותך כאן.
שולחת לך חיבוק חזק,
סיגל.
סיגל היקרה. קראתי את דברייך עם דמעות בעיניים. כל כך יפה ומתוק, ואני מודה לך מכל הלב.
התברר שכתיבה ורטואלית היא מידדת ומקרבת לבבות, אנרגיות שמתחברות יחד ולא משנה איפה נמצא האדם.
זה זמן רב שלא הייתה לי כזו התקפת כאבים, ואני מודה שכאשר קראתי את עצמי שוב, נבהלתי בעצמי. חזרתי זה עתה מאגם למן לאכיל את הברבורים והברווזים, וזה עשה לי טוב על הנשמה.
תודה על הכל סיגל היקרה, ושולחת לך חיבוק חזק בחזרה.
תחילה תפילה לרפואה מהירה ולשנה טובה ונעימה יותר. עם תעצומות הנפש שלך נותר לנו רק לקנא בכוחך ואמונתך התמימים.
תפילה ותרופה עוזרות. התפילה לנפש והתרופה – אם נמצאת – לגוף.
באנוכיותו של אדם, הוא סבור [למשל אני] שאי אפשר יותר. והנה, יש גיבורים אמיתיים ואתפלל עמך לרפואה מהירה.
רות היקרה, כל אדם גיבור בחייו הוא.
כל אדם והעול שלו.
אני לא בטוחה שהייתי יכולה לסבול את הכאב שלך, כמו שאת אינך יכולה לסבול את שלי. בעיני זו בזו, אנחנו גיבורות.
תודה רבה על האיחולים היפים.
יעל יקרה
קשה לקרוא את תיאורי יסורייך הפיסיים והנפשיים.
מקווה אתך בכל ליבי שתפילותייך וקריאותייך תענינה וסבלך יוקל ותמצא לך בשנה החדשה רפואה שלמה.
ברור מכתיבתך שאת אשה גדושה ומלאה חכמה וכשרון , מאחלת לך שתמשיכי ותצליחי לגייס את כל יכולותייך המופלאות להתגבר על כל המכשולים
היי ריקי, תודה רבה על התגובה, על המחמאה ועל האיחולים.
אם-זאת אני מתנצלת על הקושי שגרמתי לך בקריאת הפוסט.
ב"ה התאוששתי, וחשה יותר טוב.
ולך ריקי היקרה אני מאחלת ברכה והצלחה בכל מעשה ידייך. אמן ואמן.
יעל יקרה,
תפילתך הכנה קורעת שערי שמיים,
אם ישנם כאלו,
אני מרגישה.
אני מאחלת לך שתרגישי טוב יותר,
שתדעי להקל על עצמך, את מצווה לשמור על עצמך כדבר ראשון במעלה בחיים האלה,
ומה שאת מתארת נשמע לי לפחות כמו פיקוח נפש.
את מעוררת אותנו כאן מהבלינו היומיומיים.
את חזקה אמיצה ומגיע לך לא לסבול.
רונית המקסימה, תודה רבה על התגובה ועל הברכה הכנה שלך.
בקשר לפיקוח נפש את בהחלט צודקת. עשיתי טעות גדולה שלא נטלתי את כדורי הרגעה, זה מה שאמר לי רב פה בז'נבה. אדע לפעם הבא.
"הוא" לא יתעלם מקריאה אמיתית כשלך, שבאה מכל עצמותייך. שיהיו הימים הבאים מחייכים יותר, יעל.
לבנה, תודה רבה על התגובה ועל טוב-ליבך.
מזמן לא הייתה לי התקף כזה, וכבר מתאוששת בזכות הברכות של כל הנשמות הטובות בבלוג.
תודה רבה על הכול.
ואני אומרת: אמן ואמן ואמן, ומצטרפת לתפילתך.
תודה רבה יעל. תודה על טוב-ליבך.